1.
זו אמנם העונה הראשונה שלי כאוהד של קבוצת יורוליג, אבל למרות חוסר הניסיון שלי ושל הפועל תל אביב במפעל, הגעתי מהר מאוד למסקנה המתבקשת: בשבועות כפולים, טעמו של המשחק השני גובר על זה של הראשון. אחרי תצוגה אדירה מול אלופת אירופה, פנרבחצ'ה, הגיע הסיום המר מול אולימפיאקוס והאפיל על ההישג הכביר. במקום לחשוב על ההגנה המבריקה מול הורטון-טאקר ועל ההתקפה השוטפת, מטרידים הכישלון בריבאונד ההגנה, שהוביל לעוד ועוד הזדמנויות ליוונים ובסופו של דבר גם להפסד; שש השניות האחרונות של המחצית הראשונה, שבהן הפועל ספגה שש נקודות; וגם כמה שריקות תמוהות של השופטים.
הפועל תל אביב אמנם הייתה שותפה לאחד המשחקים הטובים ביותר העונה ביורוליג, אבל מהצד הלא נכון. ובכל זאת, למרות תחושת ההחמצה, צריך להסתכל על השבוע הזה בבגרות ולומר: הפועל הראתה שהיא מסוגלת להתמודד עם הקבוצות הגדולות ביורוליג, ועם קצת יותר בגרות, ריכוז ושליטה בריבאונד, הייתה יכולה להבטיח אתמול מקום בשישייה הראשונה.
2.
הבשורה הגדולה בשלושת המשחקים האחרונים מול פנאתינייקוס, פנרבחצ'ה ואולימפיאקוס היא ואסה מיציץ'. אני מודה: גם בימיו הפחות טובים התחושה הייתה שהביקורת עליו מוגזמת. מיציץ' אמנם חווה עונה מאכזבת, אבל גם במהלכה הראה ניצוצות והיה שותף בכיר לכמה ניצחונות חשובים, מול ולנסיה ואנאדולו אפס בחוץ, למשל, וגם מול דובאי ומונאקו בבית.
זה לא מיציץ' של אנאדולו, וכנראה שמיציץ' ההוא כבר לא יחזור, אבל בשלושת המשחקים האחרונים הוא משחק כדורסל של רכז טופ-יורוליג: 15.6 נקודות, 5.3 אסיסטים, ובעיקר אינטליגנציית משחק גבוהה, מנהיגות ווינריות.
היכולת המאכזבת של מיציץ' לאורך חלקים מהעונה היא שילוב של העובדה שהסרבי כבר אינו אותו שחקן שכולם התפעלו ממנו, אבל גם של שיטת המשחק עמוסת הכדרורים של איטודיס, שלא מוציאה מהגארד המוכשר את המיטב וגורמת לו לבזבז אנרגיה מיותרת בהובלת הכדור.
מול פנרבחצ'ה ואולימפיאקוס מיציץ' גם הפגין הגנה מפתיעה לטובה. למרות שהפועל של העונה היא הקבוצה של אלייז'ה בראיינט, האיש שיכול לקחת אותה על גבו לפלייאוף הוא דווקא מיציץ', בתפקידו המפתיע ככינור שני. כשהוא במיטבו, כמו נגד אולימפיאקוס ופנרבחצ'ה, הנגינה שלו עדיין מהמשובחות באירופה.
3.
ארבע, מי יודע? זו קושיה שמלווה את העונה של הפועל מתחילתה, ובמשחק נגד אולימפיאקוס היא נשמעה חזק במיוחד. הפועל יצאה לעונת היורוליג ההיסטורית שלה עם בור בעמדה מספר 4. איש וויינרייט, למרות הרבה רצון ורגעים לא מעטים של הגנה טובה - כמו למשל מול הורטון-טאקר- פשוט לא שחקן מספיק טוב לרמות האלה. במשחקים האחרונים הוא גם הפך לחור התקפי שקבוצה שחולמת על צמרת היורוליג לא יכולה להרשות לעצמה: 2 נקודות בממוצע למשחק, בלי אף שלשה.
אולימפיאקוס לא חששה לתת לוויינרייט לזרוק, ובאף אחד מהניסיונות שלו מחוץ לקשת הוא אפילו לא היה קרוב. תומר גינת לא קיבל מספיק הזדמנויות במהלך העונה - ולא ברור למה. הוא הפאוור-פורוורד הטבעי היחיד בסגל, ואולי גם שחקן כדורסל טוב יותר מוויינרייט. קסלר אדוארדס, למרות שני משחקים נאים נגד ברצלונה ובולוניה, נראה בוסרי מאוד ומתקשה להתמודד הגנתית במשחקים האחרונים.
הפתרון של איטודיס הוא קולין מלקולם, והוא אכן עובד, עד גבול מסוים. נגד אולימפיאקוס אפילו ראינו את אנטוניו בלייקני משחק בעמדה הזו, ולא רע בכלל. ועדיין, המחסור בפורוורד אמיתי ברמת טופ-יורוליג זועק לשמיים. אם הפועל תשחק ביורוליג גם בעונה הבאה, פאוור-פורוורד עם קליעה חייב להיות אחת ממטרות הרכש המרכזיות של הקיץ. למישהו יש את הטלפון של זאק לידיי?
4.
סופי, עם הקובץ: טאי אודיאסי הוא הבאק-אפ של דן אוטורו. הפיזיות, משחק הפיק-אנד-רול, ההתמצאות בצבע, הסיומת מחצי מרחק ועבודת הרגליים מול הגארדים סייעו לו לכבוש את התפקיד. לג'ונתן מוטלי יהיה קשה לפלס את דרכו בחזרה לרוטציה.
בצל ההחתמות היקרות של הקיץ, ההחתמה של אודיאסי הרימה לא מעט גבות, אבל היא מסתמנת כאחת המבריקות. שחקן שהובא במקור כסתם סותם חורים הוא כרגע סנטר מחליף שהפועל תל אביב מתקשה להסתדר בלעדיו. ואם יורשה לי, הדברים צריכים להיות נכונים גם לליגה: אודיאסה צריך להירשם לכל משחק ליגה חשוב. הוא משלים את אוטורו טוב יותר ממוטלי, וגם מספק מספרים שמצדיקים מועמדות לחמישיית העונה.
5.
ועכשיו מה? כמעט כל אוהד הפועל חגג את התבוסה של מכבי לפריז. חגג, וגם התעצב. למה חגג? זה ברור. למה התעצב? כי אוהדי הפועל מצולקים מדרבים שבהם האדומים היו פייבוריטים, כולל אחד כזה העונה ביורוליג. מעבר לכך, ליד המונח "חיה פצועה" במילון אפשר היה להציב בגאון את הסמל של מכבי תל אביב בכדורסל.
היה עדיף מבחינת הפועל שמכבי תפסיד לפריז בצורה קצת יותר מתונה, משהו בסגנון ההפסד לבסקוניה, ולא תגיע לדרבי פגועה, כועסת וחדורת מוטיבציה להחזיר את הכבוד האבוד. אבל כנראה שהמקום בפלייאוף, אם וכאשר, ייקנה בייסורים, ויעבור דרך ניסיון לנצח דרבי תל-אביבי בבלגרד.
למשחקי יורוליג בין קבוצות מאותה מדינה יש דינמיקה משונה משלהם. לפרטים, אפשר להיזכר בניצחון האחרון של ברצלונה בוולנסיה, ומכבי מכירה את הפועל טוב יותר מכל יריבה אחרת ביורוליג. המפתח? להמעיט בהגנת חילופים, לעצור את משחק הפיק-אנד-רול המצוין של מכבי, לשחק פנימה שוב ושוב, ואולי גם לשלוף ממעמקי הספסל בחור אחד בשם ים מדר, שיודע טוב יותר מכל שחקן אחר בסגל של הפועל איך ללחוץ את הרכז המעולה של מכבי, תמיר בלאט.