המדינה הקטנה המוצלחת ביותר בכדורגל בהיסטוריה היא אורוגוואי, וזה אפילו לא נתון לויכוח. המדינה בדרום אמריקה עם 3.5 מיליון תושבים זכתה בשני מונדיאלים, 15 גביעי קופה אמריקה ויש לה אינספור שחקנים ברמות הכי גבוהות של הכדורגל.
איך מייצרים כל כך הרבה איכות? יש לאורוגוואי את השיטות של לטיפוח כדורגלנים ונבחרות אבל אתמקד הפעם בעיקר במה שמוגדר "אופי לאומי" כדי לנסות ולהבין מדוע נבחרת כלשהי היא מוצלחת במיוחד (או לא).
בגדול, אורוגוואי הפכה את הכל לחוקי וכך הפכה למדינה המאושרת ביותר בדרום אמריקה - האומה הקטנה, שיושבת כלואה בין ברזיל מצפון וארגנטינה שעוטפת אותה ממערב ומדרום לצד האוקיינוס האטלנטי לאורך כל החוף הדרום-מזרחי שלה. אורוגוואי היא מדינה יציבה פוליטית, לא סובלת מפשע כמו שכונותיה, העוני שם לא חריף כמו בשאר דרום אמריקה והעם חרוץ ומאושר.
אורוגוואי הפכה את המריחואנה לחוקית לחלוטין ב-2013, והייתה למדינה הראשונה בעולם שעשתה זאת. אפשר לקנות קאנביס בבתי מרקחת כמו תרופה. הם גם אישרו בחוק נישואים חד-מיניים, הפלות והמתות חסד, שנים לפני שזה בכלל הפך לדיון במדינות אחרות.
זה בטח לא יפתיע אתכם שיש באורוגוואי אפס שחיתות בהשוואה לשכנותיה, והיא פועלת כמעט כולה על אנרגיה מתחדשת - 95% אנרגיית רוח, שמש וחשמל-מים (הידרואלקטרי). חינוך ושירותי בריאות ניתנים בחינם לחלוטין לכולם. המוניטין של אורוגוואי כ"שווייץ של יבשת אמריקה" והזהות הפרוגרסיבית יוצאת הדופן שלה לא קרו בן לילה.
חלק גדול מאורוגוואי המודרנית עוצב על ידי חוסה באז'ה אי אורדונייס (José Batlle y Ordóñez), נשיא בעל חזון שכיהן בתחילת המאה ה-20. הוא הציג פילוסופיה פוליטית המכונה באז'יזסמו, שביססה למעשה מדינת רווחה איתנה עשרות שנים לפני שהדבר הפך לנפוץ בחלקים אחרים של העולם.
תחת הנהגתו, אורוגוואי יישמה את יום העבודה בן שמונה השעות, חוקי שכר מינימום ודמי אבטלה. הוא קידם את זכויות הנשים, ובאופן מפורסם אישר בחוק גירושין בהסכמת האישה בלבד בשנת 1913 צעד רדיקלי לאותה תקופה, בה בהרבה מדינות דמוקרטיות לנשים לא היתה זכות הצבעה (באנגליה העניקו זכויות הצבעה מלאות לנשים רק 13 שנים אחר כך).
ההתמקדות המוקדמת הזו בזכויות אדם, התערבות המדינה למען טובת הכלל ושוויון חברתי, החדירה עמוק את הערכים הפרוגרסיביים לתוך הנפש הלאומית.
בנוסף, בניגוד לשכנות שלה, אורוגוואי היא מדינה שדחקה את הדעת באופן פעיל אל מחוץ למרחבה הציבורי וגם זה נעשה בשלב מוקדם מאוד. ההפרדה הרשמית בין דת ומדינה עוגנה בחוקת 1917. אורוגוואי אפילו "חילנה" את לוח השנה: חג המולד שונה ל"יום המשפחה", השבוע הקדוש הפך ל"שבוע התיירות", ויום חג ההתגלות (Day of the Kings) הפך ל"יום הילד".
מכיוון שלדוגמה הדתית הייתה לאורך ההיסטוריה השפעה מועטה מאוד על החקיקה באורוגוואי, המדינה מתמודדת עם הרבה פחות התנגדות תרבותית בעת העברת מדיניות ליברלית מבחינה חברתית כמו הפלות, המתות חסד וזכויות להט"ב.
צריך לומר שהדרך של אורוגוואי נקבעה אפילו מוקדם עוד יותר מהתקופה של חוסה באז'ה אי אורדונייס כראש המדינה. כבר במאה ה-19 אורוגוואי חוותה גל עצום של הגירה אירופאית, במיוחד מאיטליה, ספרד וצרפת. רבים מהמהגרים הללו ברחו מפאשיזם האירופאי והביאו עמם למדינה אידיאלים פוליטיים פרוגרסיביים, סוציאליסטים ואנרכיסטים, שהשפיעו על תנועות העבודה במונטווידאו.
אז גם התחיל תהליך עיור נרחב כאשר כחצי מהאוכלוסייה מתגוררת בבירה, מונטווידאו. מרכזים עירוניים נוטים להיות כורי היתוך המטפחים עמדות ליברליות וקוסמופוליטיות יותר בהשוואה לחברות כפריות וחקלאיות.
ואם תרצו ללכת עוד יותר אחורה כדי לגלות מדוע אורוגוואי היא כמעט גן עדן ליברלי, ההיסטוריה מראה שההשפעה הקולוניאלית על אורוגוואי שונה ממדינות כמו פרו או מקסיקו. לא היו בה אימפריות ילידיות אדירות, שניתן היה לנצל את כוח העבודה שלהן, ולא היו לה עתודות עצומות של זהב או כסף שמשכו אליטות קולוניאליות עשירות ומבוססות.
מכיוון שלא היה פער עצום בין בעלי קרקעות עשירים כקורח לבין מעמד תחתון מנוצל, החברה האורוגוואית המוקדמת הייתה מטבעה שוויונית יותר. ההתמקדות של ה'באז'יזמו' בחינוך ציבורי חינמי ונגיש בנתה בנוסף מעמד ביניים עצום ומשכיל מאוד. רמות גבוהות של השכלה וניידות חברתית נמצאות במתאם חזק עם ערכים דמוקרטיים ליברליים ואמון אזרחי גבוה.
מקום מיוחד בהבנה של "האופי הלאומי" של אורוגוואי צריך לתת גם לחוסה "פפה" מוחיקה, נשיא אורוגוואי בשנים 2010-2015, נודע בכינוי "הנשיא העני ביותר בעולם" בשל אורח חייו הצנוע באופן קיצוני. הוא סירב לגור בארמון הנשיאות, תרם כ-90% משכרו לצדקה, נהג בחיפושית ישנה וחי בחווה צנועה. מוחיקה נפטר ב-14 במאי 2025 בגיל 89.
הערכים הליברלים הללו, החינוך, הרווחה, הצניעות חדרו לכדורגל המקומי כמובן. אורגוואי כמעט תמיד היתה התאחדות הכדורגל המסודרת ביותר בדרום אמריקה - כמעט אירופאית בגישתה לטיפוח המשחק. הכדורגל הוא כלי של המדינה לטפח את הערכים שהיא רוצה בקרב ילדיה.
ולכן, כבר מאה שנה כדורגלן מאורוגוואי הוא כדורגלן שכולם יודעים מה יקבלו ממנו. נחישות אין קץ, קשיחות אמיתית, צניעות והבנה מופנמת שאין שחקן מעל הקבוצה. רק ככה מדינה של 3.5 מיליון איש היא אחת מהאימפריות הבלתי מעורערות בעולם הכדורגל.