בית"ר ירושלים מתעוררת כשהיא בפיגור, והיא מלכת המהפכים? נראה שברק יצחקי חי מזה, ואולי אפילו נהנה מהסיטואציה. בעונה שמיצבה אותו בטופ של הכדורגל הישראלי, הוא הפך למאמן שלא נבהל מלהיות עם הגב לקיר.
בית"ר ירושלים והמאמן שלה בעונה מדהימה. איך שהיא לא תסתיים, יישארו ממנה הרבה זיכרונות: רגעים גדולים, אחוזי הצלחה מרשימים, כמות שערים, שבירת תקרות זכוכית וחוויה של מאבק אליפות שסופקה לאוהדים אחרי הרבה מאוד שנים שבהן לא היו חלק מהאירוע הזה.
יצחקי, כמאמן, הלך והשתבח לאורך העונה. העבודה תחת אלמוג כהן ושיתוף הפעולה בין השניים מוציאים מבית"ר כמעט את המקסימום ברמת אחוזי ההצלחה.
אם בית"ר תזכה באליפות, יצחקי יירשם כאחד הגדולים בהיסטוריה של המועדון. אם לא, הוא עדיין ייזכר כמאמן שהעביר קדנציה אדירה. אם יישאר בבית"ר בקיץ, התחושה היא שבכל מקרה הוא יזכה לחוות אליפות. ואם ימשיך הלאה, הוא כבר יעשה זאת במעמד של מאמן בכיר בכדורגל הישראלי. הסטאז' בבית"ר מיצב אותו כאחד הבכירים כאן.
בפלייאוף הזה יצחקי עבר למצב של "לא רואה בעיניים", לטוב ולרע - גם תחת ביקורת שאליה הוא מגיב בעקיצות. יצחקי מחליף כוכבים כשהיריבה ביתרון או בשוויון, ואז בית"ר משווה בתוספת הזמן או מנצחת משחקים. יש לו העונה כמות מהפכים כזו, שנראה שלפעמים הוא ממש נהנה להיות בפיגור. כאילו זה מוציא ממנו ומהקבוצה את המקסימום.
הוא מדבר על עייפות, אבל כמעט לא נותן דקות לארבעה או חמישה שחקני סגל. הוא הולך "אול אין" על השחקנים שאולי יזייפו טקטית, אבל הוא סומך עליהם שיביאו תוצאה. זה סיכון מחושב, ואם זה לא יצליח, כל הביקורות יופנו אליו.
אחרי הניצחון אתמול יצחקי לא שמח יותר מדי מול המצלמות. הוא היה מאופק, בין ההנאה מהרגע לבין תחושת הפספוס ממשחק העונה או מההפסד בסמי עופר למכבי חיפה. מרגיש שזה צריך להיות שלו.
נשאר עוד שבוע. אולי הוא יפתח שמפניות, ואולי יסיים רק עם מחמאות. בכל מקרה, ברק יצחקי מיתג את עצמו כאחת הדמויות המצליחות והמעניינות בכדורגל הישראלי.