הסיפור על פריחתו של הכדורגל באקוודור הוא בעצם סיפור שמלמד על הגלובליות המופלאה של הכדורגל.
זה סיפור על ילד יוגוסלבי ממונטנגרו שהביא רעיונות אירופאים על סדר ומשמעת לשכונות העניות ביותר באקוודור, וכך יצר במו ידיו את "האופי" של השחקן האקוודורי, שחקן בעל נחישות של ילד עני בעל טכניקה אירופאית עילאית.
הסיפור הוא על מונטונגרי - כיום בן 86 - בשם דושאן טראסקוביץ'. וזה מה שהוא בעצמו סיפר לסוכנות הידיעות הבלקנית BIRN ולכתבי Balkan Insight על המסע שלו לאקוודור, שהפכה למדינה המאמצת שלו. "יוגוסלביה היתה מזוהה עם כדורגל איכותי בזמנו וזה יצר הרבה הזדמנויות למאמנים יגוסלביה איכותיים שכולם בעולם רוצים אותם" אמר דראסקוביץ' ל-BIRN.
דראסקוביץ' נולד בבאנייה לוקה שבצפון מערב בוסניה, רשם קריירת משחק מאוד צנועה וקצרה, עשה קורס אימון של 35 ימים בסובוטיצה (כן, היתה שם שואה), אימן בכל מיני קבוצות יוגוסלביות וכשל במשימה הבינלאומית הראשונה שלו באיחוד האמירויות. אבל הספיק לו להיות "מאמן יוגוסלבי בינלאומי" ולכן קיבל את הצ'אנס לאמן את נבחרת אקוודור, שראשיה רצו מישהו עם "רצינות יוגוסלבית" לאמן את אחת הנבחרות הכי גרועות בדרום אמריקה.
דראסקוביץ' בא לאקוודור לכדורגל מבולגן וחסר תיאום ותשתיות. המורל היה נמוך ואף אחד לא חשב שאפשר לעשות משהו כדי לשפר את מצבו. "זה שעברתי מהבלקן מאוד עזר, אני לא חושב שמאמן גרמני, למשל, היה מוצא את האומץ להתמודד עם הקשיים האלה ולראות תקווה", אמר דראסקוביץ' ל-Balkan Insight.
בקצרה, דראסקוביץ' הבין עם מי יש לו עסק. העסקנים הכלומניקים בראש ההתאחדות לא יעזרו לו, אז הוא נסע לשכונות עוני בעצמו וחיפש שם את הצעירים שפשוט משחקים הרבה כדורגל. והוא מצא שם זהב טהור: שחקנים עם כישרון טבעי וגופני טבעי בלי שום הכנה לכדורגל מקצועי. הוא אמר לעצמו שאם הוא יכול ללמד אותם כדורגל כמו שצריך - הם יצטיינו ברמות הכי גבוהות של המשחק.
"התחלתי לעבוד עם בעלי הכישרון, תוך שינוי מוחלט של מתודולוגיית האימון. לא שמתי דגש רק על ההכנה הפיזית שלהם, אלא גם על המנטלית. עבדתי על המזג, האינטליגנציה, האופי והאישיות שלהם", הוא סיפר.
השחקן האקוודורי תמיד ירגיש בעמדת נחיתות מול השחקן הברזילאי או הארגנטינאי וטראסקוביץ' ניצל את זה כדי להחדיר בשחקנים האקוודוריים הבכירים משמעת ומקצועיות. בכך הוא שינה את המנטליות של השחקן האקוודורי והוא עשה את הדבר הכי חשוב לכדורגל המקומי: הוא בנה את הביטחון העצמי שלהם ככדורגלנים. "לשחקנים מאקוודור לא היה חסר דבר בהשוואה לעמיתיהם המצליחים יותר באמריקה הלטינית" אמר. "הם פשוט היו זקוקים ללימודים, הכוונה ואמונה בהם מצד המאמנים שלהם".
דראסקוביץ', שאימן את אקוודור בין 1988 ל-1993, המשיך את הקריירה שלו בעיקר בקבוצות באקוודור ותמיד יזכר את מי שהפך את שחקני אקוודור ל"חיילים נאמנים" של קבוצות העל באירופה. תחת דראסקוביץ' הנבחרת של אקוודור היתה מקצועית יותר מאי פעם וסוף סוף זכתה לכבוד מכל היריבות הגדולות יותר בדרום אמריקה.
בלי טראסקוביץ' והקשיחות הבלקנית שלו, פיירו אינקפייה לא היה שחקן ארסנל, וויליאן פאצ'ו לא היה משחק בפריז סן ז'רמן, מויסס קייסדו לא היה משחק בצ'לסי והסגל של הנבחרת לא היה בשווי של יותר מ-350 מיליון יורו.
זה באמת מדהים כשחושבים על זה. רעיונות יוגוסלביים על כדורגל - שבעומקם בכלל שילוב של קומוניזם עם כדורגל מאסכולת דנובה מהאימפריה האוסטרו-הונגרית - השתלבו דרך הבלקן ממש לתוך הזהות הלאומית של אקוודור ומסייעים לקבוצות הצמרת הגדולים ביותר באירופה כיום.
והכל בזכות שפה בינלאומית בשם כדורגל.