אחרי כמעט עשור של ירידה במספר הנגיחות במשחק, בין היתר בעקבות סגנון משחק "פפ גווארדיולי" שהתפשט והוטמע בכדורגל האנגלי, הנתונים מהשנה האחרונה בכל הליגות בבריטניה מצביעים על שינוי משמעותי בטקטיקות שאימצו רוב הקבוצות בפרמיירליג וב-EFL. טקטיקות שהן הרבה יותר עוזרו לשעבר של פפ גווארדיולה, מיקל ארטטה.
בשתי העונות האחרונות מספר ההרחקות בנגיחות בפרמיירליג גדל ב-57% (מ-19 ל-30 למשחק). בצ'מפיונשיפ, ליגת המשנה, מספר ההרחקות בנגיחות למשחק גדל מ-18 ל-32, ובליגה השלישית עלה מ-22 ל-26. בליגה הרביעית המספר כמעט הכפיל את עצמו, מ-22 הרחקות בנגיחות ל-42.
מה יכול לגרום לשינוי משמעותי כל כך במספר הנגיחות במשחק? התשובה הברורה היא מצבים נייחים.
הנתונים ברורים. בממוצע, מצבי ההבקעה האיכותיים ביותר מגיעים דרך מצבים נייחים (הרבה בזכות ריבוי שחקני התקפה ברחבה). ארסנל, מתוך החלטה אנליטית, מתמקדת הרבה יותר באימונים שלה במצבים נייחים, והעונה כבר כבשה 16 שערים מקרנות, מספר זהה לשיא העונתי בפרמיירליג, שבו החזיקו בעבר אולדהאם אתלטיק (1992/93), ווסט ברומיץ' (2016/17) וארסנל עצמה בעונת 2023/24. מתוך 16 השערים הללו, תשעה היו שערי ניצחון.
אז כן, זה אולי החלק בכדורגל שפחות אוהבים, אבל מדובר בחלק שאפשר לנצל בו קבוצות שלא מתאמנות על מצבים נייחים מספיק. ההצלחה של ארסנל במצבים נייחים בשנתיים האחרונות הובילה לכך שהרבה יותר קבוצות בפרמיירליג בפרט, ובכדורגל האנגלי בכלל, שמות דגש על אימון תרגילים במצבים הנייחים. וזה, כאמור, פוגע בערך הבידורי של משחקי הפרמיירליג.
אבל מצבים נייחים הם לא רק "בעיה" טקטית שהופכת את הכדורגל לפחות זורם ושוטף. ייתכן שזו פשוט תגובה אנליטית לכך שהכדורגל משוחק פעמיים שלוש בשבוע ודורש יותר ספרינטים מאי פעם. המשמעות היא שקבוצה ששולטת בקצב המשחק מאפשרת לשחקניה לנוח בצורה חכמה יותר, ולכן גם מצליחה יותר במאבקים פיזיים. ועדיין, חייבים להודות, זה מכוער.
ויותר מזה, מדובר גם בבעיה בריאותית משמעותית. אחרי פרסום מחקרים שהראו קשר ישיר בין מחלות ניווניות של המוח לנגיחות, בהתאחדות לכדורגל הוציאו הנחיה רפואית לצמצם באימונים את מספר "הנגיחות במהירות גבוהה" ל 10 בלבד בשבוע. ואולם, בגלל השינוי הסגנוני, שחקנים נדרשים לנגוח יותר במהלך המשחק.
אז בעיית המצבים הנייחים היא בעיה שחייבים לפתור, גם מסיבה בריאותית. אבל זה לא הולך לקרות בקרוב. וזו כבר בעיה אינהרנטית בכדורגל. סגנון המשחק משתנה במהירות ובאופן תמידי, אך חוקי המשחק לא מתקדמים בקצב ההתפתחות של המשחק.
לאחר פגישה השבוע בקארדיף, פיפ"א ו IFAB, הגוף שאחראי על חוקי המשחק, אישרו שאין תוכניות לשנות את החוקים כדי להתמודד עם הדגש שמאמנים שמים על מצבים נייחים.
עכשיו, ברור שעונת המצבים הנייחים הזו דורשת התערבות חוקתית. הרחבות במצבים נייחים כיום בפרמיירליג נראות יותר כמו היאבקות או פוטבול מאשר כדורגל. שחקנים צריכים לנגוח הרבה יותר כיום מאשר לפני שנתיים בגלל זה, ואוהדים מתחילים להתייאש מהסגנון הזה. אפילו מאמן ליברפול, ארנה סלוט, אמר לאחרונה שהמשחקים כבר "לא נעימים לצפייה" בשל התלות הגוברת במצבים נייחים, אבל זה לא מזיז, כרגע, למי שאחראי לכדורגל.
יותר מזה, איאן מקסוול, מנכ"ל התאחדות הכדורגל הסקוטית (שחברה ב IFAB), טען שהנושא הזה, אולי הנושא הטקטי עקרוני החשוב ביותר לכדורגל כרגע, "לא היה משהו שדיברנו עליו הרבה במיוחד".
הכדורגל תמיד היה ספורט פיזי, והקרנות, כמו בעיטות חופשיות, הן הזדמנות להכניס המון שחקנים לרחבה. אבל היכן עובר הגבול בין מאבק לגיטימי לפגיעה במשחק עצמו?
יש חוק אחד שאפשר לחוקק ויכול לצמצם באופן דרמטי את הדגש שקבוצות שמות על מצבים נייחים. אם כל קבוצה תהיה חייבת להוציא קרן בתוך 15 שניות מרגע הזכייה בקרן, מספר התרגילים והעומסים ברחבה יצטמצם אוטומטית. זה יוריד במהירות את הדגש על מצבים נייחים ויחייב קבוצות לשחק מהר יותר. ואם אתם חושבים ש 15 שניות זה הרבה זמן, קחו בחשבון שארסנל של מיקל ארטטה לוקחת, בממוצע, פי ארבעה יותר זמן על כל מצב נייח כשהיא מובילה.
אתמול ארסנל ניצחה את ברייטון במחזור אמצע השבוע שיכול להיות משמעותי מאוד במירוץ לאליפות. מנצ'סטר סיטי איבדה נקודות בנוטינגהאם פורסט (2:2), וארסנל, במשחק עצבני ולחוץ מאוד, הצליחה לבזבז הרבה מאוד זמן אחרי שכבשה שער אחד (לא ממצב נייח). "ניהול המשחק" הזה חוקי לחלוטין, אבל גם מאוד מעצבן, ולא בדיוק פרסומת לכדורגל מלהיב שהפרמיירליג, כמוצר, חייבת בשביל לשווק את עצמה.
מאמן ברייטון, פביאן הורצלר, קרא עוד לפני המשחק להידוק הפיקוח על בזבוזי הזמן במצבים נייחים. "הדבר הזה שובר את הקצב של המשחק, ואין יותר כללים ברורים, כמה זמן מותר לקחת לקרן, כמה זמן אפשר להמתין לפני הוצאה של חוץ," אמר הורצלר במסיבת עיתונאים. "גם בכל הנוגע לחסימות, אין אחידות. לפעמים השופט שורק לעבירה, לפעמים לא. לכן זה נושא שמדובר עליו כל כך הרבה עכשיו. מבחינתי הנושא המרכזי הוא לקבוע כלל ברור, כמה זמן מותר לבזבז בקרן, בחוץ, או בבעיטה חופשית."
"אף אחד לא שם לב, אבל כשארסנל מובילה ויש לה קרן, לפעמים לוקח להם מעל דקה רק כדי לבצע אותה," המשיך הורצלר. "אנחנו צריכים כללים ברורים, כי בסופו של דבר זמן המשחק האמיתי עומד על כ 50 דקות בלבד, במקום 65. המשחק משתנה לגמרי כשאין זמן משחק טבעי ואחיד. ניתחנו את זה, והפער פשוט עצום. לדעתי, כל אוהד שמשלם הרבה כסף בשביל לראות את המשחק צריך לקבל אותו זמן משחק אמיתי כמו כל אחד אחר. הם רוצים לראות אירוע כדורגל, לא משחק שבו רק 50 דקות הכדור בתנועה וביתר הזמן המשחק נעצר".
במשחק עצמו, ארסנל הצליחה לעשות את כל הדברים שהורצלר דיבר עליהם לפני המשחק. היא עיכבה כמעט כל התחלה של משחק, וברייטון לא הצליחה להגיע לזרימה. זו הייתה הופעה של קשיחות, מקצועיות וקור רוח, אבל גם כמעט בלי כדורגל. וכנראה שזו בעיה, כשבמשחק כדורגל אין כדורגל.