מכבי תל אביב עלתה אמש (רביעי) לגמר גביע המדינה בכדורגל משום שהייתה עדיפה על פני מכבי חיפה. דקות מעטות אחר כך, כשראיתי את המפגש שבין ריאל מדריד לבאיירן מינכן, הגעתי למסקנה שדבר אחד כן היה משותף לשני המשחקים - הכדור!
התל אביבים חגגו ובצדק, בדיוק שלושה ימים לאחר שסיימו את הליגה הסדירה בהפסד להפועל באר שבע. לפיכך אין כמו כרטיס לגמר הגביע כדי להעלות את מורל השחקנים והאוהדים. אלעד מדמון חטף בשתי ידיו את חולצת ההרכב שקיבל, ומנגד רק שחקן אחד, איתן אזולאי, ראוי לציון משורותיה של הקבוצה בירוק. את כל האחרים כבר ראינו ביכולת טובה בהרבה.
מי שאיכזבו יותר מכל היו ההגנות. זו של חיפה וזו של מכבי תל אביב נפרצו לא פעם בקלות, ומכאן גם התוצאה הסופית 2:3, שעלולה להטעות את אלה שסבורים שקיבלנו התקפות קטלניות ודרמה של ממש.
המערך האחורי של מכבי חיפה חסר אונים בכל פעם שהותקף על ידי מדמון וחבריו. זו לא הגנה של קבוצת צמרת. כאשר בסיומה של ההתמודדות דיבר המאמן ברק בכר על אירופה, הוא כנראה התעלם מכך שאין לקבוצתו מה לחפש בה. ולא שהגנת הצהובים הייתה טובה יותר, אלא שלמזלה היא לא נאלצה להתמודד מול חלוצים מסוכנים.
אני האחרון שימעיט מחשיבותה של זכיה בגביע המדינה והדברים נאמרים מפני שבשבוע החולף נשמעו לא מעט קולות שהקטינו לגמרי זכייה בגביע בהשוואה לזכייה באליפות. באנגליה אין כבוד גדול יותר מגמר הגביע בוומבלי, ומגאוות הניצחון בו. אמנם הוא אינו מעניק כמובן כרטיס לליגת האלופות, אולם האמת היא שהיום שום קבוצה ישראלית לא יכולה לעשות בה דבר וחצי דבר.
מכבי תל אביב חגגה את עלייתה לגמר הגביע שכן עבורה זוהי הזדמנות להוסיף את הפרס הנחשק הזה לארון הגביעים שלה העמוס לעייפה. את ההתלהבות מהניצחון על מכבי חיפה הוביל המאמן רוני דיילה, הרואה חשיבות עצומה באפשרות לסיים את העונה עם תואר. הוא ושחקניו מצויים מרחק של 90 דקות בלבד (ואולי 120 דקות, או בעיטות הכרעה) מהאפשרות שתהיה להם סיבה להכריז: לא יצאנו בידיים ריקות.