דבר אחד בטוח מכל סאגת הריגול של סאות'המפטון: מדובר באחד האירועים המביכים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי. כל מי שעובד במועדון או מזוהה איתו מרגיש נבוך ופגוע מההתנהלות שהובילה להדחת הקבוצה מגמר הפלייאוף.
המבוכה הזאת לא תעבור בשקט מבחינת בעלי השכר הגבוה ביותר במועדון. לפי הדיווחים, שחקני סאות'המפטון בוחנים כעת את האפשרויות שלהם לנקיטת צעדים משפטיים נגד המועדון, בטענה שההתנהלות גרמה להם לאבד הכנסות רבות. וכמובן, כל האירוע צפוי להוביל גם לעזיבתו של דניאל פרץ.
ההשלכות הכלכליות של האירוע כואבות בטווח הקצר, ומסובכות עוד יותר כשמסתכלים על המספרים מהעונות הקודמות של המועדון. אובדן האפשרות להעפיל לפרמיירליג דרך הפלייאוף מנע מסאות'המפטון הכנסה פוטנציאלית של עד 250 מיליון ליש"ט בשנים הבאות.
גמר פלייאוף הצ'מפיונשיפ נחשב ל"משחק עם הפרס הגדול ביותר בכדורגל", ויש לכך הצדקה. בהסכם הטלוויזיה הקודם, כל 20 מועדוני הפרמיירליג קיבלו 96.9 מיליון ליש"ט בחלוקה שווה מזכויות שידור מקומיות ובינלאומיות ומהכנסות מסחריות מרכזיות. העונה, עם כניסתו לתוקף של הסכם חדש וגדול יותר, ההכנסה המינימלית צפויה להיות גבוהה עוד יותר.
סאות'המפטון פספסה את זה. שחקניה פספסו בונוסים משמעותיים והעלאות שכר אוטומטיות, והמועדון הפך לסוג של בדיחה. מעבר לכך, סאות'המפטון ככל הנראה תיאלץ לצמצם עוד יותר את התקציב, לאחר שלא הצליחה לחזור מיידית לפרמיירליג.
ההנחה בכדורגל האנגלי היא שעם הכנסות גבוהות מגיעות גם הוצאות גבוהות. בעונה האחרונה שלה בפרמיירליג, סאות'המפטון הגדילה הכנסות בעשרות אחוזים לעומת העונה שלפניה, אך גם רשמה הפסד נטו של 53.9 מיליון ליש"ט, בין היתר משום שההנהלה השקיעה רבות ברכש שהיה אמור לעזור לקבוצה לשרוד.
בעונת הפרמיירליג האחרונה שלה הכניסה סאות'המפטון כ-158 מיליון ליש"ט. בעונה שלפניה, בצ'מפיונשיפ, הכניסה כ-85 מיליון ליש"ט - הפרש של כ-73 מיליון ליש"ט.
מכיוון שעונת 2024/25 הסתיימה בירידת ליגה, סאות'המפטון נכנסה העונה למצב שבו היא תלויה מאוד בתשלומי המצנח, כ-50 מיליון ליש"ט. הכספים הללו מרככים את המכה, אך נמשכים לאורך חלון זמן מוגבל בלבד, ארבע עונות שבהן התשלום יורד בהדרגה. המשמעות היא לחץ מיידי לארגן מחדש את תקציב השכר או לכוון באגרסיביות לעלייה מיידית.
ניהול המעבר בין הליגות קשה עוד יותר כאשר נדרשים לעמוד בחוקי הרווחיות והקיימות, PSR. למשל, בעונה שבה סיימו אחרונים בפרמיירליג, הסיינטס גרפו כ-109 מיליון ליש"ט מזכויות שידור. אלה כספים שאיתם בנתה סאות'המפטון את הקבוצה לעונת 2025/26, וגם כיסתה חובות מהעונה שלפניה. לשם השוואה, ההכנסה הממוצעת מזכויות שידור של קבוצת צ'מפיונשיפ היא כ-11 מיליון ליש"ט בלבד.
ההבדל העצום הזה מסביר מדוע רוב המועדונים מוכנים לספוג הפסדי ענק כדי לנסות לחזור לפרמיירליג כמה שיותר מהר עם כספי המצנח. זו גם הסיבה שסאות'המפטון פתרה את בעיית השוער שלה באמצעות השאלה יקרה של דניאל פרץ.
המצב הפיננסי של סאות'המפטון הוא מצב קלאסי של מועדון "יו-יו" שנע בין הפרמיירליג לצ'מפיונשיפ: קבוצה יקרה מדי לצ'מפיונשיפ וזולה מדי לפרמיירליג.
קבוצת הבעלות, ספורט ריפבליק, בהובלת המשקיע דראגן שולאק, מנסה להתנהל בהיגיון כלכלי. בעקבות הירידה לצ'מפיונשיפ בתום העונה שעברה, המועדון ייצר רווחים גדולים ממכירת נכסי הפרימיום שלו — רומאו לאביה, טינו ליברמנטו וג'יימס וורד-פראוס — והכניס יותר מ-150 מיליון ליש"ט ממכירת שחקנים.
המכירות הללו אפשרו לקצץ את תקציב השכר בכ-40 מיליון ליש"ט והבטיחו שהמועדון יישאר בתוך חוקי ה-PSR בלי יותר מדי בעיות. העניין הוא שההכנסות לא צפויות לטפס בעונה הבאה, אין במועדון נכסים בשווי 150 מיליון ליש"ט, וסביר מאוד להניח שבעקבות הירידה בתשלומי המצנח, בספורט ריפבליק יצטרכו לקצץ עוד יותר בהוצאות.
במצב כזה, לשלם שמונה מיליון יורו על דניאל פרץ, מבלי לדעת שבעתיד הלא רחוק ניתן יהיה למכור אותו בהרבה יותר, נשמע כמו הוצאה לא סבירה במיוחד.
הנהלת המועדון אישרה לאחרונה מחדש כי שולאק ממשיך "לממן את הגירעונות של המועדון מכיסו הפרטי", אך בגלל חוקי ה-PSR הוא אינו יכול פשוט לממן תקציב רכש ושכר ללא מגבלות.
הבעלים השקיעו לא מעט בשיפוץ תשתיות באצטדיון סנט מרי'ס, כולל הרחבת יציעי העמידה הבטוחה, והקבוצה היא חלק מרשת מועדונים שכוללת גם את ולנסיין הצרפתית וגזטפה הטורקית, כך שהבסיס עדיין יציב. ובכל זאת, ההוראות של ההנהלה ברורות: תקציב הרכש ותקציב התפעול צריכים לרדת.
סאות'המפטון יציבה יחסית מבחינה פיננסית, אך תלויה מאוד במסחר בשחקנים ובהון הבעלים כדי לספוג זעזועים כמו ירידת ליגה לצ'מפיונשיפ. כעת לא ברור אם בעלי המועדון, חברה שמטרתה לייצר רווחים מכדורגל, יוכלו להתמודד גם עם השלכות ההדחה המביכה מגמר הפלייאוף, תביעות אפשריות מצד שחקנים ובנייה מחדש של הסגל. אולי באמת עדיף לפרץ לעזוב.