הפארסה שהתרחשה אמש באולם יד אליהו השאירה את חובבי הכדורסל בישראל המומים. בצל שביתת השחקנים הישראלים, עלתה הפועל תל אביב למשחק מול בני הרצליה עם חמישה שחקנים בלבד. במהלך הרבע השני, כשהם בפיגור, יצאו ארבעה משחקניה מהמגרש אחרי שעשו חמש עבירות. האדומים נותרו עם שחקן בודד על הפרקט, השופטים שרקו לסיום בהתאם לחוקת פיב"א, והמשחק הופסק בתוצאה 59:70 להרצליה. הרשתות סערו, הפרשנים זעקו "ביזיון חסר תקדים", אך ההיסטוריונים של הענף מיד חזרו אחורה בזמן. כי מסתבר שהתקדים קיים גם קיים.
כדי למצוא תקדים למצב שבו משחק מופסק אחרי שקבוצה נשארת עם שחקן בודד צריך לחזור 56 שנים לאחור, לליל שבת אחד, במרץ 1970, באולם בית ההסתדרות הצר בירושלים. משחק השלמה דרמטי מהמחזור ה-15 של הליגה הלאומית בכדורסל, שהפגיש את הפועל ירושלים העירונית והפועל ניר דוד הקיבוצית לקרב הישרדות.
כעת, בעקבות אירועי אתמול, שלמה גלזר, אז נער בן 16 שערך את הופעותיו הראשונות בליגה הלאומית, והיום היסטוריון של כדורסל הקיבוצים ומחבר הספר "הרבה יותר ממשחק" על תולדות הענף בתנועה הקיבוצית, משחזר את הדקות המטורפות שבהן הפך התעלול החוקתי של מאמנו, יגאל דר ז"ל, לסיפור היסטורי משעשע.
כדי להבין את הרקע, צריך לחזור לרוח התקופה. כדורסל של שנת 1970 היה רחוק מההיכלים הממוזגים של ימינו. "נסענו אז למשחק בירושלים מסביב, לא דרך הבקעה", נזכר גלזר בחיוך. "היית יוצא בשלוש אחרי הצהריים ביום שישי למשחק בערב, וחוזר הביתה בשבת לפנות בוקר. היה מקרה שלגבעת חיים לא היה איך לנסוע למשחק בירושלים, אז הם לקחו קומנדקר שלל מהמלחמה שהוסב להאכלת עופות בלול. הם נתקעו בדרך במעלה החמישה והמאמן, שהוא היחיד שהיה לו כסף, עצר מונית וחמישה המשיכו בנסיעה למשחק".
הפועל ירושלים אירחה באותם ימים באולם בית ההסתדרות, מגרש שהיה ידוע באווירה העוינת והמלחיצה שלו. "באותם ימים שיחקו במגרשים פתוחים ונדיר ששיחקו אז באולמות סגורים. האולם בירושלים היה קטן והקהל ישב ממש על הקווים," מספר גלזר, אבל זוכר שבמגרש הפתוח שבו שיחקה בית"ר בעמק המצלבה היה קשה יותר: "כשהיית מוציא כדור חוץ, מהקהל היו יורקים עליך. זה היה נורא".
המצב בטבלה היה מתוח. בסיבוב הראשון ניצחה הפועל ניר דוד בביתה בתוצאה 78:84 וכדי לשרוד בליגה ולמנוע מירושלים לעקוף אותה במאבק ההישרדות הישיר, ניר דוד הייתה חייבת להפסיד בירושלים בהפרש של פחות מ-6 נקודות. כל הפסד עד 5 נקודות הבטיח לקיבוצניקים את ההישארות בליגה בזכות יתרון במפגש הכפול.
המשחק עצמו היה צמוד ומורט עצבים מתחילתו. ירושלים פתחה חזק והובילה 3:10 ו-9:12, אך ניר דוד, בכיכובו של המאמן-שחקן יגאל דר ז"ל, צמצמה בהדרגה והשיגה שוויון 26:26. למחצית ירדו הקבוצות בשוויון מוחלט - 35:35. במחצית השנייה המשיך המאבק הצמוד. ירושלים נהנתה מיתרון קל של 39:42, אך ניר דוד נלחמה בשיניים. אלא שאז החלה בעיית העבירות של הקיבוצניקים לתת את אותותיה. השופטים יעקב שאלתיאל וויצטראכט שרקו ללא הפסקה. "הם התעללו בנו", טוען גלזר.
בדקה ה-27, במצב של 48:48, ספג ביחובסקי את העבירה החמישית שלו והפך לשחקן הראשון של ניר דוד שיצא מהמשחק. למרות זאת, בדקה ה-36 הצליחה ניר דוד לעלות ליתרון 53:54. דקה לאחר מכן, בדקה ה-37, כשהלוח הראה 61:65 לטובת ניר דוד, החלה הנשירה ההמונית הדרמטית: שלמה גלזר הצעיר, הכוכב גבי טייכנר (שצלף עד אז 21 נקודות) וברשי יצאו בזה אחר זה בחמש עבירות אישיות.
עשרים שניות לסיום הזמן החוקי, במצב של שתי נקודות הפרש לטובת ירושלים, הקבוצה מהקיבוץ מצאה את עצמה על המגרש עם שלושה שחקנים בלבד מול חמישייה ירושלמית מלאה. "אילון ז"ל, הושאר לבד לגמרי עם הכדור מול הסל של ירושלים," מספר גלזר בצחוק. "מרוב לחץ והתרגשות, הוא פשוט התבלבל, רץ וקלע סל שיוויון והמשחק נכנס להארכה. כולם על הספסל תלשו את השערות".
המאמן-שחקן, יגאל דר ז"ל הבין שלא נותרה לו ברירה: קבוצה אינה יכולה להמשיך לשחק אם אין לה לפחות שני שחקנים על המגרש, שכן שחקן אחד אינו יכול להוציא הוצאת חוץ ולמסור את הכדור לעצמו. במצב כזה המשחק מופסק מיד, והתוצאה הרשומה על הלוח באותו הרגע נקבעת כתוצאת הסיום הרשמית. ההנחיה של דר הייתה ברורה: "המשימה שלנו היא לעשות עבירה כמה שיותר מהר, כדי להישאר עם שחקן אחד בלבד, להפסיק את המשחק ולהקפיא את התוצאה כל עוד ההפרש הוא פחות מ-6 נקודות". הירושלמים ניצלו את היתרון המספרי המוחלט, קלעו סל ועוד זריקת עונשין ועלו ליתרון 71:76. הפרש של 5 נקודות, בדיוק ההפרש שניר דוד יכלה להרשות לעצמה כדי לשרוד בליגה. נקודה אחת נוספת של ירושלים, והלך היתרון מהסיבוב הראשון. ניר דוד נותרו רק עם שני שחקנים ואז ביצע גוטר עבירה חמישית, אילון נשאר לבד והשופטים שרקו לסיום.
לוח התוצאות קפא על 71:76 להפועל ירושלים. המשחק הופסק, וירושלים הוכרזה כמנצחת, אך הניצחון הזה שיחק לטובת ניר דוד ששרדה בליגה. ירושלים ירדה.
"אני זוכר את האירוע הזה כאילו זה קרה אתמול", מסכם גלזר בנוסטלגיה. "אחרי המשחק הסתגרנו בחדרי ההלבשה בבית ההסתדרות בירושלים כשהאוהדים המקומיים המתוסכלים מציצים עלינו בזעם דרך החלונות", הוא משחזר. בשלוש בוקר יום שבת חזרו שחקניו של דר הביתה.