כמה פעמים ישבנו ביציע, ראינו איזה שחקן מוכר עולה מהספסל בליגה נמוכה, תופס את הרגל אחרי שתי דקות, מסתובב על המגרש בחוסר מעש, לפעמים, עושה פעולת קסם וחוזר מיד לשוטטות - ולא אמרנו לחבר שישב לידינו: "איזה פספוס…תראה מה יצא ממנו".
יש פספוסים שנעלמו כמו שבאו, יש פספוסים ששיחקו עד הסוף אבל לא במקום שחשבנו שהם יהיו, יש פספוסים שהידרדרו ברמה כזו, שלא להאמין שהם היו פעם כדורגלנים.
אז זה הדירוג שלי. אפשר להתווכח עליו, יכול להיות שגם הוא פספוס.
10. גיא אסולין
קבוצת נוער: ברצלונה
במרץ 2008, לא יודע בפקודת מי, הכניס דרור קשטן למשחק ידידות של הנבחרת מול צ'ילה את גיא אסולין, קשר-חלוץ בן 16 (שבועיים לפני יומולדת 17), ל-12 דקות במקום יוסי בניון. בהתחשב בכך שדרור קשטן הכניס פעם את קובי ראובן - כוכב ליגת שכונות מבנימינה - לשמור את אנדריי קנצ'לסקיס בגביע אופ"א, חשוב לחדד: גיא אסולין היה בתקופה הזו שחקן סגל מורחב של ברצלונה ושיתופו במשחק נועד למנוע את האפשרות שיבחר לשחק בנבחרת ספרד.
הוא השחקן הכי צעיר ששיחק אי פעם בנבחרת ישראל, וספק אם שיאו יישבר. אחרי שנה וחצי פתח פפ גווארדיולה במשחק גביע בסיבוב הרביעי של גביע המלך, כשלצידו בהרכב נמצאים סרחיו בוסקטס, רפא מארקס, מקסוול, יאיא טורה ופדרו. אחרי 56 דקות החליף אותו אריק אבידל. זה היה משחקו הראשון והאחרון במדי ברצלונה.
משם - תחזיקו טוב, זה מהיר - הוא עבר למילואי מנצ'סטר סיטי, לברייטון, לראסינג סנטנדר, לגרנדה, להרקולס אליקנטה, למאיורקה, שיחק 8 משחקים (פחות מ-200 דקות) בקדנציה השנייה של אלי גוטמן בהפועל ת"א, משם לסבאדל, קייראט בקזחסטן, פולי יאסי ברומניה, קרמה מהליגה הרביעית באיטליה. וירטוס אוניפומציה, ליגה רביעית באיטליה, הייתה המועדון האחרון שלו. שם הוא כבר פרש בגיל 31. קריירה שלמה של 15 שערים ו-8 בישולים, כמעט כולם בליגות נמוכות. באתר שלו היו קטעי וידיאו מלה מאסיה, הוא נראה שם בול כמו מסי.
9. מיכאל אוחנה
קבוצת נוער: מ.ס. אשדוד
מוזר, הא? מיכאל אוחנה פותח היום בהרכב של מכבי חיפה, אבל גם הוא היה פעם מסי הישראלי, הכוכב הבלתי מעורער של נבחרת הנוער שנתון 1995 שהעפילה עם אלי אוחנה לטורניר גמר אליפות אירופה. בהרכב היו אז שון וייסמן, דור פרץ, רמזי ספורי, שגיב יחזקאל, עדן שמיר, שון גולדברג ודן גלזר. אוחנה היה הפנטסיזט שלהם.
בשיאו הוא היה שחקן סגל בכיר בהפועל באר שבע של ברק בכר והאליפויות. הגול שלו מול מכבי פתח תקוה, בהקפצה עם העקב מעל הבלם ובעיטה מהאוויר, יכול בשקט להתחרות על מקום בעשרת השערים הכי גדולים בליגה הבכירה בכל הזמנים. אבל הרבה פציעות, שימוש לא נכון של מאמנים בו - דריבלים באזור מחצית המגרש - גרמו לכך שאחרי שנמכר ממ.ס. אשדוד במיליון שקל להפועל ב"ש שמכרה אותו ב-2 מיליון לבית"ר ירושלים, הוא מצא את עצמו לפני שנה וחצי חמישה חודשים ללא קבוצה, עד שעירוני טבריה משכה אותו אליה וברק בכר זכר לו חסד נעורים והביא אותו לסמי עופר. בגיל 30 וחצי מיכאל אוחנה עם 20 שערים ו-20 בישולים בקריירה ו-45 דקות אצל אלישע לוי בנבחרת מול מקדוניה לפני 8 שנים וחצי. רחוק מלהיות מספיק.
8. רפי לוי ז"ל
קבוצת נוער: מכבי תל אביב
רפי לוי היה חלוץ גדול, הוא אפילו דורג פה לפני כמה ימים בין עשרת החלוצים הישראלים הכי גדולים בכל הזמנים, אז למה הוא פספוס? כי הוא רצה להיות מקצועני בעידן שלא רק שלא היו מקצוענים, גם מנעו ממך להיות מקצועני. בגיל 23 הוא לקח את הרגליים ונסע לשחק בדרום אפריקה שהייתה מחוץ לחוק לא רק לכדורגל העולמי, אלא גם לנבחרת ישראל. אחרי 11 שערים ב-17 משחקים בנבחרת ישראל, כולל צמד בניצחון המדהים ביוגוסלביה, הוא פשוט סיים את דרכו בנבחרת כי היה אסור להזמין אותו. למעט גיחה קצרה אחרי 5 שנים לכמה משחקים במכבי ת"א, הוא פשוט סיים את דרכו בכדורגל הישראלי בגיל צעיר למדי, מבלי שהספקנו ליהנות ממנו.
7. אייל אקשטיין
קבוצת נוער: הפועל תל אביב
בגיל 15 היה אייל אקשטיין הכוכב הכי גדול בליגת הנערים, כזה גדול שבהפועל ת"א הקפיצו אותו לקבוצת הנוער, שבה שיחקו כמה שחקנים שהיו גדולים ממנו בשנתיים-שלוש. ביניהם משה סיני, שבתאי לוי ואלי (קוקוס) כהן. לכל הדעות, השנתון הכי גדול של הפועל ת"א מאז ומעולם. הוא היה כוכב גדול יותר מכל אלה.
בגיל 16 שלח אותו יוסל'ה מירמוביץ' לשחק בקבוצה הבוגרת, הוא אפילו סחט פאול שמנע ממנה הפסד לבית"ר ירושלים. כולם דיברו על אייל אקשטיין, אבל יום אחד הוא פשוט נעלם. העומס הרב בכל השנתונים והנבחרות גרם לו דלקת בשרירי הבטן. בימים ההם הידע על הפציעה הזו היה דל ודוקטור מרטינס היה מותג נעליים בריטי ולא רופא בלגי מומחה מ'אפרה קליניק' באנטוורפן.
שנה וחצי נעדר אקשטיין מהמגרשים, חזר לקבוצה שרצה לאליפות ראשונה מזה 12 שנה, שיחק בה 7 משחקים (רק שניים בהרכב), איבד סבלנות ואחרי עוד חצי שנה הושאל להפועל ראשון לציון, שיחק בה שנה וחצי. אחרי שירד איתה ליגה, הלך ללמוד רפואה וטרינרית והפך לסוג של דוקטור דוליטל. כוכב ענק ומבטיח ששיחק בהפועל ת"א 23 משחקים בסך הכל, רק 10 מהם בהרכב.
6. מנו שוורץ ז"ל
קבוצת נוער: מכבי חיפה
יש לי זיכרון מעומעם מאמצע שנות ה-70, אולי קצת לפני. משחק בירושלים, נדמה לי בקטמון, במכבי חיפה עולה לשחק שוער חדש, בן 18, עמנואל שוורץ. כולם קוראים לו מנו. בחור גבוה, קצת מלא, אבל עם אינסטינקט מטורף. הוא מזנק לכל פינה בשער, לוקח כדורים בלתי אפשריים. למחרת הוא מקבל ציון 9 בעיתון, כי 10 כמעט ולא נהגו לתת. מכבי חיפה יורדת איתו לליגה השנייה. אחרי שנה שם הוא מבין שזה קטן עליו והוא נענה להצעה של מכבי ת"א לבוא ולהחליף את יוז'י סורינוב כשוער הקבוצה. הוא לוקח איתה אליפות, מקבל זימון לנבחרת, אבל לא ממש קונה את מקומו מול אריה חביב ויוסי מזרחי, ואחרי עונה וחצי שבה הוא מאבד את מקומו במכבי ת"א למוישל'ה מרכוס, הוא לוקח את הרגליים והולך לשחק בארצות הברית, אפילו לא כדורגל ממוסד. אחר כך הוא חוזר לפרק זמן קצר בהפועל בת ים וזהו, נעלם כאילו לא היה: שוער מדהים, שהיו ימים שהיה חסר תקדים, אבי רן של טרם אבי רן. עזב פה כמו רפי לוי, ואפילו לא עשה קריירה. בגיל 54, בתאילנד, הוא נפטר מדום לב.
5. ערן לוי
קבוצת נוער: מכבי חיפה
במרכז הרשימה שלנו אדם שגם בגיל 40 עדיין משחק, עם 147 שערים במסגרות המקצועניות, ויש כאלה שנשבעים שגם בגיל 40, השמאלית שלו יותר קטלנית מזו של סתיו טוריאל.
אבל ערן לוי היה יכול להגיע הרבה יותר רחוק ממחצית שנייה במשחק אימון של נבחרת ישראל תחת מאמן זמני, בוודאי כאשר יש לא מעט שחקנים שמוכנים להישבע שהוא השחקן הכי גדול שהם שיחקו לצידו ויש אוהדים שלא ישכחו בחיים את העונה, החצי עונה, באופן נדיר לפעמים שנתיים, שבהם חזו בו מהיציע שלהם.
בגיל 17 ושלושה ימים שלח אותו יצחק שום להחליף את ננאד פראליה בדקות הסיום של משחק מוקדמות האלופות מול בלשינה, באולד טראפורד ב-5:2 בליגת האלופות הוא ישב על הספסל, וכשהחליף את אבישי ז'אנו במשחק גביע אופ"א מול א.א.ק בג'י.אס.פי בניקוסיה, בעט עם השמאלית הקטלנית כדור שכמעט הגיע לחלק הטורקי.
כבר בגיל 19 עבר ללא תמורה למכבי ת"א, ואחר כך לעוד 16 קבוצות, כמה מהן לשתי קדנציות, וירד ליגה ועוד ליגה ועוד ליגות - רק כדי לשחק. ובכל פעם שנפסקה לקבוצה שלו כדור חופשי, הקהל כבר התחבק. אומרים שהאופי דפק אותו, העודף אכפתיות ואולי עודף המשקל, המוחצנות וכל החבילה - אבל היו מאמנים שהסתדרו, ונהנו, למשל סלובודן דראפיץ' ושי ברדה.
4. שי בירוק
קבוצת נוער: בית"ר טוברוק
יסלחו לי ברוך דגו ואלי דסה, מתפארת כדורגלני העדה האתיופית, מבחינת כישרון שי בירוק היה שתי כיתות מעל. בגיל 16, שלפה אותו אייאקס אמסטרדם מבית"ר טוברוק, ואם הייתה תקווה שהוא ישרוד שם יותר מרוני קלדרון ויוסי בניון, ולפחות ישחק כמו אוסקר גלוך, התקווה הזו נכזבה. הוא היה שם בדיוק שבעה חודשים והועבר למכבי חיפה, שם כיכב בטורניר ויארג'יו לנוער (שער מבישול של ערן לוי בניצחון 0:3 על באיירן מינכן) ושיחק רק 50 משחקים (28 דקות בממוצע למשחק). למרות שזכה איתה ועם רוני לוי בשלוש אליפויות, כמעט ולא היה שותף לכך. משם זה הלך והידרדר, והוא עבר בקבוצות, כולל בבני לוד, עד שפרש בגיל 28 מבלי שהשאיר כמעט חותם, עם התוודות על קירבה לאלכוהול.
3. ראובן עובד
קבוצת נוער: מכבי תל אביב
כאשר כבש בסתיו 2007 בבעיטה חופשית לחיבורים של א.י.ק שטוקהולם באצטדיון בסולנה והעלה את הפועל ת"א לשלב הבתים בגביע אופ"א, היה נדמה שאולי בכל זאת זה יקרה, כי עד אז ראובן עובד היה בעיקר הבלחות.
וותיקים, אפילו יותר ממני, טענו שהיו לו תנועות של רוני קלדרון, הריצה הזו הזריזה והמסירות בעין עקומה, והבעיטה תוך כדי ריצה שהסתחררה, ובעיקר הדריבלים המטורפים האלה שבהם השכיב על חצי מטר כמה שחקני הגנה. ראובן עובד היה אמור להיות השחקן הכי גדול שצמח כאן, אבל זה לא קרה והשער ההוא בשבדיה היה אולי שירת הברבור שלו. אחרי כמה חודשים הוא התאמן עם המנודים בהפועל ת"א, אלי גוטמן כבר לא רצה אותו. את הקריירה הוא סיים במורשה, או בבית"ר ב"ש, או במחנה יהודה, ומצאו אותו כמעט חסר בית מסתובב ברחובות, רחוק מלהיות סאחי, ועשו עליו עוד סיבוב של בדיחות ראובן עובד.
2. אבי רן ז"ל
קבוצת נוער: מכבי חיפה
כן, אבי רן זה פספוס. השוער הכי מבטיח - ואולי גם הכי טוב - שצמח בכדורגל הישראלי נהרג בגיל 24 בתאונת שייט בכנרת. זה קרה רגע לפני שהופיע במדי נבחרת שאר העולם ורגע לפני שחתם על חוזה מקצועני באחת מחמש הליגות הגדולות באירופה. האם הייתה זו מאיורקה, או כפי שאמר לימים סוכנו פיני זהבי - טוטנהאם? בכל מקרה, אבי רן עמד להפוך ולהיות אחד הליגיונרים החשובים בתולדות הכדורגל הישראלי וגם אם לא היה מצליח לו, לפחות הוא היה יושב וקורא את הטקסט הזה ושואל איפה הוא טעה. אבל הוא לא טעה, בוודאי לא במשחק עצמו, ואחרי משחק הרואי מול ליברפול (בו נבחרת כוכבים ישראלית ניצחה 0:3), ואובדן גביע בפנדלים, הוא הרשה לעצמו קצת יותר מדי בחופשה בכנרת.
לעולם לא נדע מה היה יוצא ממנו בסוף כי לא הגענו לשם. אבי רן נתן פה שנתיים אדירות, ונהרג בגיל 24. כל השאר כבר לא חשוב.
1. רוני קלדרון ז"ל (או שלא)
קבוצת נוער: הפועל ת"א
אני לא חושב שיש אדם בעולם שיש לו שני תארים: השחקן הכי טוב שעלה לשחק על מגרשי הכדורגל בישראל וסוחר הסמים הכי גדול בתולדות ברזיל. רק רוני קלדרון נושא בשני התארים האלה.
תחשבו על שחקן שהיה לו הכל, שהקדים את זמנו ב-20 שנה, שהיה הכוכב הכי גדול בסביבה בשעה ששיחקו בנבחרת ישראל שני שינים שהעלו אותה למונדיאל היחיד שלה (בו אפילו לא השתתף). שחקן שהגיע בגיל 18 לאייאקס אמסטרדם של יוהאן קרויף ורינוס מיכלס, טרם שלושת גביעי אירופה לאלופות הרצופים שלה, שכבר חתם שם אבל הפועל ת"א לא שיחררה אותו, שבגיל 25 ירד לשחק בליגה הארצית ובגיל 27 כבר ישב בכלא ואחר כך ברח ממנו.
רוני קלדרון הזה שיחק בסוף רק 59 משחקי ליגה במדי הפועל ת"א, כבש שלושה שערים, הורחק שלוש פעמים, שני משחקים בהם השתתף לא הגיעו לסיומם, באחד מהם הוא עבר את כל ההגנה ואת השוער ורק חייל שקפץ מהיציע, מנע ממנו לכבוש.
היו פספוסים בכדורגל הישראלי, הם מונחים פה במעלה הרשימה הזו, אבל קלדרון הוא הדיסוננס הגדול שביניהם: הכישרון הכי גדול שהלך הכי רחוק מתהילה. בשיאו, לצערנו, נמצאו אצלו חצי טון קוקאין. האם הוא חי או מת, גם זה חלק מהאגדה, אגדה שהיתה באמת.