המונדיאל הוא אירוע הספורט הנצפה ביותר בעולם. קיומו פעם בארבע שנים יוצר רמת עניין שוברת שיאים בכל מדינה, והנדירות הזו היא הסוד לפופולריות העצומה שלו. ההנחה בתעשיית הספורט היא שאם הטורניר היה מתקיים מדי שנה או שנתיים, כפי שרצה נשיא פיפ"א ג'יאני אינפנטינו, סביר להניח שההתלהבות סביבו הייתה דועכת.
העניין העצום הזה הוא המנוע מאחורי ההכנסות האדירות של הארגון. בעלי זכויות השידור מוכנים לשלם סכומי עתק על הטורניר, כי הם יודעים שהוא מושך מיליארדי צופים למרקעים, ונותני החסות להוטים לקבל את החשיפה שאירוע בסדר גודל כזה מבטיח.
לפי ההערכות הרשמיות, פיפ"א צפויה להכניס סכומי שיא מהמונדיאל הקרוב בצפון אמריקה: כ-13 מיליארד דולר למחזור בן ארבע השנים הנוכחי - בערך פי שניים מהטורניר הקודם. ואולם, הפרסים הכספיים שיחולקו בטורניר היו יכולים להיות משמעותיים הרבה יותר, אלמלא הוא היה מתנפח ל-48 נבחרות.
מונדיאל 2026 יהיה המהדורה הגדולה ביותר של אליפות העולם אי פעם. 48 נבחרות יגיעו בקרוב לארה"ב, קנדה ומקסיקו, ויתחרו על קופת פרסים מוגדלת של 871 מיליון דולר, מתוכם 655 מיליון ישולמו להתאחדויות על בסיס ביצועים על הדשא.
החלוקה עובדת כך: כל נבחרת זוכה ב-2.5 מיליון דולר כסכום בסיס, לצד מענק העפלה של 10 מיליון דולר. כלומר, סכום המינימום המובטח לכל משתתפת עומד על 12.5 מיליון דולר. נבחרת שתודח בשלב 32 האחרונות תסתפק ב-13.5 מיליון, מי שתיעצר בשמינית הגמר תקבל 17.5 מיליון, והדחה ברבע הגמר שווה 21.5 מיליון דולר. נבחרת שתסיים במקום הרביעי תתנחם ב-28.5 מיליון.
הזוכה במדליית הארד תקבל 32.5 מיליון דולר. הפיינליסטיות ייאבקו על פרס ענק: המנצחת תגרוף 52.2 מיליון דולר, בעוד סגניתה תסתפק ב-35.5 מיליון.
הטורניר הנוכחי מתהדר בסך פרסים גבוה משמעותית בהשוואה לזה של 2022 (אז חולקו 655 מיליון דולר), אך חישוב פשוט חושף את המחיר של הגדלת התחרות: אילו פיפ"א הייתה שומרת על פורמט של 32 נבחרות, אלופת העולם הייתה מרוויחה 85.5 מיליון דולר, וכל משתתפת הייתה זוכה למינימום של 20.5 מיליון.
כאשר מחשבים את הפרסים למשחק, מגלים שפיפ"א מחלקת 8.37 מיליון דולר לכל התמודדות במונדיאל (מתוך 104 משחקים). לשם השוואה, ביורו האחרון חילקה אופ"א כ-7.45 מיליון דולר למשחק (ב-51 משחקים). ואיך זה ביחס לליגת האלופות, מנוע ההכנסות המרכזי של היבשת? שם, אופ"א משלמת 14.18 מיליון דולר לכל אחד מ-189 המשחקים.
הפערים הופכים צורמים כשבוחנים את ההכנסות: בזכות העניין הגלובלי, פיפ"א צפויה להכניס כ-125 מיליון דולר בממוצע למשחק במונדיאל הקרוב. לעומתה, אופ"א רושמת הכנסה של כ-54 מיליון דולר למשחק ביורו, וכ-22 מיליון בלבד בליגת האלופות.
נכון, פיפ"א משתמשת בחלק ניכר מהכנסותיה כדי לממן את "פיתוח הכדורגל" ביותר מ-200 מדינות, אבל הנתונים עדיין מעוררים תהיות: מתוך הכנסות שיא של 13 מיליארד דולר (וכנראה יותר) במחזור הנוכחי, פחות ממיליארד מחולקים לנבחרות שבעצם מייצרות את המוצר?
כפועל יוצא מהגדלת המונדיאל ודילול המענקים, פחות כסף יועבר גם לשחקני הנבחרות, שגם כך אינם זוכים לשכר גבוה על השתתפותם בטורניר.
המציאות הזו מובילה לשאלה מתבקשת: מתי בפעם האחרונה השחקנים ערכו דיון רציני על הנתח שמגיע להם, בהתחשב בכך שהם גלגל השיניים המרכזי במכונת המיליארדים של פיפ"א, אך נותרים עם פירורים בלבד?