אבי אזולאי היה מהשחקנים הבולטים בהפועל תל אביב בשנות התשעים, במהלכן שיחק שבע עונות במדים האדומים והפך לאחד מחביבי האוהדים.
הילדות שלך?
"אבא מאיר ואמא פאני נולדו במרוקו ועלו אחרי קום המדינה לישראל. אנחנו שלושה בנים ובת אחת, אני השלישי , נולדתי בתאריך 03/01/1974. התגוררנו בבת ים ברחוב אצ"ל. למדתי ביסודי בש"י עגנון ובתיכון בפיטמן".
הכדורגל המסודר שלך מתחיל מוקדם?
"נהגתי באותה תקופה כמו אחרים לשחק קט רגל בשכונה, אחד מהורי הילדים כיוון אותי לילדים של הפועל ת"א. בגיל 8. המאמנים שלי בילדים ועד הנוער היו יעקב הרוסי, אלי יפלה, אמיר ליברמן, יעקב כהן צדק וינוש פאס".
שמות מוכרים שיחקו איתך?
"כן בהחלט. רמי הרמה, שרון מימר, קובי הדדי, תומר אליהו, אייל בן עמי ולירן שטראובר".
הישג גדול עם קבוצת הנוער שלך?
"כן, הפועל ת"א תחת המאמן ינוש פאס זכתה בגביע המדינה לנוער אחרי ניצחון בגמר על הפועל רעננה. אני כקפטן הקבוצה הנפתי בגאווה גדולה את הגביע".
מי מעלה אותך לבוגרים באדום?
"העלה אותי משה סיני והמשחק הראשון שלי היה ברבע גמר גביע הטוטו נגד מכבי ת"א".
ההחלטה של סיני לתת לך לשחק הייתה משתקת?
"כן, בהחלט. סיני וג'ימי טורק הודיעו לי בחדר ההלבשה שלנו שהיה מתחת לשערים 4/5. הרגליים החלו לרעוד לי. הפסדנו לצהובים 1:0 ובהרכב היו בין השאר יוסי אבוקסיס, אקהויז, מוריס ג'אנו, רפי שמואל ואחרים".
אי השרות הצבאי פגע בך?
"זה היה סיפור מוזר מאוד, אמרתי בצבא בגיוס כי אני מבקש שרות קרוב לבית, כי אני שחקן כדורגל בהפועל ת"א. בתוך שנייה וחצי בלי להסביר כלום, אמרו לי כי אני משוחרר ויכול ללכת הביתה. השחרור בהחלט פגע בי, הייתי שחקן נבחרת הנערים והנוער, הכוונה הייתה לצרף אותי לנבחרת האולימפית, המנהל שלה ישראל ללה סצ'וצ'ינסקי התקשר אלי, אבל כשנודע לו על אי השרות הצבאי שלי, כבר לא חזר יותר, כמנהג הימים ההם ששחקן שלא שרת בצבא, לא יכול להיות בנבחרת לאומית בוגרת".
הכדורגלן הנערץ והגדול מכולם?
"אני לא מתכוון לשוב לעבר של הכדורגל שלא ראיתי, אדבר על מי ששיחקו בתקופה שראיתי, אז אין ספק כי בכיר שחקני הכדורגל של הוא משה סיני, כישרון שהביא לאימונים ולמשחקים, מודל שלי לחיקוי אם אפשר להגיד עליו. להביט בסיני מכוון ומעודד שחקנים ולראות אותו בחדר ההלבשה היה שיא ההתרגשות עבורי. גם שלום תקווה היה עילוי בכדורגל, אבל הפציעות הרבות שלו מנעו ממנו להיות בין שלושת הגדולים".
הגול הראשון שלך בבוגרים?
"זה היה ברבע גמר גביע המדינה בשיטת של בית וחוץ, בשכונה שוער בני יהודה שולי גילארדי שמט כדור ואני בעטתי לרשת 0:1".
סיפור השעון של פליקס חלפון?
"פליקס אהב מאוד כל דבר חדשני, הוא רכש בהולנד במחנה אימונים שעון חדש יוקרתי עם כיסוי זכוכית בלתי שביר. בחדר האוכל חלפון התפאר בפני השחקנים והשוויץ בכיסוי - הוא לקח סכין מהשולחן והלם במכסה, הוא ראה כתם והתחיל לנקות, אבל הכול נשבר לרסיסים ונפל יחד עם השחקנים שהתגלגלו מצחוק על הרצפה".
אתה לובש את החולצה מספר 7 של משה סיני?
"התפקיד שלי בהפועל ת"א היה קשר אחורי, התחלתי עם מספר 2 על הגב ובהמשך עם 13, עד שקיבלתי את החולצה מספר 7 של משה סיני, הייתה לי גאווה וזכות גדולה לשחק עם מספר 7".
פחד הטיסות של רונן גבאי?
"היינו במחנה אימונים ברומניה לפני הטיסה למשחק בקישינב. רונן גבאי שבא אלינו ממכבי נתניה היה פחדן טיסות. ישבנו במטוס הקטן וראינו שאת המטוס מכוון אדם רומני רכוב על אופניים ישנות. היה נדמה לנו כי מהפרופלורים יוצא עשן. גבאי התעלף מהמראה שראה".
הסיפור במשחק נגד זימברו קישינב?
"משחק חלש מאוד של הפועל ת"א, הפסדנו 2:0 ומשה סיני הזועם הריץ את כולם סביב המגרש, חוץ ממני והסביר שהייתי היחיד שהשקיע במשחק. בגומלין בישראל עשינו תיקו 0:0 - משחק שאם היה משוחק עד היום, לא היינו מבקיעים שער".
חיים רביבו מגיע להפועל, אתה מושאל להפועל בת ים?
"הגעת רביבו לבלומפילד מהשכונה הביאה להשאלה שלי לעונה אחת להפועל בת ים. תחילה תחת המאמן האגדי דוביד שוויצר ובהמשך עם גילי לנדאו וחזרה להפועל ת"א".
דרבי בלתי נשכח?
"הייתה תקופה של הפסדים לצהובים, אבל הניצחון הגדול היה באצטדיון ר"ג משחק בו הפועל ניצחה את מכבי 2:4 מלהיב מאוד".
השוואה בין הפועל שלך להפועל ת"א הנוכחית?
"בתקופה שלי היו בבלומפילד עוד גדרות, אבל הכדורגל היה של אהבה ונשמה למועדון, היום אני מגיע למשחקי הבית ומקבל זוג כרטיסים, אבל השחקנים משחקים עבור הכסף הגדול, אני לא מאמין לאיש מהם שמנשק את החולצה עם הסמל".
משחק השרוכים של בית שאן?
"שיחקנו בבלומפילד תחת המאמן אלי כהן השריף, סיימנו את המשחק שלנו 8 דקות לפני בית שאן ובית"ר ירושלים. שמענו יחד עם האוהדים שנותרו ביציעים כול התקפה של ירושלים שווה גול בטוח, עד השנייה האחרונה בה פישונט כבש בבעיטה האחרונה, היינו בהלם, אליפות בטוחה שלנו הלכה שבוע לאחר מכן לבית"ר ירושלים".
עזיבת הפועל ת"א הייתה כואבת מאוד?
"בהחלט, שוחררתי לפני הגעת דרור קשטן לאמן, קיבלתי בומבה לפנים, היה לי קשה להבין איך דבר כזה קרה לי".
ההמשך שלך בכדורגל?
"עברתי למכבי הרצליה, להפועל בית שאן תחת מנשה נוריאל, לקריית גת והפועל ירושלים תחת מישל דיין עלינו ליגה".
הסיפור המשפחתי שלך?
"נפרדתי מאשתי הראשונה, ויש לי בת בגיל 24. את אודליה הנהדרת הכרתי כשהלכתי לקנות גרביים לפני חדר הכושר. אודליה הייתה שבועיים אחרי הגירושין שלה, החלה שיחה והתערבות קטנה בינינו ובערב כבר יצאנו. שתי הבנות של אודליה אצלי ויש לנו שני בנים משותפים, אנחנו בבית יחד חמישה ילדים".
מה אתה עושה היום?
"יש לי משרד בו אני מעביר חומר של עורכי דין ישירות למכותבים. אני מתגורר בראשון לציון מערב, מסודר כלכלית ולא מהכדורגל".
האוהדים בבלומפילד זוכרים אותך?
"כשאני מגיע עם הבן שלי לבלומפילד שואלים אותו אוהדים אם הוא יודע איזה שחקן הייתי, וזה כיף לשמוע".