אהוד ואנה, אחד השמות הזכורים ביותר בתולדות הפועל חדרה, חוזר בריאיון אל הילדות בגבעת אולגה, הפריצה במדי הקבוצה שבה גדל, התחנה בהפועל חיפה, ההזדמנות שלא מומשה בהפועל תל אביב והחיים שאחרי הכדורגל. "היהלום השחור" מדבר גם על מצבה של הפועל חדרה כיום, על המשפחה ועל האהבה שלא נעלמה למשחק.
"אבא שלום ואמא כוכבה עלו לישראל לאחר קום המדינה מתימן. אנחנו חמישה אחים, אני מספר 3 והכי מפונק. נולדתי ב-20.8.1961. הגענו לגבעת אולגה, השכונה הנהדרת הסמוכה לחדרה. כל האחים הלכו עם אבא לבית הכנסת, ואני, בלי מסגרות משמעת, עשיתי כל מה שרציתי", הוא מספר על תחילת דרכו.
- הבית היה מחובר לכדורגל?
"בהחלט. האהבה של אבא להפועל חדרה הייתה גדולה מאוד. כשהתחלתי לשחק באופן מאורגן בקבוצת הנערים, אבא ליווה אותי".
- איך נראו השנים שלך כתלמיד?
"ביסודי למדתי ב'אור לטף', ובהמשך באורט נתניה ובפנימיית 'נעורים'".
- איך התחיל החיבור שלך להפועל חדרה?
"המאמן מאיר דרורי הוא זה שסידר לי מקום בנערי הפועל חדרה, ואיתו עליתי גם לקבוצת הנוער. בגיל 12 הייתה עליי כתבה בעיתון הנוסטלגי 'פנדל', ובה מאיר דרורי סיפר עליי ככישרון גדול וכאדריכל הקבוצה שיגיע רחוק בכדורגל".
- מה אתה זוכר מהזכייה עם "נעורים" באליפות הארץ ומהנסיעה הראשונה לאירופה?
"אכן, היינו אלופי התיכוניים, יצאנו לטורניר אירופי בספרד וקיבלנו גם ביקור בפריז. זאת הייתה הפעם הראשונה שיצאתי לאירופה".
- איך הרגשת כשזומנת לנבחרת הנוער?
"הפועל חדרה הייתה אז בליגה השלישית, אבל המאמן הלאומי ג'ק מנסל זימן אותי. הייתי גם בנבחרת של מוישיק מאירי".
- מי נתן לך את ההזדמנות הראשונה בקבוצה הבוגרת?
"המאמן פסח טייטלמן בחר בי בגיל 17 לקבוצה הבוגרת של הפועל חדרה, עם שולם שוורץ, שמואל יעקובובסקי, סופר, סלו, ארגז והאחרים. עבורי זאת הייתה התרגשות שיא".
- את מי הערצת כשחקן צעיר?
"מכולם אהבתי והערצתי את שולם שוורץ. היו לי פרפרים בבטן כשעמדתי לידו. נהגתי לנסוע לכל משחקי החוץ של הקבוצה וכמובן להיות במשחקים במגרש ההיסטורי שלנו בחדרה. עם חברים היינו נוסעים למשחקי נבחרת ישראל ברמת גן ובבלומפילד".
- איך השתלב הכדורגל בתקופת השירות הצבאי?
"שירתי בבסיס בטירת הכרמל, והיה לי נוח להגיע לאימונים. השתתפתי באליפויות צה"ל תחת המאמן אהרון גרשגורן, בנבחרת פיקוד צפון".
- איך הכרת את אשתך והקמת משפחה?
"את ליאז הכרתי בחדרה, והתחתנו שם. יש לנו שלושה בנים: ברק, ניר ודור. ניר ודור היו בנבחרת הנוער, אבל שיחקו בליגות הנמוכות למרות הכישרון הגדול שלהם. יש לנו שני נכדים, מיילי ורני".
- מה אתה מרגיש כשאתה חושב על ימי הדרבי של חדרה?
"אלה ימים שנעלמו לחלוטין. מכבי חדרה הייתה קבוצה טובה בליגה השנייה והיה לה גם קהל טוב. היא הביאה שחקנים בעיקר ממכבי חיפה. מבין המקומיים אציין את רוני ויצמן המצוין, אבי סבג ושלומי טרבלוס. מי שעובר היום בכניסה לחדרה רואה בתים גבוהים, והמגרש ההיסטורי נהרס".
- איך אתה רואה את מצבה של הפועל חדרה כיום?
"המגרש ההיסטורי קיים, אבל אין עליו יותר משחקי כדורגל. הקבוצה במצב מקצועי רע והיא בדרך לליגה השלישית. זה עצוב לי מאוד. בזמני הגיעו למשחקי הקבוצה אוהדים גם מפרדס חנה ומבנימינה. ההישגים הגדולים שלנו אז היו הזכיות בגביע הטוטו".
- הצלחת להסתדר כלכלית גם בלי הכנסות גדולות מכדורגל?
"כסף לשלם לשחקנים, כמו ברוב המועדונים האחרים, לא היה בהפועל חדרה מעולם. הרווחתי מעט מאוד, והיום יש לי בית צמוד קרקע. אני לא עשיר ולא עני, חי טוב ותמיד מביט באופטימיות על חצי הכוס המלאה".
- עד כמה הפער הכלכלי בין חדרה להפועל חיפה היה גדול?
"בהמשך הקריירה, כשעברתי להפועל חיפה, מענק החתימה שלי שם היה כמו השכר השנתי שלי בהפועל חדרה".
- במה אתה עוסק כיום?
"היו שחקנים בקבוצה שסידרו להם מקומות עבודה מעולים, כמו בחברת החשמל. אני עובד בעיריית חדרה, והיום בנוסף להיותי יו"ר ועד העובדים, אני מנהל אגף אירועים ותחזוקת מבני ציבור. בחירום הנוכחי של מלחמת איראן יש המון עבודה בחמ"ל, ואני לא עובד עירייה טיפוסי — אני משקיע, רציני, רץ ומחפש דברים".
- הכינוי "היהלום השחור" מלווה אותך עד היום. איך הוא נולד?
"את הכינוי הזה יצר העיתונאי שמואליק כורזים ממדור הספורט הנוסטלגי של עיתון 'חדשות', שערך אבי רצון. 'היהלום השחור' היה גם הכינוי של פלה הברזילאי, אגדת הדשא העולמי, ששיחק עם המספר 10 בנבחרת ברזיל ובסנטוס. גם אוסביו, יליד מוזמביק שייצג את פורטוגל, כונה כך, אבל מספר החולצה שלו היה 9. אני בהחלט מבין את אוהדי העיר חדרה, ואין לי בעיה עם הכינוי הזה עד היום".
- עד כמה ההזדמנות שלא מומשה בהפועל תל אביב עדיין יושבת אצלך?
"בהחלט. דוביד 'הכריש' שוויצר רצה אותי בהפועל תל אביב הגדולה. התאמנתי אצלו בבלומפילד למעלה מחודש והייתי טוב באימונים. בסיום כל אימון האמנתי שהמעבר להיכל הכדורגל יושלם, אבל עד היום לא מובן לי מדוע ראשי הפועל חדרה סירבו למהלך שהיה משנה לי את החיים ומאריך את הקריירה, של הילד שהגיע מגבעת אולגה הקטנה לכדורגל".
- מה אתה זוכר מהתקופה לצד פיטר לורימר בהפועל חיפה?
"המהלך של הפועל חיפה לצרף אותי לשורותיה מול ראשי הפועל חדרה צלח. המאמן בתחילת הדרך היה אהרון גרשגורן, נפלא כבן אדם וכמאמן, אבל הוא עזב, ולהפועל חיפה הגיע כאיש מקצוע אחד הגדולים באנגליה בכל הזמנים - שחקנה של לידס יונייטד, פיטר לורימר. הוא התאמן איתנו, וכל פעולה שלו על המגרש, וגם ההתנהגות הרצינית שלו, היו מעשי אמן להתפאר - פשוט מושלם ומודל לחיקוי. בהתאחדות לכדורגל לא אפשרו לו לשחק, ולורימר הפך למאמן בחירום עד ששב לאנגליה. בהמשך אימן את הקבוצה נחום סטלמך. זו הייתה שנה של חילופי דורות ושילוב צעירים על חשבון שחקנים ותיקים. אחרי הפועל חיפה עוד חזרתי לשנתיים בהפועל חדרה והייתי מלך שערי הקבוצה".
- איך נראתה הפרישה שלך מכדורגל?
"זו הייתה פרישה מאולצת בגיל 32 בשל פריצת דיסק בגב וקרע ברצועות הברך. אחרי הפרישה ניהלתי את מחלקת הנוער של הפועל חדרה".