אתמול (ד') פרסם כדורגלן נבחרת ישראל, מנור סלומון, הודעה אישית שבה נפרד מאוהדיה של קבוצתו האיטלקית, פיורנטינה. "נהנתי כאן מכל שנייה" כתב מנור, שעדיין לא ברור היכן ישחק בעונה הבאה.
הוא הספיק, לאחר שעזב את מכבי פתח-תקווה, לשחק בשאחטר, בפולהאם, בטוטנהאם, בלידס, בויאריאל ובפיורטינה. אני מתאר לעצמי שסולומון היה מעדיף לתקוע יתד בקבוצה אחת, ולאורך זמן. נדידה ממקום למקום מקשה על כל אחד להפגין את יכולתו הגבוהה, וזאת מהטעם הפשוט: התאקלמות במקום חדש דורשת זמן, ואת זה בינתיים מנור אינו מקבל. לא נותר לנו אלא לקוות שהבינלאומי שלנו ימצא לעצמו סוף סוף בית של קבע בקבוצה הבאה שאת מדיה ילבש. זה יהיה טוב עבורו וטוב עבור הנבחרת הלאומית שלנו.
בשבת הקרובה יתמודדו קבוצות הכדורגל של פריז סאן ז'רמן וארסנל במשחק גמר ליגת האלופות של אירופה. זה בדיוק המקום להזכיר שהגמר הראשון של גביע האלופות התקיים לפני 70 שנה, ב- 13 ביוני 1956.
16 קבוצות השתתפו אז בטורניר, ולגמר שנערך בפארק דה-פראנס הגיעו ריאל מדריד וריימס. כוכבה הבלתי מעורער של אלופת ספרד היה אלפרדו די-סטפאנו, בעוד שמנגד, מי שהוביל את התקפתה של אלופת צרפת היה ריימונד קופה.
כבר בדקה העשירית הובילה ריימס ביתרון 0:2, אולם עד להפסקה הישוותה ריאל ל- 2:2. ריימס שבה בדקה ה- 62 להוביל - 2:3, אלא שמי שסיימה את המלאכה הייתה הקבוצה ממדריד שהשוותה ל- 3:3 בדקה ה-67 והבקיעה את שער הניצחון 3:4 בדקה ה- 79.
מספרים, שבתום המשחק הדרמטי נכנס נשיאה של ריאל מדריד לחדרי ההלבשה של ריימס ואמר לקופה: "אל תיקח ללב. בעונה הבאה תשחק בשורותינו ותניף עימנו את גביע האלופות". כך היה, וקופה אף זכה בו 3 פעמיים רצופות במדיה של ריאל.