בשבועות האחרונים לא מעט מאוהדי בית"ר מדווחים כי החזרה למאבק האליפות לא עושה להם טוב מבחינה נפשית. סוג של מתח שהם כבר שכחו ממנו, לחצים אדירים ולילות ללא שינה שהרבה מאוד שנים כבר לא חלק משגרת האהדה שלהם. אך כל התקופה הזאת מתגמדת לעומת המשחק מול הפועל באר שבע הערב (שלישי, 20:30), משחק ראש בראש מול היריבה הישירה לאליפות, קרב על המקום הראשון כשנותרו לאחריו שלושה מחזורים לסיום העונה.
הפעם האחרונה בה בית"ר ירושלים הגיעה ל"משחק עונה" כמו זה שיהיה לה הערב היתה במילניום הקודם. הרי בשתי האליפויות בעידן גאידמק היה ברור בשלב הזה של העונה שהאליפות תגיע לבירה, אז כדי לחזור למשחק ישיר על התואר צריך להרחיק עד 1998, כשבית"ר והפועל תל אביב נפגשו בבלומפילד חמישה מחזורים לסיום העונה, כשהאדומים הובילו את הטבלה בפער של שלוש נקודות, אך עם הפרש שערים נחות.
העונה הזאת תמיד מזוהה עם משחק השרוכים, אך היא הייתה הרבה מעבר לזה. בשבוע שלפני כן שתי הקבוצות הודחו מגביע המדינה, את בית"ר אימן אז דרור קשטן ז"ל. אלי אוחנה נפצע בתחילת העונה ואת ההובלה לקחו יוסי אבוקסיס במרכז השדה יחד עם ז'אן טלסניקוב והשלישיה ההונגרית - אישטוון פישונט, אישטוון המאר וסטפן שאלוי, סרגיי טרטיאק ואלון חרזי במרכז הההגנה, איציק קורנפיין בשער, דוד אמסלם ושמוליק לוי מגינים ובהתקפה רונן חרזי וניר סביליה.
מהצד האדום עמד על הקוים אלי כהן, שבנה את אותה בית"ר לאורך שנתיים וזכה איתה באליפות בעונה שלפני. השריף צירף זרים כמו גיורגי דרסיליה וסבסטיאן סימרוטיץ', ישראלים כמו אסי דומב שהגיע מבית"ר, שמעון גרשון שעלה מהנוער בעונה שלפני, היו שם גם עופר שטרית, יעקב הלל וישראל כהן שהצטרפו לכוכבים כמו שלום תקוה, פליקס חלפון ובשער שביט אלימלך.
בית"ר הייתה הקבוצה האטרקטיבית יותר באותה עונה, אך הפועל תל אביב הייתה טובה יותר הגנתית שידעה לשמור על שער נקי ולנצח משחקים כדי להישאר ראש בראש בהתמודדות. בסיבוב הראשון בטדי בית"ר ניצחה 1:2 משערים של סביליה ופישונט, כשדומב צימק.
מקצועית בית"ר הייתה קבוצה טובה יותר עם סגל איכותי ולא הייתה אמורה להגיע לסיום צמוד אך אחרי עונת האליפות הקודמת, הזחיחות גרמה לה לאבד נקודות בדרך והביאה למצב בו הקבוצות נאבקו על התואר. השריף סיכם זאת פעם: "על הנייר לא היה מה להשוות בין הסגלים, הסגל שלנו לא נבנה לאליפות, בנינו אותו תוך כדי תנועה, עצם זה שהתמודדנו זה הישג אדיר".
המשחק התקיים בבלומפילד הישן, עשרת אלפים אדומים ביציעים של הפועל תל אביב מול 7,000 אוהדים של בית"ר בשערים 8 עד 13 (אז כולם היו לארג'ים עם קהל החוץ). שעות לפני המשחק האיצטדיון כבר היה מלא למשחק שכל האווירה סביבה הייתה כי הוא יכריע את מאבק האליפות - ניצחון של הפועל תל אביב מייצר 6 הפרש וכנראה נגמר, ניצחון של בית"ר והיא חוזרת להיות פייבוריטית.
המשחק עצמו לא התעלה לרמה גבוהה, הוא היה מאוד עצבני ופיזי. הוא הוכרע בדקה ה-21. טרטיאק חטף כדור במרכז השדה, העביר לאבוקסיס ששלח קדימה את המאר, שבעט מ-20 מטר לשער, אלימלך הדף הצידה ועל הריבאונד עט פישונט עם שער היתרון שבהמשך יהפוך לשער הניצחון.
בית"ר שמרה עלה היתרון תחת משחק מאוד עצבני. לקראת הסיום השופט שרק לעבירה של סביליה לצד רחבת ה-16 של האדומים, אלימלך רץ לקחת את הכדור אך החלוץ בעט אותו החוצה. כתוצאה מכך אלימלך פגע בסביליה וקיבל כרטיס אדום. לימים סביליה סיפר: "אני גר ליד שביט ותמיד מזכיר לו את האירוע הזה...". להפועל תל אביב כבר לא היו חילופים ולשער נכנס המגן יעקב הלל עד לסיום.
עם השריקה האחרונה בית"ר חגגה עם הקהל בריצה לאורך הדשא מצד לצד, משערים 8 עד 13, האווירה הייתה של קבוצה שזכתה באליפות, כזאת שאף אחד כבר לא יעצור אותה בדרך לתואר וזה מה שאכן קרה.
"היינו קבוצה יותר טובה מהפועל תל אביב", נזכר פישונט השבוע. "לא היינו צריכים להגיע למשחק כזה אבל בסוף זה יצא הכי מתוק שניצחנו משחק אליפות כזה. השער? זה היה השער הזה ועוד שערים שכבשתי במשחקים מכריעים - הבקעתי גם נגד הפועל תל אביב בסיבוב הראשון בטדי, הבקעתי את שער הניצחון נגד בית שאן ואת השער הכי חשוב נגד מכבי פתח תקוה במחזור האחרון בטדי, ניצחנו 0:1 וזה מה שהביא את האליפות".
"היינו קבוצה התקפית", הסביר ההונגרי האגדי כשנשאל מה נתן לבית"ר את הניצחון. "אבל במשחק הזה לא נתנו להפועל תל אביב כמעט להגיע לשער, ידענו לעמדו נכון ולהיות אגרסיביים אחרי שכבשנו, גם את זה צריך לדעת לעשות מדי פעם".