שמחת הבוסנים לצד התסכול האיטלקי תפסו השבוע את הכותרות הראשיות במדורי הספורט, שכן נבחרת הכדורגל של בוסניה הבטיחה את מקומה במונדיאל 2026, בעוד שנבחרת איטליה תחזה בו באמצעות הטלוויזיה, זו הפעם השלישית ברציפות.
אלא שאין להתעלם מן המשחק עצמו שהיה מהנפולים ביותר שניתן להעלות על הדעת, במיוחד כאשר מדובר במאבק על כרטיס העלייה לטורניר הגמר. טבעי שהיו בו מתח ועניין, ואולם בסיכומו של דבר נבחרת גרועה אחת ניצחה נבחרת גרועה שנייה, ואף זאת רק בזכות בעיטות הכרעה מהנקודה הלבנה. למעשה, מאיטליה נותר רק השם של מי שזכתה בעבר ארבע פעמים בגביע העולם, ושהיום אין לה מה להציע ברמה אירופית גבוהה.
אם להרחיק לכת עד לטורניר 1982 שבו גברה איטליה בגמר 1:3 על גרמניה המערבית, אזכיר רק כמה מכוכביה הגדולים דאז: דינו זוף, פאולו רוסי, ברונו קונטי, מרקו טרדלי, אלסנדרו אלטובלי וקלאודיו ג'נטילה. נכון, זו כבר היסטוריה רחוקה, אבל אחר כך היו לה ממשיכים כמו זוכי מונדיאל 2006: ג'יג'י בופון, פרנצ'סקו טוטי, אלסנדרו דל פיירו, אנדראה פירלו, ג'נארו גאטוזו ולוקה טוני. איפה הם ואיפה שחקני 2026? אף אחד משחקני ההווה אינו יכול להיכנס להרכבה של הנבחרת ששיחקה לפני 20 שנה. ויותר מכך: ההרכב האיטלקי שהתייצב השבוע למשחק ההכרעה מול בוסניה, הוכיח שעל איטליה חובה להתחיל הכול מהיסוד לפני שתוכל לחלום על הגעה למונדיאל 2030.
אשר לבוסניה-הרצגובינה, למזלה הגדול מאוד היא שובצה לבית הקל ביותר במונדיאל, ותפגוש בו בנבחרות קנדה, שוויץ וקטאר. גם בבית זה ספק גדול אם תצליח. ראיתי את כוכבה, אדין דז'קו, והוא לא עשה דבר וחצי דבר מול הסקוואדרה אזורה. בגיל 40, דז'קו אינו אותו חלוץ שהיה בשיאו לפני עשור כשלבש את מדיהן של וולפסבורג, מנצ'סטר סיטי ורומא. חבריו האחרים בנבחרת מקובעים, חסרי פתרונות, והירבו במסירות רוחב. למזלם הרב נותרה איטליה ב-10 שחקנים החל בדקה ה-42, שבה הורחק אלסנדרו באסטוני.
משום שאותה בוסניה החלשה הגיעה הפעם למונדיאל, לא פלא שרן בן שמעון חושב שנבחרת ישראל תוכל להגיע למשחקי אליפות אירופה 2028.