מהרגע הראשון שבו התחילה העונה, הסתערה קבוצת הפועל באר שבע על אליפות, ואמש (ג') כבשה אותה בסערה. אבל, במשחק אתמול בטרנר, זה לא היה פשוט. במהלך המחצית הראשונה עשתה מכבי תל אביב חיים קשים לבאר שבע. מכבי פיגרה פעמיים, 1:0 ו-2:1, אבל בשתי הפעמים עלה ברגליה להשוות. מי שמכיר אותה לא הופתע, מפני שזו קבוצה שלעולם אינה מוותרת.
אלא שהפועל באר שבע ראתה בעיניים רק אליפות ומי שמימש זאת היה הבלם מיגל ויטור, שנכנס כמחליף. ויטור, הצליח, כביכול משום מקום, להתברג בהגנת מכבי ולנגוח את השער הרביעי. אין ראוי ממנו להבקיע את השער שהבטיח לקבוצתו את הניצחון, ולא בכדי עטו עליו כל חבריו "וחנקו" אותו בחיבוקים. זה תמיד מרגש מאוד שהשחקן הכי וותיק, שהוא סמל בקבוצתו, מבקיע שער שעליו ידברו בבאר שבע עוד שנים רבות.
מי שראה את המשחק הזה הבין מיד שמפיגור של שני שערים, כשהתוצאה היא 2:4 לזכות באר שבע, מכבי כבר לא תוכל להיחלץ. ובדיוק כפי שתוצאת המשחק מכילה בתוכה את סיפורה של באר שבע העונה, היא גם מספרת נאמנה כיצד נראתה בה אלופת 2025.
לזכייתה של הפועל באליפות השישית שלה ישנם כנראה "אבות רבים", שכן בסיום המשחק החל מאמנה רן קוז'וך לנקוב בשמם של אנשי צוותו, ללמדנו על רוחב ליבו ועל הערכתו לכל אחד ואחד מהם. רן עצמו, בהיותו בראש הפירמידה המקצועית, הגשים חלום והצטרף לרשימת המאמנים שזכו באליפות, ואיש לא יקח זאת ממנו. כשהיו תקלות הוא תיקן ושיפר, אבל היו אלה תקלות שהן חלק טבעי מריצה ארוכת טווח. כל העת הוא האמין, והפעם בא על שכרו. זכיה באליפות הליגה אינה ענין של מזל.
אלונה ברקת, "שנשכה שפתיים" בתום העונה שעברה, היא זו שנתנה בידיו את האמצעים ואת השחקנים שיחזירו לה את הכתר לראשונה מאז 2018. אני זוכר שבעיצומה של השנה עלו הידיעות על הפער הכספי שבין הצדדים, וטוב שהן לא הסיטו את המאמן המקצוען מהמטרה להוביל את קבוצתו לאליפות.
על השחקנים ועל המשחקים שעברו, עוד ידובר בקרוב בהרחבה, אך לפנינו עוד גמר גביע המדינה, שיפגיש פעם נוספת את מי שביצעו אתמול את העברת הכתר מקבוצה לקבוצה. העובדה שהושגה הכרעה במחזור הלפני אחרון, תאפשר לשתיהן ובעיקר להפועל, להגיע רגועה ונינוחה לשבת הקרובה בה תארח את מכבי חיפה.