כשג'וש הארט היה בן 10, קבוצת הכדורסל שלו מסילבר ספרינג שבמרילנד הובסה באופן מביך על ידי יריבה טובה בהרבה. במהלך המשחק, אביו, מוזס הארט, הבחין שהילד הצעיר פשוט ויתר. בנסיעה הביתה שאל האב מה קרה שם, ולפי מה שסיפר לימים ל"בליצ'ר ריפורט", הבן ענה: "עמדנו להפסיד בכל מקרה, אז לא היה לי בשביל מה לנסות. אני לא הולך לדאוג מזה".
מוזס היה טבח חרוץ שעבד מדי יום עד שמונה או תשע בערב, והוא פשוט לא היה מוכן לקבל את הגישה הזו מילד בן 10. במקום לנסוע ישר הביתה מהמשחק, הוא עצר את המכונית סמוך למגרש בפארק המקומי, הדליק את האורות הגבוהים כדי להאיר את הסל, והכריח את בנו לצאת החוצה ולעבוד על המשחק שלו.
הארט הצעיר ביצע תרגילי שליטה בכדור, קליעה וריבאונד, כשאורות הרכב מאירים עליו. האב לא נתן לו שום הנחות אחרי אותה אמירה בעייתית. מאז אותו ערב, מדי יום, מיד אחרי שחזר מהעבודה במסעדה, הוא לקח את בנו לפארק בעשר בלילה והאיר את הסל כדי שיוכל להתאמן.
השניים היו שם יחד כמעט כל לילה: בקיץ, בסתיו, בחורף (אז נהגו לפנות שלג מחצי מגרש) ובאביב. לפעמים הצטרף גם האח הגדול, ששימש כיריב אימונים. באיזשהו שלב, הפורוורד לעתיד - שהיה צעיר מאחיו בארבע שנים - השתפר עד כדי כך שניצח אותו בכל מפגש לילי שכזה.
"אני זוכר שקראתי משהו על מייקל ג'ורדן, שהוא אמר שבזמן שאנשים אחרים ישנים, הוא עובד", סיפר האב ל"בליצ'ר ריפורט" ב-2017. "משם עלה לי הרעיון כולו. בגלל זה היינו הולכים לשם בלילה, כשרוב האנשים היו בבית".
כשחושבים על סגנון המשחק של הארט - הדבק שמחבר את שחקני ניו יורק ניקס - זה לא מפתיע שהוא טופח לעבודה קשה עד אמצע הלילה. זה גם לא מפתיע שמאז אותה שיחה, הוא לא קיבל יותר הפסדים בשלוות נפש. השחקן, שלוקח על עצמו את כל המשימות ה"אפורות" על הפרקט, סיגל סגנון מנוגד לחלוטין לזה האינדיבידואליסטי שרוב בני דורו אימצו (בהשפעת קלטות המיקס של And1 והכוכבים הפופולריים של התקופה כמו קובי בראיינט ואלן אייברסון).
הוא בנה לעצמו שם של שחקן מגוון, שעושה הכל מהכל ושתמיד יעבוד הכי קשה. חבריו לקבוצה יודעים שהוא יזנק על כדור אבוד או ייאבק על ריבאונד חסר סיכוי, בין אם הם בפיגור של 15 נקודות ובין אם ביתרון של 15. הוא תמיד יעשה זאת באותה מידת תשוקה לניצחון. זה ה"בייסיק" מבחינתו, כפי שלמד בבית, וזה גם הבסיס לאהבה העצומה שהוא מקבל מאוהדי המשחק.
הדרך לשם לא הייתה פשוטה. בתיכון הפרטי שאליו התקבל בזכות כישורי הכדורסל שלו, פחות התרשמו מהציונים הנמוכים שהשיג, והוא אפילו קיבל הודעה שיצטרך למצוא מוסד חלופי. כשנודע לחבריו לקבוצה ולספסל הלימודים על כוונת ההדחה, כמעט כל התלמידים חתמו על עצומה כדי להשאירו, ובהנהלה קיבלו את הדרישה.
כשבדקו בצוות החינוכי איך אפשר לסייע לו, גילו שאחת הסיבות לקשייו בלימודים הייתה שריפה (שפרצה מקצר חשמל) והרסה לחלוטין את בית ילדותו. למשפחה לא היה ביטוח או כסף לבנות אותו מחדש. הם איבדו כמעט את כל רכושם ונאלצו לעבור לדירת שני חדרים קטנה. שש נפשות הצטופפו שם, ועבור הילד הצעיר, הדרישות האקדמיות של התיכון היוקרתי ("סידוול" במרילנד, אותו בית ספר שאליו שלח ברק אובמה את בנותיו) היו אירוע לא פשוט בכלל.
בזכות סגנון המשחק והאופי שלו, הוא זכה כאמור לתמיכה רחבה, והוריו של אחד מחבריו לקבוצה אף "אימצו" אותו לכמה לילות בשבוע. הם העניקו לו חדר משלו, מה שאפשר לו לקבל קצת ספייס, להשקיע בלימודים, להצטיין בצופים וכמובן להמשיך להוביל את קבוצת התיכון.
בעקבות ההצלחה, הוא קיבל כמה הצעות למלגות מהקולג'ים הבכירים בארצות הברית, ובחר באוניברסיטת וילאנובה. "אני הולך לעשות את הדברים שהמאמנים רוצים שאעשה", אמר לאחר שהתחייב לוויילדקאטס. "אולי לא אהיה זה שיקלע את שלשת הניצחון, אבל אני אהיה זה שייקח את הריבאונד כשנצטרך, ואזנק על הרצפה בשביל כדור אבוד - אעשה הכל כדי לנצח".
הוא הגיע לקבוצה של המאמן ג'יי רייט כמוכשר מספיק כדי לפתוח כמעט בכל מקום אחר. זה נותר נכון גם בעונתו השנייה בקולג', אך באותה שנה המאמן ביקש ממנו לעלות מהספסל כשחקן שישי "כדי לאזן את הרוטציה". השחקן לא התלונן ולו לרגע, והפך בדיוק למה שהמערכת הייתה צריכה. הוא שיחק בכל עמדה - משוטינג גארד ועד פאוור פורוורד - זינק על כל כדור, והיה החבר הכי טוב של כולם בחדר ההלבשה. לימים, הפך לשחקן המחליף הראשון בהיסטוריה שזכה בתואר ה-MVP של טורניר ה"ביג איסט". "הוא השחקן השישי המושלם מכיוון שהוא יכול להיכנס ולשחק בכל תפקיד", סיכם רייט.
בווילאנובה הוא גם פגש לראשונה את ג'יילן ברונסון, הצעיר ממנו. היה ברור שהרכז יהיה האיש שייקח את הזריקות המכריעות, והשניים פשוט השלימו זה את זה נהדר, בדרך לזכייה משותפת באליפות המכללות ב-2016. כל האלמנטים הללו שעליהם גדל - מוסר העבודה, הנחישות לניצחון, האדיבות וההקרבה - יצרו שחקן ואדם שכל קבוצה מנצחת חייבת אצלה. והניקס מודל 2026 היא בהחלט קבוצה כזו.