לאחר ה-2:4 של בית"ר ירושלים על מכבי תל אביב ביום שבת, ביציאה מחדרי ההלבשה בדרך לאוטובוסים, שוחחו שחקני מכבי תל אביב עם אנשי בית"ר ואמרו להם על ג'ונבוסקו קאלו: "מאיפה אלמוג כהן הביא אותו? קשה מאוד לשחק מולו, הוא לא מפסיק לרוץ, ללחוץ וקשה מאוד נגדו באחד על אחד".
זה לא מפתיע שזה בולט בעיני השחקנים של מכבי תל אביב. קאלו היה מעורב בארבעה שערים ב-2:6 בבלומפילד והיה מעורב בשלושה שערים וסחיטת פנדל במשחק האחרון. לא מדובר במעורבות שנרשמת בסטטיסטיקה כשער או בישול, אך זאת רק המראה לתרומה הגדולה שלו לבית"ר, הרבה מעבר לשבעה שערים וארבעה בישולים.
הכנף-חלוץ הניגרי רץ 11.5 ק"מ במשחק, מעל 1.5 ק"מ בעצימות הכי גבוהה (ספרינטים). הוא "חייל" של הצוות המקצועי. בשלישייה קדמית שיש בה סופרסטארים כמו אצילי ושועה, שצריך לדעת קצת לוותר להם בשביל התוצרת שהם נותנים, הצלע השלישית חייבת להיות מכונת עבודה על המגרש.
אך קאלו לא רק מכונת עבודה. הוא השחקן היחיד בקבוצה עם שילוב של מהירות ואחד על אחד על הקו. הוא הגיע לבית"ר לאחר שנתיים מקצועניות בלבד בשבדיה, לאחר שעד גיל 25 שיחק כחובבן. הוא עבר עליות וירידות השנה, עשה התאמות מקבוצה קטנה בשבדיה שבעטה לו כדורים למעלה לקבוצה דומיננטית, והפך לאחד משחקני הכנף הטובים בישראל.
בשבדיה הוא שיחק כחלוץ וכנף. לבית"ר הוא הגיע במקור כחלוץ עם אופציה לשחק גם בקו, מה שקרה מהר מאוד. זה לא שבבירה ויתרו על האפשרות שישחק חלוץ בהמשך, רק שבקבוצה דומיננטית זה יצריך הרבה עבודה והתאמות באימונים כדי להכשיר אותו לתפקיד, ולא תמיד יש את הזמן הזה. אולי בקיץ לקראת העונה הבאה.
התווית שאיתה אתה מגיע לבית"ר יכולה להכריע את הקדנציה שלך. הכתבות משבדיה על "שוטף הכלים מהליגה החמישית" הדהדו כשהגיע לכאן. הוא היה במינוס סבלנות כלפיו, מהר מאוד כשזה לא הלך נשמעו מהיציע קריאות "חוגי, חוגי". אבל קאלו לא מהטיפוסים שנלחצים מהקהל, כמו איילסון טבארש. הוא מנותק, בעולם משלו, לא מעניין אותו מה חושבים או אומרים. אפילו מתנועות ידיים של שועה ואצילי הוא מתעלם, זה השחקן - לטוב ולרע.
העובדה שהיה חובבן עד גיל 25 תמיד בולטת בהתנהלות שלו. דברים שיש במועדון מקצועני עדיין מוזרים לו. בתחילת הדרך הוא היה נכנס לבית מרקחת לקנות תחבושות והשלים ציוד, לא ידע מה בדיוק יש במועדון, לא הבין את כל הנושא של תקשורת וההתנהלות ואף עבר הדרכה על ידי הדובר אסף נחום, כולל הגעה לראיונות לפני ואחרי משחק, דברים שהיו זרים לו. גם במלחמה היו צריכים להסביר לו היטב את הנהלים, לקח לו קצת זמן. ביום הזיכרון, כשהייתה צפירה, בבית"ר אמרו עליו כי "קאלו בטוח נכנס לממ"ד".
מצות? תשמישי קדושה? מה שהרב יחלק במועדון הוא ייקח. הוא לא שואל מה זה, לוקח ולא אומר מילה, זורם עם האירוע. לא מדבר הרבה, בעולם משלו, אבל כן מבין שבאיזשהו מקום הוא צריך להיות חלק. לומד תוך כדי תנועה גם את המינימום החברתי שהוא צריך לספק. אם שחקנים רוצים הם יכולים לצחוק על ההתנהלות שלו, הוא לא שם לב וזה לא מזיז לו. כמו שאמרנו, בעולם משלו.
מנגד, גם חברתית הוא בתהליך, מההלם שהגיע איתו בהתחלה ועד למצב שהיום מחייך יותר, מרגישים שהוא קיים. ההצטרפות של נאנה אנטווי (אליו הוא צמוד) וחאסונד גונזלס הפריחה בו משהו אחר חברתית. פתאום הוא רוקד איתם בגול, זורק כמה מלים, רוצה לקחת חלק בכל הדבר הזה שנקרא "חדר הלבשה שמח".
קאלו הוא המראה של מצבת הזרים בבירה. פרט לבוריס אנו, כולם הגיעו עם ציפיות בינוניות ומטה, חלקם בפרופיל מלחיץ, אך בסוף כמעט כולם משמעותיים ותורמים הרבה מאוד לעונה הזאת של בית"ר ירושלים במאבק על התואר, ומהווים גם את הבסיס העוצמתי שלה לעונה הבאה. וקאלו? בבית"ר סיפרו השבוע כי הוא יודע מתי מחזור הסיום של העונה ובודק טיסות לאחר מכן. לא בטוח שהוא יודע כי במידה ויהיו חגיגות אליפות, הטיסה הביתה תתעכב. יעדכנו אותו אם זה יהיה רלוונטי.