אני נוהג לראות את הראיונות עם מאמני הכדורגל הנערכים בסיומם של משחקי הליגה. אבל לעיתים רחוקות מאד ישנם מצבים שעדיף להניח למאמן. אחד כזה, יוצא דופן, היה השבוע לאחר שמכבי נתניה הובסה בתוצאה 8:2 בידי קבוצת בית"ר ירושלים.
מאמן נתניה, רוני לוי, התייצב מול מצלמות הטלויזיה והוא בוודאי היה מוותר על "התענוג" הזה. הרי התוצאה דיברה בעדה, ומה כבר יכול היה רוני לומר? ראיתי את פניו של מאמן מנוסה ומעולה, שבמלוא הכנות, קטל את קבוצתו, ובעיקר את עצמו. לוי לא חסך במילים קשות, משום שאחרי ההפסד הכבד הזה אי אפשר להתעלם מהקטסטרופה. הוא לא עשה הנחות לעצמו, לא חיפש תירוצים, ולא התחמק משום שאלה.
וזה בדיוק הראיון שהייתי מוותר עליו. לא די בכך שכל שער שספגה קבוצתו היכה בו בעוצמה, עליו עוד להתייצב מול המצלמות כאשר ברור לכל שאין ביכולתו להסביר מה קרה למכבי נתניה. לו היה לרוני הסבר כלשהו למפלה, ניחא, אך אף אחד בקבוצה, ובראשם רוני, לא הבין למה זה קרה, ובוודאי לא העריך שזו תהיה תוצאת הסיום.
אני זוכר את רוני לוי מצעדיו הראשונים כשחקן בנבחרות ישראל, ולאחר מכן כמאמן שהטביע את חותמו על שחקנים לא מעטים, בהם ברק יצחקי שהוביל ביום שני את בית"ר
לאותו ניצחון ענק. מאמנים חייבים לדעת שמחר יהיה יום חדש, ומעל הכל להאמין בעצמם ולדעת שצפויים להם בעתיד ניצחונות רבים. רוני, מחר שוב תזרח השמש!
לסיום, הצעה למאמן בית"ר ברק יצחקי: בפעם הבאה שידברו איתך על המירוץ לאליפות, טוב תעשה אם תשיב שבית"ר אוספת נקודות, כדי להבטיח את עצמה מירידת ליגה...