שוויץ ידועה בעולם כמדינה של הרים, סקי, פונדו, שוקולדים ובנקים. היא אחת המדינות העשירות והשלוות בעולם. וזה לא היה אמור להיות ככה בכלל. שווייץ היא מדינה ללא מוצא לים וללא משאבי טבע. אזרחיה מדברים בשפות שונות, ועד למאה ה-19 היו ידועים בעיקר בזכות יכולות הלחימה שלהם.
שווייץ נולדה, לפי הסיפורים, לפני יותר מ-700 שנה, כאשר ב-1 באוגוסט 1291 התאספו שלושה נציגים משלושה קנטונים באחו שמשקיף על אגם לוצרן. השלושה כרתו ברית הגנה זה עם זה. הברית הזו היא בעצם לידתה של המדינה.24 שנים מאוחר יותר הברית השוויצרית נלחמה בקרב הגדול הראשון שלה - קרב מורגרטן. הם התייצבו מול הצבא האוסטרי המאומן והמצויד היטב, שפלש לשטח של קנטון שוויץ. זה היה קרב דוד מול גוליית שלהם. איכרים שוויצרים רבים מעולם לא נלחמו לפני כן, ולשוויצרים לא היה סיכוי ממשי בקרב פנים אל פנים נגד האוסטרים. אבל שלושת הקנטונים נעזרו בקנטונים אחרים והציבו מארב לצבא האוסטרי.
בקרב הזה נהרגו כ-1,500 אוסטרים על ידי מיליציה של רועים ואיכרים. השוויצרים, שלא הכירו את מנהגי האבירים, שחייבו להפסיק את התקיפות אחרי כניעה ונסיגה, המשיכו לתקוף את הכוחות הנסוגים. חלק מהאוסטרים אף בחרו לקפוץ לאגם עם השריון, במקום להתמודד עם אכזריות השוויצרים.
זה היה ניצחון מוחץ שהוביל להתרחבות מתמדת של הברית: העיר לוצרן החליטה להצטרף, וזמן קצר לאחר מכן הצטרפה גם ציריך. הקונפדרציה השוויצרית צמחה לשטח די גדול, ובמשך מאות השנים הבאות הערים הללו היו קשורות בבריתות.
בתחילת המאה ה-16 הקונפדרציה השוויצרית המשיכה לצמוח. הם הביסו את האוסטרים, מחצו את הבורגונדים ורכשו מוניטין של בלתי מנוצחים. 25 אלף לוחמים שוויצרים החלו לפלוש לצפון איטליה, כבשו עיר אחר עיר ואפילו כבשו את מילאנו מידי הצרפתים. הם נראו בלתי ניתנים לעצירה.
המצב השתנה בפתאומיות. בשנת 1515 הצרפתים היכו בחזרה בקרב מריניאנו. הכוחות השוויצרים הפסידו בשדה הקרב בפעם הראשונה. בנקודה הזו ניתן היה לצפות שהשוויצרים ימשיכו להילחם או יתכננו נקמה, אך הם החליטו ללכת לכיוון האחר: הם פשוט ויתרו והשלימו עם הצרפתים, תוך שהם מחזירים להם את מילאנו.
הם לא ידעו זאת אז, אך ההפסד הזה וסיום הלחימה סימלו את תחילתה של הניטרליות השוויצרית כפי שאנו מכירים אותה כיום.
למרות ששוויץ הפסיקה להילחם כמדינה, לוחמיה עדיין נחשבו לחזקים ולחסרי הרחמים ביותר באירופה. וזו גם הייתה ההזדמנות העסקית הראשונה שהקונפדרציה החדשה קפצה עליה. השוויצרים שאלו את עצמם: "למה לא להשכיר את אנשינו לצבאות אחרים, וככה להרוויח מלא כסף מבלי להסתבך במלחמות בעצמנו? מושלם!"
כוח האדם הקשוח היה הייצוא המוקדם ביותר של שוויץ. בניגוד ליחידות שכירי חרב אחרות, שכירת שוויצרים פירושה הייתה קבלת גדוד שלם של חיילים וקצינים שעובדים יחד כיחידה מגובשת ומנוסה. שכירי חרב שוויצרים נלחמו עבור כמעט כל מעצמה אירופית, ולעתים אף נלחמו אלו באלו כשנשכרו על ידי צדדים יריבים. יחידות אלו בוטלו באמצע המאה ה-19, למעט המשמר השוויצרי של האפיפיור, שממשיך להתקיים עד היום.
שוויץ שמרה על הניטרליות שלה ברוב הסכסוכים, עד שנפוליאון והצרפתים פלשו אליה ב-1798 וחיסלו את הקונפדרציה הישנה של 13 המדינות הזעירות. עד אז, שוויץ הייתה כמו אי מבודד בזכות ההרים, מוגנת מהמלחמות הבלתי פוסקות של אירופה. נפוליאון הקים את "הרפובליקה ההלווטית" - מדינה ריכוזית עם ממשל מרכזי. לאחר חמש שנים הוא החזיר את המדינה למודל הקונפדרציה.
ב-1815, לאחר מפלת נפוליאון, קונגרס וינה השיב לשוויץ את עצמאותה המלאה, והמעצמות הסכימו להכיר בניטרליות שלה לנצח.
הניטרליות המובטחת הזו הובילה לנהירה אדירה של כספים לבנקים השוויצריים מאנשים עשירים בכל רחבי אירופה, שחיפשו מקום בטוח לכספם בזמן שארצם במלחמה. יתרון משמעותי נוסף היה ש-100 שנה קודם לכן, בגלל עסקיה המפוקפקים עם שרי מלחמה ומלכים שרצו צבאות שוויצרים מאורגנים, שוויץ חוקקה חוק סודיות בנקאית, שהפך חשיפת מידע אישי על בעלי חשבונות לבלתי חוקית.
בזמן ששאר אירופה עסקה בקולוניאליזם ובמלחמות, שוויץ התמקדה בניצול הניטרליות כדי להציע הגנה לעשירים ולפתח את תעשיית הנשק והבנקאות שלה. האלפים השוויצריים סיפקו גם סביבה טבעית ליצירת כספות תת-קרקעיות חבויות לאחסון זהב ויהלומים עבור עשירי העולם.
לשווייץ לא היה אף "משאב טבע", אז הם הפכו את הטבע שלהם לכספת למשאבי טבע בשליטת הממלכות האירופיות סביבה.
השוויצרים ביצעו מהלכים כלכליים חכמים נוספים: הם ביטלו מכסים פנימיים, יצרו מטבע אחיד והעניקו לאזרחים חופש תנועה בכל המדינה - דברים שקרו בשאר אירופה רק מאה שנה מאוחר יותר. לפני הפרנק השוויצרי, שוק הכסף היה כאוס מוחלט, עם יותר מ-860 סוגי מטבעות שונים במחזור.
באותה תקופה, גנרל דופור הבין שחסרה לצבא לכידות לאומית ויש צורך בדגל מאחד. כך נולד הדגל השוויצרי המוכר לנו כיום, שעוצב כריבוע, בדומה לדגלי הקנטונים בעבר. לאחר מלחמת אזרחים קצרה, הוקמה הפדרציה השוויצרית ב-1848. בניגוד לכל מדינה אחרת, שוויץ אימצה מערכת של דמוקרטיה ישירה, שבה העם מצביע ישירות על מדיניות במקום להשאיר את ההחלטות רק לנבחרי ציבור. זו הייתה הדרך להשאיר את העם השוויצרי עם אצבע על הדופק, עם משאלי עם על כל דילמה שמצריכה את מעורבות הציבור.
השווייצרים היו ניטרליים, כאמור, מה שהוביל לכך שממלחמת העולם הראשונה הם בעצם היו הבנק של כל מדינות אירופה - מכל הצדדים. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בנקאים שוויצרים נסעו לצרפת כדי לפרסם את הסודיות הבנקאית. שוויץ הציעה "חשבונות ממוספרים", שבהם שם הלקוח הוחלף במספר רב-ספרתי הידוע רק ללקוח ולבנקאים נבחרים.
ככל שהמעצמות העלו מיסים כדי לממן את המלחמה, שוויץ ראתה זרימה מהירה של כסף מעשירים אירופאים שחיפשו מקלט לממונם. ומכיוון ששוויץ מחולקת לאזורי שפה שונים, הצרפתים יכלו להפקיד את כספם בז'נבה, הגרמנים בציריך והאיטלקים בלוגאנו.
גם במלחמת העולם השנייה שוויץ נותרה ניטרלית. לא ברור כמה מהעושר שלה נבע גם מכסף יהודי שנגנב, אבל אין ספק שאחרי מלחמת העולם השנייה שווייץ הייתה הרבה יותר עשירה.
עם העושר בא התכנון להגדיל את האוכלוסייה, והשערים למדינה שמוקפת בהרים נפתחו למהגרים - בעיקר מאירופה, ממדינות כמו איטליה וספרד - כדי שיעבדו בעבודות הכפיים הרבות שנוצרו. כיום מדיניות ההגירה השווייצרית היא אחת מהיעילות והטובות בעולם, כמובן. בשווייץ קיים אחד משיעורי התושבים הזרים הגבוהים ביותר באירופה, ולמהגרים יש תפקיד משמעותי בכלכלת המדינה, בחיי התרבות ובחברה שלה. וכאן ההקשר לכדורגל מאוד ברור.
עלייתה של שוויץ ככוח עקבי בכדורגל הבינלאומי, בדומה מאוד להקמתה של המדינה, התחילה בארגון מחדש רדיקלי של מערכת הכדורגל של המדינה כולה, וביצירה בשנות התשעים המאוחרות של מערכת פיתוח נוער חוצת קנטונים, תרבויות ושפות.
לאחר שנים של חוסר הישגיות של השוויצרים בעולם הכדורגל, התאחדות הכדורגל השוויצרית (SFV) שיתפה פעולה עם המועדונים המקצועיים כדי ליישם תוכנית לימודים לאומית אחידה, שמבוססת על אלמנטים טובים מתוכניות הלימודים הטובות ביותר באירופה. התוכנית השווייצרית מבוססת על העדפת מיומנות טכנית ואינטליגנציה טקטית על פני יכולות פיזיות.
המרכיב המרכזי בתוכנית הזו הוא מערכת שנקראת "Footeco", המתמקדת בשחקנים בגילאי 11 עד 14 ומבטיחה שכישרונות יזוהו ויטופחו בשלב מוקדם בכל הקנטונים. באמצעות השקעה מאסיבית בהכשרת מאמנים ויצירת מסלול מעבר חלק ממרכזי מצוינות אזוריים לאקדמיות עילית, שוויץ מבטיחה שגם המועדונים הקטנים ביותר שלה יתרמו לסגנון משחק לאומי מאוחד.
התוכנית Footeco היא בעצם הסוד לפיתוח שחקני עילית של התאחדות הכדורגל השוויצרית עבור שחקני נוער בגילאי U-12 ו-U-13, ילדים א' וב'. היא מתמקדת בטיפוח כישרונות על פני בחירה מוקדמת מדי בכישרונות פיזיולוגיים מרשימים בגילאים הצעירים, ומציבה בראש סדר העדיפויות מיומנויות טכניות, הנאה מהמשחק וערכי פייר פליי על פני השגת תוצאות. השחקנים בתוכנית מתאמנים עם מאמני נוער בכירים 3-4 פעמים בשבוע, והמשחקים שלהם מתקיימים רק בטורנירים כלל-אזוריים או כלל-ארציים בסופי השבוע.
שוויץ ניצלה ביעילות את הדמוגרפיה הרב-תרבותית שלה כדי לחזק את מאגר השחקנים. ההתאחדות השוויצרית השקיעה מאמץ מודע בשילוב ה-"Secondos" - בני מהגרים מהדור השני - על ידי הבטחה שרשתות הסקאוטינג יגיעו לאזורים עירוניים מגוונים ויספקו סביבה "מכילה תרבותית" בתוך נבחרות הלאום.
זה הוביל ליצירת דור של שחקנים שמביאים למגרש הרבה תבליני כדורגל מכל העולם. יתרה מכך, מודל ה"שותפות" השוויצרי מאפשר לכישרונות צעירים לצבור ניסיון מקצועי מוקדם בליגה השוויצרית הבכירה, לפני שהם עוברים לתפקד כ"שכירי חרב" בליגות האירופיות הבכירות. כך מובטח שנבחרת הלאום תורכב ממקצוענים מנוסים שמשחקים יחד עוד מנערותם בנבחרות הצעירות.
הכול יעיל, צפוי ומתוכנן בצורה מרתיחה, והשוויצרים, כנראה, יגיעו גם במונדיאל 2026 לשלב הנוק-אאוט, שבו הם יודחו, כנראה אחרי הופעה מקצועית, על ידי אחת הפייבוריטיות. זה האופי הלאומי השוויצרי.