באפריל 2004, אחרי שארסנל הודחה ברבע גמר ליגת האלופות על ידי צ'לסי, ליברפול הגיעה למשחק ליגה בהייבורי. ארסנל אמנם הובילה את הטבלה בשבע נקודות, אבל הביטחון העצמי של השחקנים היה ברצפה אחרי הדחות מהגביע האנגלי ומליגת האלופות. בדקה החמישית סמי היפייה כבש שער ראשון לאורחים, ונראה שזהו, ארסנל הולכת להפסיד גם את האליפות. תיירי הנרי השווה. מייקל אואן החזיר את היתרון לאורחים. רובר פירס השווה שוב בתחילת המחצית השנייה, ואז תיירי הנרי לקח פיקוד וכבש שני שערים כשהוא משפיל את יריביו מליברפול וגורם לג'יימי קראגר, בלם ליברפול, סיוטים בלילה.
תיירי הנרי פשוט לקח אחריות והחליט לנצח בעצמו את המשחק. "השער השני שלי נגד ליברפול היה שער אחד שהיה יותר מסתם שער. לא במונחים של המשחק או היופי של השער, או כל מה שאנשים בדרך כלל מדברים עליו", סיפר הנרי לפודקאסט 'ארסנל וויקלי'. "הרגשתי את זה. באותו רגע, אני זוכר שהבקעתי אותו והרגשתי את זה. דיברנו על זה בחדר ההלבשה, ובכל פעם שאני רואה את השער הזה, אני עדיין יכול להרגיש את מה שקרה באותו יום באצטדיון. השער שהבקעתי נגד ליברפול, כשכבשתי את השלישי וקבעתי 3:2. זו הפעם היחידה בחיים שלי שהרגשתי אצטדיון נושם מחדש".
קבוצה גדולה, גדולה באמת, לא רק מתחרה על מקום בצמרת, היא קבוצה עם שחקנים גדולים. אפשר לדבר על טקטיקה, תרבות מועדון וכסף גדול, אבל בסופו של דבר מי שגורם לחבריו לקבוצה, לאוהדים ולאצטדיון לנשום כשכולם נחנקים, זה רק השחקן הגדול שלוקח על עצמו משחק וברגע אחד של גאונות יכול לשנות היסטוריה של מועדון. לארסנל בעונת 2003/04 היו כמה כאלו, כשתיירי הנרי היה הגדול ביותר מבין כולם. ונראה שלארסנל בעונת 2025/26 פשוט אין את השחקן הזה — מה שכמובן מקשה מאוד על פריצת תקרות זכוכית וזכייה בתארים.
ועל זה תיירי הנרי, כפרשן CBS, אמר: "אם ההגנה לא עובדת, אני לא חושב שארסנל מייצרת מספיק לפעמים כדי להיות מסוגלת לפגוע בקבוצות, וזו עלולה להיות בעיה. אנחנו כבר יודעים מה החוזקה הכי גדולה שלהם. הם חזקים כקבוצה ומאוד יציבים. מבחינתי הם הקבוצה היציבה ביותר בליגת האלופות. אנחנו יודעים גם על המצבים הנייחים — אנשים בוכים על זה, אבל זה חלק מהמשחק ויתרון גדול עבור ארסנל, כי הם די טובים בזה".
אבל כאשר הלחץ מתגבר, גם החומות הכי יציבות מתפרקות.
בין אוגוסט לדצמבר, שחקני ארסנל עשו טעות אחת שהובילה לשער של היריבה ב-28 משחקים.
מאז ינואר, ארסנל ספגה 10 שערים מטעויות שלהם ב-26 משחקים. וכמובן שזה הוביל לשלושה הפסדים בחמשת המשחקים האחרונים, אחרי שלושה הפסדים ב-49 המשחקים שקדמו לרצף הזה.
יכול להיות שזה הכול על מיקל ארטטה, ולא בהכרח בגלל שאין איזה סופרסטאר התקפי היסטורי. בגלל חוסר הניסיון שלו בזכייה בתארים, הוא פשוט מלחיץ את כל המערכת — כשהמערכת הכי צריכה להיות קרת רוח, רגועה ו"לא יותר מדי רגשית", כפי שתיאר זאת הנרי.
בתקופתו של ארטטה, ארסנל ניצחה רק ב-42.3% ממשחקיה בפרמיירליג (1.54 נקודות למשחק). לעומת זאת, פפ גווארדיולה ניצח בכמעט 79% מהמשחקים שלו (2.5 נקודות למשחק). כמו כן, כשמדובר ב-10 המשחקים האחרונים של עונות הפרמיירליג, מנצ'סטר סיטי הפסידה רק אחד מ-43 משחקיה האחרונים, וניצחה 32 פעמים (10 פעמים סיימה בתיקו).
השורה התחתונה היא שלפפ גווארדיולה יש קבוצה עם יותר כוכבים, הוא מאמן מנוסה יותר, וארסנל הוכיחה ומוכיחה שהיא לא עומדת בלחץ, בגלל ארטטה או בגלל המחסור בכוכבים. אם שנה רביעית ברציפות תסתיים באכזבה, הדיווחים על כך שבארסנל כבר פנו לססק פאברגאס, מאמן קומו ולשעבר כוכב הקבוצה, עשויים להתברר כנכונים.
באמת קשה לראות איך ארטטה יוכל להמשיך בארסנל אם לא יזכה בתואר משמעותי אחרי תחילת העונה הכל כך מבטיחה הזו. מה שבטוח הוא שבגלל סגנון הכדורגל שלו, אף אחד לא הולך לתת לו הנחות על חוסר הפונקציונליות של השחקנים שלו, ואפילו לא על הפציעות לשחקנים משמעותיים בהרכב.