תעלה ותבוא: איך הפך הכדורגל לתקווה של פנמה?

פנמה נהנית לאחרונה מצמיחה כלכלית חזקה, המונעת בעיקר בזכות תעלת פנמה - נקודת המעבר החשובה ביותר בין האוקיינוס האטלנטי לשקט - והמגזר הפיננסי במדינה. מגזר זה, אגב, עלה לכותרות עם חשיפת "מסמכי פנמה", שהוכיחו כי המדינה משמשת כמקלט מס לעשירי העולם.

אולם עם הצמיחה הגיעה גם תסיסה ציבורית גוברת. זו נובעת משחיתות מוסדית, המותירה את ההון העצום שזורם למדינה בידי קומץ מקורבים, ומונעת מ-4.6 מיליון התושבים ליהנות מפירות ההצלחה של מולדתם.

בשפה הספרדית יש לכך ביטוי מדויק: "פרטידוקרטיה" (Partidocracia - שלטון המפלגות). המונח מתאר מצב שבו המפלגות הגדולות משתלטות לחלוטין על מערכות השלטון והחברה, עד שהן הופכות לגופים המשפיעים ביותר במדינה, הרבה יותר מהאזרחים עצמם או ממוסדות הדמוקרטיה הרשמיים.

במילים פשוטות, המפלגות המקומיות סוחרות בטובות הנאה ובמשרות ממשלתיות תמורת קולות בקלפי. במקום חזון מובנה, מדיניות סדורה או אפילו מצע רעיוני, קיימת פוליטיקה קטנה ומושחתת של חלוקת ג'ובים והטבות.

המבנה הקואליציוני הנוכחי במדינה מורכב מאוד בעקבות תוצאות הבחירות לאספה הלאומית. שתי מפלגות השלטון (RM ו-Alianza) מחזיקות יחד ב-15 מושבים בלבד - מיעוט מובהק מתוך 71 חברי הפרלמנט. כדי להעביר חוקים ולשלוט בפועל, נאלצת הקואליציה של הנשיא חוסה ראול מולינו להישען על שיתופי פעולה נקודתיים ו"דילים" עם כוחות אחרים. בשורה התחתונה, הפוליטיקאים משתפים פעולה רק כדי לשרוד בתפקיד ולחמוק מביקורת. במציאות כזו, האזרח הפשוט נדחק לתחתית סדר העדיפויות של נבחריו.

על אף שפנמה מתהדרת בתמ"ג גבוה מאוד לנפש ביחס למרכז אמריקה, היא סובלת מאחד משיעורי אי-השוויון הגבוהים בעולם. העושר העצום המופק מהתעלה, ממרכזי הלוגיסטיקה ומהנדל"ן, נותר ברובו במרכז הטכנולוגי והפיננסי של הבירה, פנמה סיטי. במקביל, האזורים הכפריים והקהילות הילידיות (אינדיאנים) קורסים תחת שיעורי עוני חמורים המגיעים לכ-25%. אותם אזורים, שבהם אחוזי העוני הם הגבוהים ביותר, סובלים באופן כרוני מתת-תקצוב במערכות החינוך, הבריאות והתשתיות.

הפערים הללו הובילו ב-2023 להתקוממות החברתית הגדולה ביותר שידעה המדינה מזה עשורים. הניצוץ שהצית את המחאה היה חוזה ממשלתי שהתיר חציבה במכרה נחושת עצום (Cobre Panamá) הנמצא בבעלות קנדית, וממוקם באזור בעל רגישות סביבתית גבוהה. קואליציה חסרת תקדים של בני נוער, פעילי איכות הסביבה, איגודי עובדים ונציגי הקהילות הילידיות, שיתקה את המדינה באמצעות הפגנות וחסימות כבישים. דרישתם הייתה חד-משמעית: הגנה על המגוון הביולוגי והריבונות על משאבי המים.

בסופו של דבר, בית המשפט העליון התערב, הכריז על חוזה הכרייה כבלתי חוקתי וכפה את סגירת המכרה. האירוע סימן תפנית היסטורית: הוא הוכיח שהחברה האזרחית התארגנה, פיתחה מודעות סביבתית, והיא מסוגלת לבטל החלטות ממשלתיות המנוגדות לאינטרס הציבורי. עם זאת, הסגירה הותירה את הממשלה חשופה למאבקים משפטיים בינלאומיים סבוכים, ולנזק כלכלי הכולל אובדן הכנסות וקיצוץ נרחב במשרות.

המצוקה הכלכלית בעשירונים התחתונים מאיימת להוליד משבר חדש, הפעם סביב מערכת הביטוח הלאומי והפנסיות הציבוריות. החוב הציבורי הגואה ואבטלת הצעירים מחמירים את המצב, ומותירים את השלטון לכוד בין פטיש לסדן: הצורך הדחוף ברפורמות כלכליות נוקשות, אל מול החשש מהצתת גל מחאות ציבורי נוסף.

על הרקע הנפיץ הזה, חווה פנמה את התקופה הטובה בתולדותיה דווקא על מגרש הכדורגל, שהפך לכלי המאחד החזק ביותר במדינה. שחקני הנבחרת הלאומית, המכונה "לוס קנאלרוס" (אנשי התעלה), נחשבים לגיבורים מקומיים. לא רק משום שהעפילו לשניים משלושת המונדיאלים האחרונים, אלא בעיקר בזכות יכולתם לגשר על פערים חברתיים וגאוגרפיים שהפוליטיקה נכשלת בהם פעם אחר פעם.

היסטורית, כתוצאה מהשפעה אמריקאית עמוקה, הבייסבול נחשב לספורט הלאומי הבלתי מעורער. אולם, בשני העשורים האחרונים חוותה הפופולריות של הכדורגל המקומי זינוק חסר תקדים. סוד הקסם טמון בכך שהנבחרת מאחדת סביבה גם את האליטות העירוניות וגם את הקהילות המוחלשות. רבים מהשחקנים מגיעים משכונות עוני ומקהילות אפרו-פנמיות, מה שמעורר תקווה עצומה בקרב האזרחים, קל וחומר לאור ההצלחות האחרונות.

בלילה שבו העפילה פנמה למונדיאל הראשון בתולדותיה (לאחר ניצחון 1:2 דרמטי על קוסטה ריקה באוקטובר 2017), הרחובות התפרצו בחגיגות ספונטניות אדירות, והממשלה אף הכריזה למחרת על יום שבתון לאומי. בטורניר עצמו ברוסיה הנבחרת אמנם ספגה הפסדים כבדים, אך החגיגות מבית נמשכו, משום שהתושבים הרגישו לראשונה שהם שייכים לאליטה של הספורט העולמי.

תומאס כריסטיאנסן, המאמן הדני-ספרדי שעומד על הקווים מאז 2020, הפך למנהיג שמרבית האזרחים מתייצבים מאחוריו. זאת בזכות המקצוענות חסרת הפשרות והידע הרב שהביא מאירופה (הוא גדל בברצלונה, שיחק בליגה הספרדית והגרמנית, ואימן בין היתר בלידס ובבלגיה). "אני מרגיש מחובר למדינה בצורה עמוקה", אמר כריסטיאנסן בריאיון לאתר פיפ"א. "אני אסיר תודה על התמיכה שאני והצוות המקצועי קיבלנו מהעם הפנמי".

המאמן ומשפחתו התאהבו במקום עד כדי כך, שהם אף הגישו בקשה לאזרחות. "רבים כבר אומרים שאנחנו פנמים לכל דבר", סיפר. "אבל רצינו להוכיח שזה מגיע מהלב ושזה יהיה חתום שחור על גבי לבן. האומה כולה אחוזה התרגשות מאז שהבטחנו העפלה שנייה לגביע העולם. יש באוויר תכונה רבה וציפייה אמיתית, וזה ממלא אותי בגאווה לראות כמה שמחה הבאנו לאנשים".

ומה לגבי התפקיד המאחד של חניכיו? "המצב הפוליטי הוא לא העסק שלי", הבהיר המאמן במסיבת עיתונאים. "אם תרצו לדבר על מערכים או טקטיקות כדורגל, אשמח מאוד. אבל פוליטיקה היא פשוט לא התחום שלי". ובכן, במהלך השבועיים שבהם תשתתף פנמה במונדיאל, סביר להניח שפוליטיקה לא תעניין אף אחד במדינה. מיד לאחר מכן, הם כנראה יחזרו לתסוס.