לאורך קריירת האימון שלו, פפ גווארדיולה חיפש תמיד קרבה וחום מאלו שנתנו בו אמון. הוא טיפח מערכת יחסים חמה עם ז'ואן לאפורטה, שהעניק לו את ההזדמנות לאמן את ברצלונה למרות שהגיע עם ניסיון בקבוצת המילואים בלבד. כשסנדרו רוסיי החליף את לאפורטה כנשיא, גווארדיולה הרגיש לפתע הרבה יותר חשוף ובודד בתפקידו (כמו כמעט כל מאמן אחר בעולם, למעשה), ואחרי תקופה לא קלה עזב לשנת שבתון בניו יורק.
בבאיירן מינכן הוא שמר על מערכת יחסים טובה בעיקר עם הנשיא, אולי הנס. לאחר שהאחרון נכנס לכלא בגין העלמת מס, משהו בקשר שבין הבווארים למאמנם הספרדי נכבה, והוא עזב למנצ'סטר סיטי.
באנגליה, הוא זכה למעטפת מוכרת שליוותה אותו עוד מימיו בקטלוניה - הפעם כשהיא מחוזקת בכספי נפט בלתי נגמרים. מי שעמדו לצידו היו פראן סוריאנו, לשעבר מנכ"ל בארסה, וחברו צ'יקי בגירסטיין, המנהל הספורטיבי לשעבר של המועדון. השניים בנו סביבו מערכת מקצועית שהפכה את הסיטי מקבוצה טובה למועדון הבכיר בבריטניה. לא היה רגע אחד שבו פפ לא קיבל תמיכה מלאה מההנהלה או שהטילו בו ספק. המועדון השקיע יותר מ-1.5 מיליארד ליש"ט ברכש, וייתכן שאף רימה כדי לגייס עוד מאות מיליונים לא חוקיים לחיזוק הסגל (בכל זאת, מדובר ב-115 אישומים שהפרמייר ליג דנה בהם בשנים האחרונות).
גווארדיולה קיבל באיתיחאד את תנאי המעבדה שגאון כדורגל כמוהו דורש. אלו תנאי עבודה שאף מאמן אחר בהיסטוריה לא זכה להם. חשוב מכך, הוא עבד עם אנשים שבחר: חברים מספרד שמכירים אותו עוד משנותיו בקאמפ נוו, ומבינים כל ביטוי, הבעה וגחמה שלו. השילוב בין הסביבה המוכרת לכסף הגדול התברר כמושלם עבורו ועבור התכולים.
המאמן קטף על האי שש אליפויות (מאז 1888 רק חמש קבוצות זכו ביותר אליפויות ממנו לבדו), שלושה גביעים וגביע אירופה אחד (20 תארים בסך הכל). רק אדם אחד בהיסטוריה יכול להתגאות ביותר תארים חשובים עם קבוצה אנגלית: סר אלכס פרגוסון.
אז מדוע הוא עוזב, למרות שחוזהו תקף לעונה נוספת? בתקשורת הבריטית טוענים שהוא אוהב את הסגל הנוכחי והיה שמח לנסות לזכות עמו באליפות נוספת. אבל משהו השתנה. ייתכן שהסיבה נעוצה בעזיבתו של בגירסטיין לפני שנה, שכן הדינמיקה עם מחליפו, הוגו ויאנה, אינה זהה. אפשר גם שאחרי עשור באותו מקום - הקדנציה הארוכה ביותר שלו בקבוצה אחת - פשוט הגיע הזמן לנוח ולחשוב על האתגר הבא: אימון נבחרת, מעבר למיאמי, או אולי אפילו נשיאות ברצלונה. הכל אפשרי.
יכול להיות שפפ מבין שיותר טוב מזה כבר לא יהיה במנצ'סטר. אולי הוא יודע משהו על התקדמות המשפט בעניין 115 האישומים? אולי רמזו לו שבעקבות המלחמה מול איראן, לאבו-דאבי כבר לא יהיה את כל הכסף שבעולם כדי לשלם סכומי עתק על מגן צרפתי בן 21? ואולי, בגיל 55, הוא פשוט לא מסוגל לדמיין עונה נוספת על הקווים באינטנסיביות כזו. ייתכן שאחרי שתי עונות רצופות שבהן רשם את מספר הנקודות הנמוך בקריירה שלו, הוא הבין שעדיף לעזוב לפני שהמצב יחמיר.
לחלופין, זו יכולה להיות פשוט תחושת סיפוק: לזכות בדאבל גביעים מקומיים (היחיד בהיסטוריה של אנגליה שעשה זאת יותר מפעם אחת), ולראות את עוזרו לשעבר במקום הראשון בליגה מחזור אחד לסיום העונה - כשעוזר אחר, אנצו מארסקה, צפוי להחליף אותו בתפקיד.
מה שבטוח הוא שעידן גווארדיולה בממלכה הגיע לסיומו. מדען הכדורגל הגדול מכולם - שבתנאי מעבדה יצר את אחת הקבוצות הטובות בכל הזמנים והשפיע על דור שלם של מאמנים אנגלים צעירים שלמדו את דרכיו - עוזב. לעזיבתו יש השלכות רבות, אך המשמעות המיידית והגדולה ביותר היא שהפרמייר ליג הפכה אמש להרבה יותר תחרותית לקראת השנים הבאות.