לפני מוקדמות המונדיאל האחרונות, הפעם היחידה שעולם הכדורגל שמע על כף ורדה בהקשר של כדורגל הייתה כאשר נאני חתם במנצ'סטר יונייטד ב-2007.
נאני -- ששמו האמיתי הוא לואיס קרלוס אלמיידה דה קוניה - ננטש בגיל 5 על ידי הוריו, מריה ודומינגוס, שהיגרו לפורטוגל מכף ורדה. מי שגידלה אותו הייתה דודתו, אנטוניה אלמיידה, שסיפרה ל"סאנדיי מירור": "אביו של נאני עזב, ותקופה אחרי גם אמו עברה להולנד, אז גידלתי אותו כאילו היה אחד מילדיי. הוא תמיד שיחק כדורגל. הוא היה משחק שש או שבע שעות ביום, בכל מקום ועם כל אחד, כשהוא מעמיד פנים שהוא הגיבור שלו, לואיס פיגו. הוא אפילו ישן עם הכדור במיטתו. בגיל שמונה הוא הלך לצפות באחיו הגדול משחק בקבוצה המקומית, 'ריאל ספורט קלובה מסאמה', ולא יכול היה להתאפק מבעיטה בכדור בעצמו".
נאני, כאמור, לא שיחק בנבחרת כף ורדה, אבל במשך שנים סיפורו ייצג את המדינה בת כ-527 אלף תושבים בעולם הכדורגל. ואז היא הפכה השנה למדינה האפריקאית הקטנה ביותר שהעפילה למונדיאל. אז מה צריך לדעת עליה לקראת המשחקים בארה"ב, מקסיקו וקנדה?
כף ורדה היא שרשרת איים (ארכיפלג) וולקניים שנחשבים למדינה יחסית יציבה ודמוקרטית במרכז האוקיינוס האטלנטי, כ-570 ק"מ מחופי סנגל. המדינה ידועה באקלים חם ויבש ובשילוב תרבויות אפריקאיות ופורטוגזיות, וכוללת עשרה איים וחמישה איים קטנים.
האזרחים של כף ורדה מגדירים את הזהות שלהם במילה הפורטוגלית Mestiçagem - כלומר תערובת ייחודית של מורשת אפריקאית ופורטוגלית. זאת מאחר שבניגוד למדינות אפריקאיות אחרות, האיים הללו לא היו מיושבים כאשר מגלי ארצות פורטוגלים הגיעו אליהם במאה ה-15. כתוצאה מכך, האוכלוסייה צמחה ממיזוג של מתיישבים אירופאים ומערב-אפריקאים משועבדים, מה שיצר תרבות מאוד "מעורבת". הזהות הזו באה לידי ביטוי בשפת הקריאולו - שילוב של פורטוגזית ושפות אפריקאיות - ובצלילי מוזיקת המורנה (Morna).
מבחינה כלכלית, כף ורדה נחשבת לאחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של אפריקה במונחי ממשל ויציבות. היא מדורגת בין המקומות הגבוהים ביבשת במדדי פיתוח אנושי, אוריינות (מעל 90%) ושקיפות. עם זאת, הגיאוגרפיה שלה מציבה אתגרים לוגיסטיים יקרים בשל הפיצול בין האיים, מה שמוביל להסתמכות כבדה על תיירות (כ-25% מהתמ"ג). נכון לשנת 2026, התמ"ג לנפש בכף ורדה גבוה יחסית לשכנותיה במערב אפריקה ועומד על כ-6,600 דולר (בערך פי 3 מהממוצע האפריקאי). בתחילת 2026 שדרגו סוכנויות דירוג האשראי את דירוג המדינה בשל התנהלות פיסקלית נבונה והצמדת המטבע המקומי ליורו.
הגולה - או מושג הדיאספורה - היא גם חלק משמעותי בזהות המקומיים, כי ישנם יותר כף-ורדים החיים מחוץ למדינה מאשר באיים עצמם. הקהילה העולמית הזו מהווה עורק חיים משמעותי למדינה - מבחינה תרבותית, מבחינה כספית וכמובן שגם מבחינה ספורטיבית.
הכדורגל בכף ורדה נמצא בעידן זהב בעיקר בזכות הדיאספורה. בדומה לקורסאו, שכמעט כל הסגל שלה הולנדי, סגל ה"כרישים הכחולים" לקמפיין מונדיאל 2026 הוא דוגמה (ומופת) לניצול החוקים של פיפ"א לגיוס שחקנים זרים לנבחרת המקומית. כמעט כל שחקני הסגל של כף ורדה נולדו באירופה, ואסטרטגיית הגיוס הזו - שכונתה "פרויקט לינקדאין" על ידי חלק מהשחקנים, כי הם קיבלו הודעה בלינקדאין מהמאמן הלאומי לשעבר רוי אגואס להצטרף לסגל - אפשרה למדינה הקטנה להעמיד נבחרת של מקצוענים ברמה גבוהה.
יש לציין שזו לא הייתה רק הודעה בלינקדאין. ההתאחדות המקומית, שבניגוד להתאחדויות אפריקאיות אחרות לא ממש מושחתת, התמקדה בהקמת מגרשים פונקציונליים רבים שאינם צורכים מים בגלל האקלים הצחיח ואספקת המים המוגבלת. בנוסף, היא יצרה אסטרטגיית סקאוטינג וחיפשה שורשים אתניים של שחקני אקדמיות אירופאיות בכף ורדה. וכמובן שרואים את זה בסגל הנבחרת, שבו בערך 80% מהשחקנים נולדו בפורטוגל, הולנד, אירלנד וצרפת.
"אנחנו מדינה קטנה על המפה, אבל ענקית בעולם בזכות התפוצה שלנו", אמר המאמן הלאומי "בובישטה" (Bubista) לאחר הבטחת המקום של כף ורדה במונדיאל 2026. "הניצחון הזה שייך ל-500,000 האנשים שעל האיים ולמיליונים שחיים מחוץ להם. הוכחנו שעם זהות גלובלית, הגודל הוא כבר לא מגבלה לשאיפות שלנו".
"הכדורגל שלנו הוא כבר לא רק משחק; הוא הצורה הגלויה ביותר של העוצמה הרכה שלנו", הצהיר ראש ממשלת כף ורדה, אוליסס קורייה אי סילבה, במהלך ועידה כלכלית שנערכה לאחרונה ב-2026. "כשה'כרישים הכחולים' עולים למגרש, הם מקרינים כף ורדה שהיא מאורגנת, ממושמעת ומשולבת בעולם באופן גלובלי. הביצועים הללו מחזקים את המותג הלאומי שלנו ומבססים מחדש את מעמדנו כדמוקרטיה יציבה ומודרנית באפריקה".