אהרון גרשגורן הוא אחד משחקני העבר המוכרים של מכבי חיפה, מי שגדל בעיר, פרץ במדים הירוקים והיה חלק מתקופה אחרת בכדורגל הישראלי. בריאיון מיוחד הוא חוזר לילדות, לתחילת הדרך במועדון, להופעות בנבחרת הנוער, לשערים, לדרבים, להצעות שקיבל וגם לקריירה הארוכה שלו על המגרש ומחוצה לו.
"אבא בצלאל עלה ארצה מאוקראינה, אמא מרים מירושלים, הכירו בארץ. אבא היה אדם דתי, הלכתי איתו להתפלל בבית הכנסת, אבל הוא לא הפריע לי בדרך שלי אל הכדורגל. אנחנו שלושה במשפחה, שני אחים ואחות. אני לוחם, כי אמא לא הצליחה לעשות הפלה איתי", מספר גרשגורן.
מגורים ולימודים?
"התגוררנו ברחוב הרצל בחיפה, למדתי בעממי א', בגימנסיה ביאליק, ותואר ראשון ושני באוניברסיטת תל אביב. תואר שלישי עשיתי בלונדון".
מי היו השחקנים הנערצים בילדותך?
"אברהם מנצ'ל ודני שמילו שמולביץ'".
איך התחלת לשחק כדורגל?
"היינו משחקים בעיקר ברחוב כמו הילדים בכל הארץ. בגיל 10 הגעתי למגרש הכדורסל של מכבי חיפה, הצמוד לקולנוע חן. המאמן היה ינקו המיתולוגי, שבחר בי להמשיך ולפרוץ מהר אל קבוצת הנוער שהתאמנה במגרש הלבן, הצמוד למגרש בקריית אליעזר. אני זוכר גם את מגרש הכח חיפה הקרוב, עליו שיחקו הילדים באותה תקופה של שנות ה-50".
צ'יריץ' ורחביה רוזנבוים מזמנים אותך לנבחרת הנוער היוקרתית לאליפות אסיה?
"באותה תקופה זה היה אכן מרגש ויוקרתי ביותר. עם צ'יריץ' בבנגקוק כבשתי נגד פורמוזה, בניצחון 0:7, שלושער, ובהמשך זכינו בגביע אסיה. עם רחביה רוזנבוים היינו בסיאול, דרום קוריאה, ניצחנו את נבחרת מלזיה 0:4, אבל בהמשך שיחקנו מולם פעם נוספת. המאמן, בדיעבד, נתן לרוב הסגל מנוחה, הפסדנו להם 0:1 והאכזבה הייתה ענקית".
מי המאמן שמעלה אותך לבוגרים?
"אימן את מכבי חיפה הבולגרי ואסילי ספסוב, שם גדול בסופיה. הוא העלה לבוגרים את דוד גוזלן, נתן הירש, מוטי לובצקי, שוואגר, בוסטוני, רוטנר ואותי במכה אחת".
השירות הצבאי שלך?
"התחלתי ועשיתי טירונות בבסיס גולני בעכו, מול בוסתן הגליל. קבעתי שיא גולני לאותה תקופה במרוץ המכשולים הידוע. בהמשך דדו אלעזר העביר אותי לפיקוד הצפון לתפקיד מינהלי, יחד עם עוד כדורגלנים, לאליפות צה"ל".
השכר במכבי חיפה?
"בתחילת הדרך קיבלנו 6 לירות לאימון, הבטיחו כי הכסף נכנס לקופת חיסכון בבנק. עד היום אף אחד מאיתנו לא ראה לירה אחת. בהמשך קיבלנו יותר, אבל זה היה כסף לבילויים של אז".
היית יכול לשחק בקבוצה הנוכחית של ברק בכר?
"אני חושב שכן. תחשבו על המגרשים ששיחקתי פעם, הציוד והאימונים של פעם, לעומת מה שיש היום במכבי חיפה, אין ספק שהייתי בהרכב הנוכחי".
מתי המשחק הראשון שלך במכבי חיפה?
""ב-1964, בשלב הראשון בגביע המדינה נגד הכוח ר"ג. בחצי הגמר הפסדנו 3:1 למכבי תל אביב".
זוכר את הדרבים נגד הפועל חיפה?
"זכור לי דרבי חיפאי שבו כבשתי שער 0:1 אחרי כמעט 7 שנים שלא ניצחנו".
משחק בלתי נשכח שצפית בו?
"כנער, המועדון לקח אותנו באוטובוס למשחק הגמר השני בגביע המדינה בירושלים, מכבי חיפה נגד מכבי ת"א. ראיתי את 30 הדקות הגדולות ביותר של מכבי חיפה במפעל יוקרתי, בו הובלנו 0:5, ובסיום 2:5 לנו, בלתי נשכח".
היה לך משחק ענק בגביע המדינה.
"היינו בליגה השנייה, ניצחנו בגביע במשחק הראשון בקריית אליעזר את הפועל קריית שמונה 0:7, בו הבקעתי שישה שערים. בגומלין בצפון האוהדים נתנו לי סטירות בדרך למגרש, צעקו שהם יראו לי מה זה לכבוש נגדם שש פעמים. המשחק הסתיים בתיקו מאופס".
יש לך המון הרחקות?
"אני זוכר לפחות שש פעמים. נגד בית"ר י-ם השופט הגדול מנחם אשכנזי קנה הצגה של דני נוימן, שכאילו בעטתי בו. השופט הנדוורק זרק אותי כי אמרתי לו מה הקרקס הזה, ופעם בדרבי נגד הפועל חיפה בגביע, בתיקול עם גודי גולדברג".
הסיפור בדרבים מול רובי יאנג?
"היה דרבי בו היינו זקוקים לנקודות כדי לא לרדת. למגן הפועל חיפה ליאון קיוביק היה פינה בלב למכבי חיפה, ואת בעיטות העונשין (חופשיות), בהן היה מספר 1 בארץ, בעט בכוונה החוצה. רובי יאנג הקפטן ניגש אליו וצעק שיותר במשחק הזה הוא לא יבעט. כעבור שנה הם היו זקוקים לנקודות, יאנג ביקש לפני המשחק שלא נתאמץ, הזכרנו לו מה הוא עשה לנו במצב דומה".
ומה היה בגמר הגביע 1971 נגד הכוח ר"ג?
"היה במשחק הזה אי-ודאות לגבי ההפסד ושמועות שונות, אני רוצה לזכור רק את הגול שלי בנגיחה לרשת של השוער אורי ניצן, ולא את ההפסד המוזר 1:2".
ועם נבחרת חיפה?
"היה נוהג להציב את נבחרת חיפה נגד מועדונים ונבחרות שביקרו בישראל. האוהדים אהבו את נבחרת חיפה ומילאו את היציעים בתצוגות כדורגל נגד נבחרת רומניה, בורוסיה מינשנגלדבאך, נבחרת שבדיה ועוד".
רובי ריבלין רצה אותך לבית"ר ירושלים?
"בית"ר י-ם, על ידי רובי ריבלין, ניהלו מו"מ עם מכבי חיפה כדי לרכוש אותי, מכבי חיפה סירבה למהלך. גם רחביה רוזנבוים רצה שאגיע להפועל ת"א, והייתה התעניינות מקבוצת פ.צ. קלן הגרמנית".
ההיכרות עם אשתך?
"אילנה ואני למדנו יחד חינוך גופני במכון וינגייט. יש לנו שלושה ילדים, שני בנים ובת: אסף, ליאל על שם אבא שלי בצלאל, ונטלי, ושבעה נכדים. אח של אילנה, גרשון טננבוים, היה שחקן כדוריד מצטיין במכבי תל אביב ובנבחרת ישראל. אנחנו מתגוררים באחוזה חיפה".
סיפור עם רוני דורה ז"ל?
"דורה עבד לצידי בהפועל חיפה, יכולנו יחד לאמן את נבחרת ישראל. אדם ענק, מיוחד, חבר של כולם. היינו במחנה אימונים בגרמניה, הוא התיידד עם בעל חנות ספורט גדולה, הוא ואני קיבלנו תיקי אדידס עם כל ציוד הספורט בפנים".
תספר על הפרישה
"בעונת 1978, בתום 13 שנים במכבי חיפה, בה אהבתי כל רגע, בעיטה, אימון ומשחק. קרעתי את גיד אכילס בפציעה קשה וניתוחים. בהמשך אימנתי ושיחקתי בהפועל אפיקים, קבוצה וחברה מעולים, אימנתי את הפועל טבריה, נצרת עילית והפועל חיפה, שם התפטרתי והחליף אותי פיטר לורימר, אחד הגדולים כשחקן שראיתי. הייתי מורה לחינוך גופני ופרופסור משנה בטכניון בחיפה, ראש יחידת חינוך גופני, משם פרשתי לגמלאות לאחר 47 שנים. היום אני עסוק בעבודה, פתחתי מגרשי דשא בחיפה, אקדמיה מגן עד כיתה ו'".