בית"ר עשתה זאת שוב. אתה יודע שהופעה של הקבוצה שלך חריגה כשאתה מקבל הודעות מחוץ לקבוצות כדורגל שלך: ההוא מהאוניברסיטה שלא דיברתי איתו שנים שולח אחי, מה קורה שם; והאחות שלא רואה כדורגל סופרת עד 8 בוואטסאפ, וההוא מהעבודה הקודמת, שכחתי ממנו, וואלה אחלה גבר הוא היה, מקפצץ עם תריסר סימני שאלה.
אנחנו ניקח את זה איתנו. אליפות או לא, מהעונה הזו אנחנו נצא עם שק מלא. בבוקר הילדים התעוררו, על יצוע המיטה המהוה, ושאלו את השאלה האלמותית שעוברת בין הדורות כמו תורה שבעל פה, בנגב, בשפלה ובגב ההר: אבא, כמה נגמר בית"ר?
שמונה??? מה שמונה!!!
יצחקי הרכיב מחדש את הקבוצה הזו כמו שידה מאיקאה: זו הייתה קבוצה שיודעת להניע כדור, שוב ושוב, בדייקנות של טווה שטיחים פרסי, ומחכה להזדמנות שלה. זה לא עבד יותר, חרק, אז יצחקי שינה: בית"ר עכשיו מדלגת, מרחפת, טסה. הוציאה את החלומות מהמגירה וחזרה למה שהיא ידעה לעשות משחר ההיסטוריה, קרקס, אבל עם הקפדה דידקטית על הפרטים. הוסיפה מהירות של אנטווי, פיזיות של אינו הפנטסטי וגונסאלס, ענק עם טאץ' עדין, ויש לנו שידה חדשה. הנחנו עליה חנוכייה והדלקנו את כל הנרות.
בית"ר הייתה הקבוצה ששולטת הכי הרבה בכדור בליגה, עד לפני ממש רגע. 70% ויותר היה הסטנדרט. מאז טרנר, יצחקי הנמיך את הלהבות כמו בנינג'ה טורבו ובית"ר מסתפקת רק ב55%. בעונת הכמעט דאבל המפורסמת, עם בני בן זקן על הקווים, קלאודמיר היה בתפקיד אינו ועזרא עם שכטר וורד שטפו את המגרש; הפעם זו גרסה חכמה יותר, מורכבת יותר. כמעט 2 דאבל 2.
כמה יפה לראות את ההתבגרות של שועה. לא רק לאורך השנים אלא ממש לאורך העונה: משחקן שנלחץ מהמעמד, לא ברור אם הכתפיים שלו מסוגלות לזה, שהיה עושה עבירות של אדום תדיר, בשבועיים האחרונים הוא בריכוז של כירורג ותשוקה של תיכוניסט. כדורים מדודים על המילימטר, סלאלום של חצי מגרש, הוא שם. חלוץ שני ליד טנק זה תפקיד שמאוד מתאים לו. אנחנו גדלנו על אוחנה, הילדים שלנו יגדלו על הברק של ירדן, אין עוד כזה בליגה.
ועכשיו מה? שבו להם על הגרון. באר שבע עדיין פייבוריטית לאליפות, לא מתבלבלים, גם 4 זה פער; אבל תתאמצו ותעשו את זה 1. כל פעם שקוז'וך ירתח על הקווים, וכל פעם שדן ביטון יבעט לקורה, וכל פעם שלופז יברח לחדר ההלבשה מחמת ראש צב, הם יסתכלו אחורה ואנחנו נהיה שם. בחלומות, בסיוטים, בטרנר ומחוצה לו. אם הם ימעדו, שנהיה מספיק רעים כדי לקחת; השק שלנו כבר מלא בזיכרונות שניקח לנצח ויש עוד מקום לצלחת גדולה.