קנדה נערכת לאירוח משותף של המונדיאל בהשתתפות 48 נבחרות, והנתונים שמגיעים משם מספקים דוגמה למה שקורה כאשר ביקוש קיצוני מתנגש בתמחור פרימיום, ומניב תוצאה הפוכה מהמצופה עבור הכלכלה המקומית.
הביקוש לטורניר עצום, אבל על פי נתוני ארגון התיירות Destination Vancouver, הזמנות המלונות בעיר לחודש יוני ירדו השנה ב-20% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. מגמה דומה נרשמת גם בכל רחבי ארה"ב.
בעוד שגורמי תיירות רשמיים בוונקובר שומרים על אופטימיות לגבי זינוק של הרגע האחרון בהזמנות, הנתונים הנוכחיים מצביעים על כך שהתמחור המופרז של האירוע גורם לרבים להסס אם בכלל לטוס לקנדה, ארה"ב ומקסיקו.
ג'ארט וון, פרופסור בבית הספר לעסקים של אוניברסיטת בריטיש קולומביה (UBC), התייחס לכך בריאיון לרשת CBC הקנדית: "אחד האתגרים הגדולים ביותר שניצבים בפני המבקרים שמגיעים לוונקובר הוא פשוט העלות". לדברי וון, "הלינה במלונות כאן יקרה מאוד בלי קשר לכלום, וכשמוסיפים את כמות האורחים הזו, הלחץ מטבע הדברים דוחף את מחירי החדרים עוד יותר כלפי מעלה".
כשאירוע בסדר גודל כזה מגיע, ענפי האירוח המקומיים מצפים בדרך כלל לרווח כלכלי עצום. עם זאת, עלות הכרטיסים, הטיסות והלינה בערים המארחות כופה שינוי משמעותי בהתנהגות הצרכנים: מתברר שכאשר העלויות מרקיעות שחקים, הן לא רק מוציאות את האוהד הממוצע מהמשוואה, אלא עלולות ממש לפגוע בכלכלה המקומית. הערים נערכו לקבל קהל שיא, אך בפועל קיבלו פחות מהרגיל: אוהדי הכדורגל ויתרו כי יקר להם מדי, ותיירים "רגילים" ביטלו את הגעתם בגלל ההתייקרות הכללית שנוצרה לקראת הטורניר.
נראה שמכירת הכרטיסים של פיפ"א השנה משמשת תזכורת לאופן שבו אירועי בידור ענקיים יכולים לעוות מיקרו-כלכלות מקומיות. לפי וון, "כאשר עלויות הכרטיסים והלינה מגיעות לתקרת היכולת הכלכלית של הציבור, נוצר אפקט אדווה שבו מגיעים פחות מטיילים - מה שמשפיע על כל דבר, ממסעדות מקומיות ועד חנויות קמעונאיות קטנות".
במקום לשלם מחירים מופקעים, צרכנים רבים בוחרים בדרכים חלופיות לקחת חלק בחוויה. למשל, הם מוותרים לחלוטין על כניסה לאצטדיון ורוכשים במקום זאת כרטיסים למתחמי הפאן-זון המקומיים, או פשוט נשארים בבית וצופים במשחקים בטלוויזיה עם חברים.
הנתונים - המאקרו-כלכליים, המיקרו-כלכליים ואלו של פיפ"א בעצמה - מראים בבירור שכאשר עלות הכניסה הופכת למותרות, הציבור פשוט משנה את האופן שבו הוא חווה את הטורניר. הרי את המונדיאל כולם רוצים לראות. פשוט הפכו אותו לאירוע שהצפייה בו מהיציע, כמו פעם, עולה סכומי עתק שלרוב האנשים פשוט אין.