הכדורסל מקדים תמיד את הכדורגל לפחות בשני מהלכים העושים את ההבדל. הפעם ברצוני להתייחס לצעד אחד, שעליו דיברתי לא פעם, והוא ההחלטה לפיה קבוצה העוברת את קו האמצע לא רשאית להחזיר את הכדור לטריטוריה שלה.
השינוי הזה ממש מתבקש גם בכדורגל מפני שבלעדיו הולכות לאיבוד דקות לא מעטות מזמנו של המשחק ומורידות את זמן הנטו שלו. כבר שנים שבמקומות רבים קורה ששחקן התקפה הנמצא כ־30 מטרים משער היריבה מוסר לפתע את הכדור לאחור עד לעבר שוערו. קורה גם שאותו שחקן המצוי תחת לחץ ההגנה פותח בכידרור דווקא לאחור, ובסיומו הוא מגלגל את הכדור לשוער קבוצתו. לא רק שבכך הוא מעביר לריק את הזמן, אלא שבכך מתאפשר להגנת היריבה להתארגן בניחותא. אבל היו זמנים שבהם שחקני התקפה אפילו לא העלו על דעתם לכדרר לאחור, וזאת מהטעם הפשוט: הכדורגל הטבעי שאותו למדו בשכונה, נוצר כדי שישחקו אותו קדימה.
הכדורסל, למשל, הפך אטרקטיבי ברגע שבו הוחלט שחובה להגיע לעמדת זריקה לסל בתוך 24 שניות. הקבוצה האוחזת בכדור חויבה לחצות עימו את קו האמצע בתוך 8 שניות. הדבר גרם לידי כך שהמשחק הפך מהיר ומעניין. בכדורגל אי אפשר לכפות על קבוצה לבעוט לעבר השער בתוך 24 שניות
או חצי דקה, ולעבור את קו האמצע בתוך 8 שניות. אבל ניתן לקבוע כאמור שכאשר עבר הכדור את קו מחצית המגרש, הוא כבר אינו יכול לשוב אל מעבר אליו.
אני חושב שבעתיד הדבר יקרה, אך העתיד הוא דבר אין סופי. מכל מקום, ברור לחלוטין שאם קבוצה שוכחת שכדורגל יש לשחק קדימה, היא מסתכנת ביצירת מצב הבקעה דווקא לזכות היריבה שממול. זו כבר אינה הערכה. ישנן הוכחות לכך שהחזרת כדור לאחור הסתיימה לא אחת בספיגת שער. הדבר הזה מתרחש במגרשים רבים, ומשום מה הלקח לא נילמד. האחריות רובצת על המאמנים. אם הם יעמדו בתוקף על כך ששחקנים יהיו יצירתיים, לא יהיה כל צורך לשחק לאחור.
למען האמת, מדובר ב"מגיפה" שנובעת מחיקוי של קבוצות מהליגות הבכירות. זהו לדעתי מצב קלאסי של "המלך הוא עירום". עוצמים עיניים מלראות איזה נזק נגרם כתוצאה ממהלכים של כדורגל ברוורס. הרוורס הזה לא עושה טוב לכדורגל. הוא רק הורס אותו.