הפועל באר-שבע ניצחה אמש (שבת) רק 0:3 את הפועל פתח תקוה באחד מהמשחקים החד-צדדיים שניראו העונה בליגת העל. זה היה קל מידי, שכן פתח תקוה איבדה את חוש הכיוון, נכנסה להלם, ואף הייתה קרובה לספוג מפלה של ממש.
יתכן מאד שבאיצטדיון טרנר חששו מאד שתגיע יריבה איכותית ועקשנית, אלא שבשטח עשתה בעלת הבית המשובחת כרצונה. היא חתרה במרץ כדי להבקיע ולהכריע את גורלו של המשחק הרבה לפני סיומו.
אמנם כאשר הבקיע איגור זלאטנוביץ' את השער השלישי לזכותה בבעיטת עונשין, היא הורידה הילוך, אך המשיכה לשלוט, לתקוף וליזום. כל אותה עת לא שימשה פתח תקוה יריבה של ממש.
כיוון שכך, חובה לציין שכל שחקני המנצחת תרמו תרומה משמעותית להצגה הגדולה שפתחה את הפלייאוף העליון. היו לה הזדמנויות למכביר להגדיל את התוצאה. כוכבה, קינגס קאנגווה, השתוקק מאד להיכנס לרשימת המבקיעים, ובמחצית השנייה בעט שוב ושוב לעבר השער. הפעם, כל אותם כדורים חמקו ליד עמוד השער ויצאו לחוץ.
להפועל פתח-תקווה הייתה כמובן שאיפה להיות בתמונת המאבק, והציפיות ממנה נבעו כמובן מיכולתה במרבית משחקיה בליגה הסדירה. לא ברור האם היא נבהלה מהמעמד המחייב של השתתפות פלייאוף עליון, או שמא נדהמה מההסתערות הבאר-שבעית עליה.
לא אגזים באומרי ששחקניה היו על הפנים. חוסר התאום שבין השוער לבלם בלט במיוחד ברגע שבו איגור זלאטנוביץ נגח מעל שניהם את הכדור לרשת, וקבע 0:1.
מאמנם, עומר פרץ, נראה במצלמות הטלויזיה פעם אחר פעם כשהוא ניצב ליד ספסל המילואים, בידיים שלובות מאחורי גבו, ובפנים חסרי הבעה, כאילו נשאבו ממנו כל האנרגיות. הוא כנראה לא האמין למראה עיניו ולא הייתה לו שום תשובה או הסבר, למה שעבר על שחקניו על כר הדשא.
אולם "טבילת האש" בפליי-אוף העליון אינה צריכה למוטט את פתח תקוה. היא חייבת להאמין שביכולתה לשחק טוב בהרבה, ולזכור שמצפים לה לא פחות מעוד תשעה משחקים.
מצד שני, קבוצת הפועל באר-שבע, פתחה באמירה ברורה לגבי כוונותיה להמשך הדרך, שם ימתינו לה יריבות מסוכנות יותר. הבאה בתור תהיה קבוצת בית"ר ירושלים, והיא בדיוק כמותה חפצה להניף את צלחת האליפות. אתמול הייתה זו רק ההתחלה, והכל יודעים שעוד נכונו לנו עלילות.