זנב לאריות: הכלבה שהפכה לקמע הסודי של ארסנל

הדמות הפופולרית ביותר בארסנל מעולם לא כבשה שער עבור הקבוצה. היא מאוד ויראלית אבל לא מדברת בכלל, וסביר להניח שאכפת לה יותר מחטיפים מאשר משיחות הקבוצה המוזרות של המאמן, מיקל ארטטה, שכוללות אש, נורות וכייסים.

כמובן שמדובר על הכלבה ווין (Win - ניצחון). בסוף עונת 2022/23 הלברדורית בצבע שוקולד "גויסה" על ידי ארטטה, שהסביר את הבאתה לקומפלקס האימונים שמצפון לווטפורד בכך שהיא "תשנה את האנרגיות" של הקבוצה.

ווין היא כלבת טיפול מוסמכת שארטטה לוקח אליו הביתה (הילדים שלו מטפלים בה גם במגרש), אך היא מבלה את רוב זמנה במתחם האימונים, שם יש לה מטפל ראשי וכל יום עובד אחר מהמועדון לוקח אותה לטיולים. היא נוכחת בכל חתימה של שחקן חדש ובכל הארכת חוזה. היא קיבלה את פני השחקנים בחדר ההלבשה אחרי הזכייה בתואר, ונושאת תג על צווארה שעליו נכתב: "אני לא כלבה, אני גאנרית. קדימה ארסנל!".

כשנשאל לגבי ההחלטה להביא את הכלבה למועדון, ענה ארטטה: "אנחנו תמיד מדברים על משפחה ועל להיות מחוברים. לדעתי, במשפחה גדולה כמו שאנחנו, צריך כלב שייצג אותנו. אני חושב שיש עוד דברים במועדון שאפשר לעשות כדי להתחבר לאנשים, להיות אכפתיים יותר, להפגין אהבה, ומצאתי את הכלבה הזו שלדעתי היא הנציגה המושלמת של מי שאנחנו כרגע. ווין צריכה הרבה אהבה וזה נכון גם לניצחונות. כדי לנצח צריך לאהוב אחד את השני וצריך לאהוב את הניצחון".

המאמן גם סיפק הסבר "מדעי" לחשיבות המהלך: "זה משהו שמשנה את מצב הרוח שלך בשנייה. אתה נכנס לבניין והיא באה ומעניקה את כל האהבה, ופתאום אתה פשוט מרגיש את האנרגיה; השחקנים על הרצפה מחבקים אותה, זה יפה לצפייה. זו תחושה אחרת. עבורי הדברים האלה חשובים מאוד".

כחלק מהתוכנית המנטלית ההוליסטית שלו, ארטטה גם נטע עץ זית עתיק מספרד, ואף ביקש מהגנן של המועדון לספק גרסה ממוזערת של העץ שישבה בעבר במרכז החדר במהלך ישיבות הקבוצה, במטרה לסמל את הצורך לטפח ולצמוח יחד. "יש לנו סמל נוסף של המועדון שהוא עץ, והוא חזק מאוד אבל זקוק לטיפול רב גם כן", הסביר במסיבת עיתונאים. "זהו עץ זית בן 150 שנה, שזה דומה להיסטוריה של המועדון. אנחנו חייבים לטפל בשורשים האלה בכל יום ויום, לוודא שהם לא מורעלים, לא נפגעים ונשארים במצב הנכון".

אבל הסיפור עם ווין הוא ממש סיפור הצלחה של כלבה טיפולית, במיוחד לאור האליפות שארסנל תחגוג היום במשחק האחרון של העונה בפרמיירליג נגד קריסטל פאלאס. "הקבוצה הזו כרגע זקוקה לה וזקוקה גם לאחריות, כי אנחנו חייבים לדאוג גם לצרכים הרגשיים שלה ולמה שהיא צריכה. אני חושב שזה דבר טוב", הסביר המאמן כבר לפני שנתיים.

הגעתה של הלברדורית היא דוגמה נוספת לאובססיה של ארטטה לבניית התרבות הנכונה בארסנל, אך נוכחותה היומיומית אינה קשורה רק להווה ולעתיד. תפקידה במועדון הוא גם מחווה לגיבור פחות מוכר מהעבר המפואר של המועדון, ולחבר אחר שעזר לצפון-לונדונים להשיג הצלחה לפני כמעט מאה שנה.

הרבה זמן לפני שארטטה נולד, בעידן אחר ובעולם שונה, היה כלב מסוג בול-מסטיף בשם גאנר (Gunner) שהיה הקמע של ארסנל. הקבוצה של המאמן ג'ורג' אליסון הביאה אותו, ובשנת 1936 הוא שימש כקמע בניצחון בגמר הגביע נגד שפילד יונייטד.

לקראת אותו גמר, גאנר הצטרף לשחקנים במחנה אימונים בברייטון. בזמן שהקבוצה התכוננה לנסיעה לוומבלי, נשלח מברק לסגל (ומאוחר יותר הודפס על ידי הדיילי מירור). זה היה מסר לקמע, שבו נכתב: "עיני עולם הכלבים נשואות אליך כקמע של ארסנל. חייב להביא את הניצחון מחר".

על המברק חתמו רוג'ר וניטה, הוריו של גאנר. המחבר האמיתי אינו ידוע, אך ניתן רק להניח שזה היה מעשה ידיו של כריס טאולר, האיש שתרם את הכלב למועדון. טאולר היה עורך העיתון "The Sporting Life" ומגדל כלבים נלהב. לפי העיתון, הוא כיהן כנשיא מועדון הבול-מסטיף הבריטי. ניטה, אמו של גאנר, הייתה ידועה כחביבה עליו ביותר. שבוע לאחר גמר הגביע, גאנר הוביל את הקבוצה אל המגרש בהייבורי כאשר ארסנל הציגה לראווה את התואר בפני אוהדיה. מעט מאוד ידוע על חייו מעבר לאותם ימים ספורים.

אבל כמה קרדיט באמת אפשר לתת לווין באליפות הנוכחית? זו כבר שאלה למדע, שכפי שארטטה אמר, "מאשר" כי כלבים תורמים הרבה לאווירה משפחתית ולחיבור בין בני אדם באותה "הלהקה".

מחקר שנערך על ידי חוקרים באוניברסיטת הוקאידו היפנית מצא כי ילדים שגדלו עם כלב משפחתי הראו סיכון מופחת באופן משמעותי לעיכובים התפתחותיים בגיל הרך בתחומים כמו תקשורת, פתרון בעיות וכישורים מוטוריים. מחקר משותף של הקולג' הווטרינרי המלכותי ואוניברסיטת נוטינגהאם הראה כי הבאת כלב מספקת למשפחות יתרונות בריאותיים נפשיים מתמשכים, שכן ילדים תופסים לעיתים קרובות את חיית המחמד שלהם כחבר קרוב וכאיש סוד שאינו שופט אותם בזמנים לחוצים.

ולבסוף, מחקר פורץ דרך מסנט ג'ורג', אוניברסיטת לונדון, השתמש בחיישני תנועה אלקטרוניים כדי לגלות שילדים ומבוגרים במשקי בית עם כלבים רושמים רמות גבוהות משמעותית של פעילות גופנית יומיומית וצעדים. הוספת בן לוויה כלבי למשק הבית מספקת יתרונות התפתחותיים, רגשיים ופיזיים מדידים לכל התא המשפחתי. אז למה שזה לא יהיה נכון גם לקבוצת כדורגל?