בסרטון מפגרת הקיץ של שיי גילג'ס-אלכסנדר, הקנדי נראה מאזן את עצמו על כדור פיזיו גדול ותופס מכשיר אימון בעל שלוש ידיות בצבעים שונים. המאמן האישי זורק את המכשיר לכיוונו, קורא בשם של צבע, והרכז של אוקלהומה סיטי, תוך כדי שהוא מייצב את עצמו על הכדור, מנסה לתפוס את המכשיר בידית בצבע הנכון.
זהו תרגיל קשה עד בלתי אפשרי לאדם נורמלי שלא מתאמן כל הזמן על קואורדינציה, שרירי ליבה ושליטה בגוף. גילג'ס-אלכסנדר עובד קשה ונכון, וזו בדיוק הסיבה שהוא מחזיק בתואר ה-MVP שנה שנייה ברציפות והוביל את קבוצתו ליתרון 1:2 בגמר המערב.
העובדה שיש עיתונאים ופרשנים שמציירים את הכוכב כמעין סוחט עבירות מקצועי, ותוך כדי כך שוכחים לחלוטין שהוא אחד העובדים החרוצים ביותר ב-NBA - וגם אחד השחקנים החכמים והקבוצתיים ביותר בליגה — היא פשוט בדיחה. זו לא פרשנות, אלא חוסר הבנה של משחק הכדורגל ושל מושג המצוינות.
"הפלופים" של גילג'ס-אלכסנדר הפכו לשיחה המרכזית בליגה. בשעות הלילה המאוחרות של יום רביעי, לאחר שהת'אנדר השוו את הסדרה, עלה וידאו ברשת החברתית X (טוויטר לשעבר) שגרף יותר מ-15 מיליון צפיות עם הכיתוב: "שיי עשה פלופ בכל ניסיון זריקה שלו במשחק". הסרטון, שאורכו 36 שניות, הציג שבעה מהלכים שבהם הרכז סיים על הפרקט לאחר מגע.
מן הסתם, הוא לא לקח רק שבע זריקות בניצחון על סן אנטוניו (היו לו 24 זריקות מהשדה) והוא זרק שש פעמים בלבד מקו העונשין. בעקבות הסרטון הוויראלי, טום הברסטרו מאתר יאהו החליט לבדוק אם כוכב הת'אנדר אכן נופל יותר מהשחקן הממוצע. "לא הבעתי דעה שיפוטית לגבי השאלה האם שריקת העבירה הייתה מוצדקת או לא", כתב הברסטרו. "גם לא הבעתי דעה האם מדובר בפלופ או לא. אלו דעות סובייקטיביות. נפילה על הפרקט? זה כבר מדד אובייקטיבי".
הברסטרו גילה שבפלייאוף הנוכחי, בניסיונות זריקה מהשדה שלא לוו בשריקות של השופטים, גילג'ס-אלכסנדר נפל ב-20 מתוך 187 הזריקות שלו - שיעור של 10.7%. ג'יימס הארדן עושה את זה ב-8.7% מהזריקות שלו, ג'יילן ברונסון ב-7.9% ודונובן מיצשל ב-7.6%. כלומר, לא מעט גארדים נופלים על הרצפה בטווח של 7% עד 10% מהזריקות שלהם לסל שבהן לא נשרקה עבירה. אגב, ויקטור וומבניאמה באמת לא נופל בכלל (נפילה אחת מ-164 זריקות ללא עבירה - 0.6%), אבל מצד שני הוא גם ממש לא גארד.
בכל מקרה, האם העובדה שהוא נופל ב-10% מהזריקות שלו שלא נשרק בהן פאול הופכת אותו לפלופר? ביחס לוומבניאמה כן, אבל ביחס לפוינט גארדים אחרים? לא ממש. וזה עוד מבלי להשוות אותו לפליימייקרים אחרים כגון לוקה דונצ'יץ' או דני אבדיה (שזוכה בעצמו ללא מעט ביקורת על כך שהוא מנסה בכוח לסחוט עבירות). המציאות היא ששחקן שזורק 20-25 זריקות במשחק, יספוג מגע וילך לקו. זו עובדה קיימת כבר שנים רבות בליגה. האם אוקלהומה סיטי פלופרית יותר מקבוצות אחרות? כן — אבל כמו במקרה של הכוכב שלה, לא מדובר במשהו יוצא דופן. הפיסטונס או הקינגס לא שם, אבל הת'אנדר פשוט קבוצה טובה יותר, ומכיוון שאין דרך אמיתית לתקוף את סגנון הכדורסל שלהם ואת הדרך שבה הם מנצחים, פשוט הלבישו עליהם את תדמית הפלופרים.
מה שבטוח הוא שהערכת נפח קליעה ברמת עלית ללא קו העונשין מדגישה את העקביות הבלתי מתפשרת של גילג'ס-אלכסנדר ושל גדולים אחרים בהיסטוריה, כמו מייקל ג'ורדן למשל. במהלך העונה הסדירה של 2024/25, עלה כוכב אוקלהומה סיטי על הפרקט ל-76 משחקים וצבר 2,484 נקודות בסך הכל (ממוצע של 32.7 נקודות למשחק). אם מורידים את זריקות העונשין מהמאזן שלו (597 קליעות מהקו), הוא נשאר עם 1,887 נקודות וממוצע של 24.83 נקודות למשחק. הוא המשיך באותו הקצב גם בעונה הסדירה של 2025/26, כששיחק 68 משחקים ורשם 2,117 נקודות (31.1 נקודות למשחק) - נתון שמתרגם ל-1,583 נקודות ו-23.28 נקודות למשחק כאשר מחסירים את 534 קליעות העונשין שלו באותה עונה. כלומר, גם בלי הזריקות מהקו מדובר בשחקן של כ-24 נקודות בערב — מהטובים ביותר שיש לליגה להציע.
ועכשיו בואו נעשה את ההשוואה לשתי עונות ה-MVP האחרונות של ג'ורדן. בעונת ה-MVP הרביעית שלו, ב-1995/96, הוא שיחק בכל 82 המשחקים וסיים עם 2,491 נקודות (30.4 נקודות למשחק). הורדת 548 קליעות העונשין שלו (שעמדו בממוצע על 6.7 למשחק) משאירה אותו עם 1,943 נקודות וממוצע של 23.70 נקודות למשחק.
במהלך עונת ה-MVP החמישית והאחרונה שלו (עונת "הריקוד האחרון" ב-1997/98), ג'ורדן בן ה-34 שיחק שוב בכל 82 המשחקים, כשהוא צובר 2,357 נקודות (28.7 נקודות למשחק). הורדת 565 זריקות העונשין שלו (6.9 למשחק) מניבה 1,792 נקודות וממוצע סופי ללא זריקות עונשין של 21.85 נקודות למשחק. המסקנה ברורה: גם הגדול מכולם הלך לקו לא מעט, כי זה בדיוק מה שכוכבים ענקיים עושים. הם מגיעים לקו העונשין, ומתאמנים קשה מאוד כדי להיות קלעים מעולים כדי לנצל את הנקודות הקלות שהמעמד הזה מעניק להם ולקבוצתם.