הבעלים הכי טובים של קבוצות NBA הם כאלה שמוכנים להשקיע מכספם בקבוצה ויודעים לבנות מעטפת מקצועית, בריאותית, כלכלית ויח"צנית ברמה גבוהה. הבעלים הכי גרועים הם אלו שהאוהדים מקווים שפשוט יתרחקו ממשרדי הקבוצה. הבעלים של הניקס, ג'יימס דולאן, הוא אחד מהכי גרועים. לא בגלל שהקבוצה שלו לא טובה או המעטפת סביבה כושלת, אלא בעיקר מכיוון שמדובר בבן עשירים שמתנהל כמו בריון.
הוא קיבל בירושה את אחד מיהלומי הכתר של עולם הספורט, אבל מתנהל כזקן פרנואיד, נוירוטי וחסר ביטחון, שמרחיק מעליו את כל השחקנים והאנשים שקהל האוהדים אוהב. כשהוא פותח את הפה, הוא בדרך כלל מצליח לחרב עבודה מקצועית טובה של מנהלי המועדון.
למשל, העונה אמר ש"הרף המינימלי" עבור הקבוצה הוא הופעה בגמר, ובכך הכביד את הציפיות על קבוצה טובה מאוד - אך כזו שעוד רחוקה מבחינה מקצועית מקבוצה שיכולה להעפיל לגמר כהישג "מינימלי". "אנחנו רוצים להגיע לגמר. ואנחנו צריכים לנצח בגמר... להגיע לגמר, זה משהו שאנחנו לחלוטין חייבים לעשות", אמר, וכמה שבועות לאחר מכן שחקניו דשדשו.
אבל ההשפעה הרעילה שלו על הקבוצה כעת (וגם לאורך השנים) היא עוד כלום ביחס להשפעה ההרסנית שלו על המוסד הספורטיבי המפואר הזה שנקרא ניו יורק ניקס. ביום שישי האחרון למדנו מנואה שכטמן ורוברט סילברמן מ-WIRED ומהפודקאסט של פאבלו טורה, שמדיסון סקוור גארדן, אולמה הביתי של הניקס, הפך למדינה קטנה שנשלטת על ידי הדיקטטור הקטן ג'יימס דולאן.
"החיילים" של הרודן דולאן הם צוות אבטחה מוכשר ואגרסיבי מאוד בראשותו של בחור בשם ג'ון אוורסול, שעל פי הדיווח ביצעו מהלכים מטרידים ממש, שגובלים ואף עוברים את הגבול של "אבטחת משחק".
למשל, צוות האבטחה של אוורסול תיעד באמצעות "דו"ח בן 18 עמודים" את תנועותיו של אוהד תמים ברחבי הבניין - כנראה אך ורק בגלל שכתב משהו ברשתות החברתיות נגד הבעלות של דולאן. הם תיעדו הודעות טקסט פרטיות של אנשי אבטחה שנכנסו ללחץ היסטרי כשאוהדים התחילו לקרוא קריאות נגד דולאן.
הם תיעדו אבטחה שעוקבת אחרי ילדים, אחרי צ'ארלס אוקלי (כוכב הניקס לשעבר) ורבים אחרים. והם תיעדו שלמרות טענותיו של דולאן שהכול נועד לעצור "טרור" ו"פשע", בפועל ההמדיסון סקוור גארדן לא מתאם שום דבר כזה עם רשויות אכיפת החוק. חברת האבטחה הרצינית הזו נועדה לפגוע בחופש הביטוי של אוהדי הניקס.
כפי שהסבירו העיתונאים המצוינים האלה, מי שמנהל את האבטחה של ה-MSG הוא נחת לשעבר, שניהל את האבטחה עבור יושב ראש המטות המשולבים של ארה"ב והיה שומר הראש האישי של שר הגנה אמריקאי; ובמגזר העסקי ניהל את האבטחה האישית עבור אחד המנכ"לים העשירים ביותר על כדור הארץ (ככל הנראה לארי אליסון, ראש חברת אורקל).
וזה האדם המאוד מוכשר בתפקידו שמקבל "צ'ק פתוח" מדולאן להתייחס לכל אוהד של הניקס כסכנה - במיוחד אם הוא אוהד ביקורתי כלפי דולאן. כדי להתמודד עם "אלו שיוצאים נגדו", גייס דולאן סוכני FBI לשעבר, קציני CIA ובלשי משטרת ניו יורק.
ג'יימס דולאן, כאמור, עשיר בזכות אביו, צ'ארלס דולאן, שבנה אימפריית טלוויזיה בכבלים (לא נכנס לזה כרגע, אבל גם ההיסטוריה העסקית שלו מפוקפקת). ב-2018, חברת MSG Entertainment של דולאן החלה לפרוס טכנולוגיית זיהוי פנים בכל נכסיו - מדיסון סקוור גארדן, רדיו סיטי מיוזיק הול, תיאטרון ביקון, ובסופו של דבר גם באולם ה-Sphere בלאס וגאס.
דולאן מתחזק תשתית מעקב ברמה מודיעינית ומאייש אותה בקציני CIA ו-FBI לשעבר, ויושב על אוצר של חומרי מעקב שיכולים לשמש כמעט לכל דבר שאותו מיליארדר ירצה. מעקב הוא כוח ומעקב הוא גם כסף, ובימינו זה כוח מפחיד ממש. נגיד שאתה דיקטטור שמחפש עיתונאי שברח לארה"ב ונצפה במשחק NBA, אתה יכול לשלם הרבה כסף לדולאן ולקבל פרטי מידע רבים עליו. לדולאן יש כעת מאגר מידע הולך וגדל של מיליוני אנשים שביקרו באולמות שלו.
וזה, כאמור, חמור בהרבה מלהלחיץ קבוצה של ספורטאים מקצוענים שיכול להיות שהסתבכו קצת עם סדרת הפלייאוף הראשונה שלהם העונה.