חוב אחד, נסגר. 858 יום בלי ניצחון צהוב בדרבי של ירושלים זו אנומליה בעולם הכדורגל הישראלי. המהפך ההוא בדקה ה-90 פלוס, השוויון בעשרה שחקנים, האחד הקטן ההוא שהם גנבו לנו, לא שכחנו. אתמול זה היה חד משמעי, עליונות מוחלטת, ממש כמו ברחובות העיר.
התהילה תלך לאצילי, אבל את הכתרים קישרו לגדראני. הפועל עשתה שוב ושוב מה שהיא עושה בכל דרבי, בהצלחה רבה: מדלגת מעל הקישור, מייצרת יתרון מול שחקני ההגנה של בית"ר, בתקווה לטעות שבוא תבוא מסילבה או מורוזוב; אז הרוסי כבר לא שם, וגדראני לא נתן לסילבה הזדמנות לטעות.
בעונה שעברה הסברה הייתה שבית"ר נמצאת בלם אחד טוב מריצה לאליפות. נדיר שסברות כאלה פוגשות את המציאות: בדרך כלל מגלים שבעצם, בתכלס, היה חסר לנו הרבה יותר. אז נכון שגם לקרבאלי יש קרדיט, אבל טרטיאק המודרני הוא זה שהביא את הבשורה. רוצו, תשתוללו, תנו גול; אני פה, וגם פה, ועכשיו אני שם. פנטסטי.
אי אפשר שלא לדבר גם על זיו בן שימול. אנחנו לא רגילים לראות בעמדת הקשר האחורי שחקנים קטני מימדים כמוהו, אבל יצחקי שהצליח לעשות את זה עם ירין לוי, עושה את זה גם עם בן שימול: ברצותו בית"ר הלכה שמאלה, ברצותו ימינה, ברצותו נתנה גז או שייטה על המגרש בנחת. התרגלנו לקבל אותו כמוצא אחרון להכריע משחקים, אתמול קיבלנו אותו אחר, מנווט, מוביל, אחראי. עשה שדרוג עצום אצל יצחקי.
ובכל זאת, אי אפשר לטעות במאזן של בית"ר עם אצילי ובלעדיו. אתמול זה היה אצילי של מאני טיים, שהתרגלנו אליו עוד במכבי חיפה. מול הפועל שהייתה מאוד מוגבלת בהתקפה, ובלי ירדן שועה, אצילי נצץ; את כדור המשחק הוא לא ייקח, אבל את התפר שבין הרשת האחורית לזו שבצד הוא העמיס איתו מכל מגרש בארץ. אצילי קלאסי, אצילי מפורש, כשהוא חותך לאמצע הראש כבר מטיס לבד את הכדור לפינה. אצילי חד בפלייאוף זה הכרחי כדי שבית"ר תהיה באזור בכלל. קריטי.
ואתמול קיבלנו את הסיפור שייקח אותנו לפלייאוף הזה. בציון 3 אנחנו קוראים להם מגה-זורדים: שחקני על שמסוגלים לסחוב קבוצה לבד, עד הסוף. אם בית"ר הראתה את המגה-זורד שלה, גם זה של באר שבע הופיע בדיוק בזמן. מגה זורד אחד כובש, השני עונה לו; אצילי ואז קאנגווה, לפעמים זה יהיה שועה, לפעמים ונטורה, והצוות המסייע יסחוב. הצוות המסייע של בית"ר, במיוחד עם בוריס אנו וגדראני, טוב מזה של באר שבע; ועדיין, עם המגה של כל המגה-זורדים, שחקן חד פעמי כמו קאנגווה, זה יכול שלא להספיק. לא היה כדבר הזה.
שתי קבוצות נכנסו לפלייאוף ראשונות ואיבדו אליפות. הראשונה, מכבי חיפה בעונת הקיזוז. נכנסה בפער 6 שקוזז ל-3, בפלייאוף מקוצר של 5 משחקים והצליחה להפסיד בהפרש שערים במחזור האחרון. גם הפעם העונה תסתיים עם הפועל בטדי, אירוע שאני לא מסוגל לדמיין בכלל בלי להצטייד בצנתר לב נייד. אבל עוד נגיע לשם.
והשנייה, באר שבע, שאיבדה פער נקודה בעונה הקודמת. היא נכנסת לפלייאוף הזה בצורה מושלמת: שתי נקודות פער, כשהיריבה שממנה היא חוששת באמת, מכבי תל אביב, כבר לא באזור. זה רק היא או בית"ר, הקבוצה שהיא מנצחת כבר 15 שנה כמעט בלי תקלות. תנאיים אידאליים לשיוט נוח לאליפות; אלא אם בית"ר תחליט אחרת. אין משחק אחד בטוח בפלייאוף הזה, אבל המפתח הוא זה שהיה הכי באנקר עד עכשיו: באר שבע מול בית"ר בטרנר, ואז בטדי. חוב אחד נסגר אתמול, יש חוב ארוך יותר לסגור מול היריבה מהדרום, ואז, רק אז, אולי, זה אפשרי.