המסע לאואקה כדי לצפות במשחק יורוליג מתחיל בגטו אקסרכיה עם נהג מונית ארמני חסר סבלנות, ונמשך בפקקים אינסופיים של 40 דקות בכניסה לכביש המוליך לאצטדיון ועוד 20 דקות הליכה עד שער הכניסה לאולם הכדורסל בפארק האולימפי העצום של אתונה. זו גם אחת הסיבות שבשנתיים האחרונות העדפתי לרוב לסקר משחקים של אולימפיאקוס: רכבת, רבע שעה נסיעה, שתי דקות הליכה - ובום, אתה במגרש. נוחות מעל הכול.
אבל כשאנחנו שבועיים בלבד מהפיינל פור, פנאתינייקוס נמצאת מרחק ניצחון אחד בלבד מחזרה למעמד היוקרתי ביותר באירופה, שמים את הפינוק בצד ומתמקדים במשימה.
האולם הביתי של הירוקים הוא כמה רמות מעל הבטונדה הקשישה של פיראוס. השיפוץ המסיבי שעבר ה-OAKA הפך אותו לאחד האולמות המרשימים והרועשים ביורוליג. ואם אי פעם תהיתי למי יש יותר אוהדים במטרופולין של אתונה - כל ביקור כאן מספק את התשובה: פנאתינייקוס מעל כולם. שער 13 של האולטראס הירוקים מייצר רעש שעולה אפילו על זה של אולימפיאקוס. ואחרי כל ההקדמה הזו, היה גם משחק לסקר.
למרות האווירה המטורפת והרעש מחריש האוזניים, ולנסיה ממש לא נבהלה. הספרדים, שפיגרו 2:0 בסדרה, פתחו בסערה והשתיקו את הקהל המקומי פעם אחר פעם. אגב, יציע העיתונות באואקה ממוקם כל כך גבוה שקשה לזהות את השחקנים על הפרקט. מצד שני, הוא מרגיש יותר כמו יציע אוהדים פנאטיים מאשר תא עיתונאים. גם כאן, כמו בישראל, לא מעט מהנוכחים הם קומבינטורים שכל קשר בינם לבין כתיבה מקרי בהחלט. עוד סיבה להעדיף את ה-SEF בפיראוס, שם העיתונאים יושבים ממש על הפרקט ומרגישים חלק מהמשחק.
פנאתינייקוס מגיעה לסדרה הזו בכושר מצוין, בדיוק בזמן הנכון, למרות עונה סדירה בינונית שהסתיימה רק במקום השביעי. ועדיין, היא מרחק נגיעה מפיינל פור נוסף ואולי מגביע שני בתוך שלוש שנים. כל זה קורה בלי הבעלים הצבעוני והפרובוקטיבי דימיטריס ינאקופולוס, שהושעה שוב על ידי היורוליג - הפעם לשלושה משחקים - ועלול להחמיץ גם את הפיינל פור אם הירוקים יעפילו. כדי שהבוס "יהיה נוכח" גם בערב כזה, כל אוהד שנכנס לאולם קיבל תמונה שלו. המציאות, כרגיל ביוון, עולה על כל דמיון.
נזכיר כי אולימפיאקוס כבר הבטיחה את מקומה בפיינל פור, ושתי היריבות המושבעות עשויות להיפגש בגמר יווני היסטורי. אבל עוד חזון למועד.
שתי דקות לסיום המחצית הראשונה ולנסיה כבר עלתה ליתרון 10 אחרי שלשה של ג'וזפ פוארטו, והאולם נכנס להלם. אלא שדקה לאחר מכן הוא שוב רעד, כשטי.ג'יי שורטס קלע סל ועבירה במהלך שבו פוארטו אף נפצע.
המשחק התחמם, שחקנים עפו על הפרקט בקצב מסחרר, והמחצית הסתיימה ביתרון 13 מפתיע לוולנסיה. התחושה באואקה הייתה שפנאתינייקוס בדרך לבעוט בדלי דווקא אחרי שני ניצחונות החוץ המרשימים בספרד.
גם מופע המחצית, כחלק מהניסיון להפוך את האולם ל"חוויה אמריקאית", הזכיר יותר הפעלה של צוות בידור במלון אילתי בשנות ה-80 מאשר מופע יורוליג נוצץ.
מי שבוודאי לא נהנה מהמחצית הראשונה היה ארגין עתמאן. קשה להאמין שהטורקי בזבז יותר מדי זמן לפני ששטף את שחקניו בחדר ההלבשה. מלבד קנדריק נאן ושורטס, כמעט אף אחד בירוק לא הופיע למשחק. במיוחד נייג'ל הייז-דייויס, שנראה כמו ניצב עד אותו רגע.
אבל גם פתיחת המחצית השנייה לא בישרה טובות למקומיים. ולנסיה נראתה בדיוק כמו קבוצה שסיימה במקום השני בעונה הסדירה, והפער כבר תפח ל-19 נקודות. עתמאן עמד על הקווים חסר תגובה, כאילו איבד עניין במשחק - מחזה נדיר עבור אחד המאמנים הסוערים ביבשת.
ואז, משום מקום, החלה ההתעוררות.
הייז-דייויס וצ'די אוסמאן התחילו לפגוע, פאו צימקה ל-14 בלבד, והקהל התעורר מחדש. שלשה של אוסמאן ועוד אחת של רוגקאבופולוס, שרק עלה מהספסל, החזירו את האמונה לאואקה.
מהרמקולים בקע שיר של לד זפלין, כמעין פרומו לקראת הופעתו הצפויה של רוברט פלאנט הקשיש הקיץ באתונה, והאולם כולו נכנס לטירוף. ואז הגיע רגע הפיצוץ: החלטת שיפוט נגד פנאתינייקוס הוציאה את עתמאן מדעתו, עימות חריף התפתח בינו לבין מאמן ולנסיה פדרו מרטינס - ושני המאמנים הורחקו אחרי שנשרקו לעברם עבירות טכניות. לרגע היה נדמה שזה הרגע שישנה את המשחק.
אבל ולנסיה לא נשברה. גם ללא המאמנים הראשיים על הקווים, הספרדים שמרו על יתרון דו-ספרתי. נאן נעלם לחלוטין, ושלשה נוספת של ז'אן מונטרו הכניסה את האולם להלם אמיתי. פחות מחמש דקות לסיום כבר החלו אוהדים לעזוב. בחוץ, מוכרי הסופלקי הדליקו את הגרילים לקראת היציאה ההמונית אל הלילה האתונאי הקריר. ועדיין, פאו לא ויתרה. ריצה נוספת הורידה את ההפרש לשבע בלבד, שלוש דקות וחצי לסיום, והאולם חזר לחיים. אבל אז הגיע רצף החטאות, שריקות בוז, התקפות מבולבלות - והמשחק נכנס לדקה האחרונה.
הייז-דייויס קיבל שלוש זריקות עונשין קריטיות בפיגור חמש, 20 שניות לסיום, אחרי בדיקת VAR ממושכת. אלא שהפורוורד קלע רק שתיים. ולנסיה איבדה מיד אחר כך את הכדור בשלומיאליות, ופנאתינייקוס קיבלה הזדמנות אחרונה לכפות הארכה. הכדור הלך לרוגקאבופולוס, גיבור הקאמבק, אבל הזריקה שלו לא הייתה בכיוון וזה נגמר.
הקאמבק האדיר הגיע מעט מדי ומאוחר מדי. ולנסיה שורדת, הסדרה נמשכת, ואואקה - לפחות לערב אחד - השתתק. צעד יווני אחרון לפיינל פור יגיע ביום שישי?