גורלו של המשחק בין מכבי תל אביב למכבי חיפה נחרץ כבר בדקה ה־34, כאשר תל אביב עלתה ליתרון של 0-3. התוצאה בפרק זמן זה העידה על כל מה שהתרחש אמש (ד') בבלומפילד. הצהובים הנמרצים עשו במגרש כרצונם ובאותה מחצית הבטיחו לעצמם את הניצחון על חיפה האומללה.
הפערים הגדולים ביניהן בלטו בעיקר בתנועה השוטפת ובבעיטות לעבר השער. במידת מה אפילו הופתעתי, משום שימים מעטים קודם לכן גברה מכבי חיפה 0-3 על בית"ר ירושלים. והנה אתמול לא הייתה לה שום תשובה לכוח המחץ של מכבי תל אביב שיתרונה ב־45 הדקות הראשונות בלט למרחוק. כך, בזה אחר זה הבקיעו שגיב יחזקאל, דור פרץ ועידו שחר את השערים, ואפילו לא התאמצו יותר מדי כדי לחורר את רשתם של הירוקים.
המחצית השניה כבר הייתה שונה ומפתיחתה ועד לדקה ה־84 החלה חיפה לשחק כדורגל. היא יזמה, השתדלה ותקפה משני האגפים. תל אביב לעומתה הורידה הילוך והסתפקה בהרחקת כדורים, בדרך כלל ללא כתובת. שוב קיבלנו הוכחה לכך שלעיתים 2 מחציות עשויות להיות שונות זו מזו. לחובת המפסידה אומר שחרף השתדלותה, היא לא העמידה את שוערה הצעיר של מכבי תל אביב, אופק מליקה, אפילו פעם אחת בסכנת כיבוש.
תעלומה אחת נותרה ללא פתרון והיא הושבתו של חלוץ חיפה גיא מלמד על הספסל עד לדקה ה־76. אין זו הפעם הראשונה שברק בכר לא מעלה להרכב את המבקיען הטוב ביותר שלו, ולדעתי ההפסד כולו של המאמן. אם חלוץ באיכותו של מלמד אינו בהרכב, הגיוני שיהיו למכבי חיפה על המגרש חלוצים שהם מבקיעי שערים מעולים. אך אין לה חלוצים כאלה! הסיפור כאמור חוזר על עצמו לא פעם ולא פעמיים. אני יכול רק לתאר לעצמי מה עובר על גיא תקופה כה ממושכת בראותו על המגרש שחקנים שאינם באיכותו.
מכבי חיפה תסיים את הליגה רק במקום החמישי ותהיה זו אחת מהעונות החלשות שלה זה שנים. פשוט קשה להאמין.