בית"ר עלתה אתמול (שבת) למשחק בטדי מהמקום הראשון בטבלה. בפעם האחרונה שזה קרה לה היא סיימה בתיקו מול אשדוד ואז עוד אחד מול הפועל חיפה; אתמול, היא לא רק ניצחה את מכבי תל אביב 2:4, אלא גם הצליחה לשחק כדורגל מרהיב בפיגור. הנה עוד דבר שבבית"ר למדו העונה, שנערם על גבי תהליך התבגרות מואץ: לשמור על המקום הראשון. ובסופר קלאס.
העונש האידיוטי על קהל חוץ מילא את טדי 30 אלף אוהדים שלנו. חברים שעד לפני ארבע שנים אהדו קבוצה על סף פירוק, לומדים להתרגל למאבק אליפות. עד ממש לא מזמן התחושה היתה שאתה צריך שני ניצחונות במאני טיים כדי להישאר בליגה. ופתאום - כדי לקחת אליפות, ועוד מעמדת נחיתות, אתה חייב ללמוד דיוק וריכוז של טווה שטיחים פרסי.
הכוח הצנטריפוגלי של מרוץ מעגלי בפסגה - שוב מכבי, ושוב באר שבע, ותכף שוב הפועל - מאיים להשליך אותך בעוצמה החוצה. ואנחנו לא כאלה, לא ידענו שיש בנו את זה. עד שבא אלמוג, ובא יצחקי, ובאו שועה ואצילי, והנה אנחנו יושבים כל שלושה ימים ותופרים, ותופרים. עוד קבוצה ועוד אחת. מי היה מאמין.
גם להנעת כדור מאחור לא התרגלנו. השער הרביעי היה דוגמה מושלמת: כבר כשמיגל סילבה הוריד כדור לגדראני, הרחש התחיל ביציע. לירדן כהן, נו מה הוא עושה, ואז ירין לוי חולץ פקקים בדאבל פס, בשביל זה הוא כאן, וקאלו שועט בגמלוניות ומשחרר בזמן, וזיו בן שימול מרחף על הדשא, אין דרך אחרת להגדיר את הקסם הזה, ושועה... עושה מה ששועה עושה עם קטנה ימינה, ואצילי עושה מה שאצילי עושה עם פצצה לרשת. כל אחד עשה בדיוק מופתי את מה שיצחקי דרש ממנו, ואנחנו בכלל רצינו להעיף כדור למעלה כבר אצל לוקה. מפחד אלוהים לכדורגל אלוהי ב-8 מסירות. הכי בית"ר של העונה.
משהו קורה לשועה כשהוא רואה את מכבי. כבר במשחק הקודם בטדי הוא השחיל בדיוק של חוט בקוף של מחט לעדי יונה שוב ושוב, ולא הסתייע; וב-6 בבלומפילד הוא התחיל את הבליץ ואז זה הסתייע גם הסתייע; ואתמול, עוד מאסטרקלאס. שני בישולים ושער. כשהוא טוב מאוד קשה נגד בית"ר, ועכשיו יש לנו שניים כאלה. שני השחקנים שמעורבים בהכי הרבה שערי ליגה, לובשים צהוב שחור. ירדן שועה 21, עומר אצילי 20. הזוג המלכותי.
ועדיין, הדרך ארוכה. הפועל באר שבע, לדעתי, תנצח את כל המשחקים שלה בפלייאוף נגד הפועל, נגד חיפה והפועל פ"ת. זו הנחת המוצא. מכאן שמרווח הטעויות הוא קטן, מזערי: וגם בבלומפילד נגד הפועל, שניצחה את כל המשחקים שלה שם, צריך לבוא לקחת נקודות. עם אומץ, כמו שיצחקי אוהב לומר.
בפלייאוף שמשופע במשחקים למעוד בהם, זו המשוכה הכי גבוהה של בית"ר מלבד באר שבע. גם הפעם יהיו לנו כאבי בטן, ויום שלם שנשרף במחשבות, אבל תהיה גם אמונה. איך שורדים עד רביעי?