הפסטיבל המוצדק סביב דני אבדיה באולסטאר גרם לנו לשכוח לרגע שאנחנו מדינה קטנה במונחים ספורטיביים. בעצם לא "קטנה". מבחינת אוכלוסייה, נורבגיה היא מדינה קטנה. בערך חצי מכמות התושבים בישראל. ובכל זאת, באולימפיאדת החורף האחרונה היא זכתה בלא פחות מ-41 מדליות, מתוכן 18 מזהב - הכי הרבה בהיסטוריה. שיא של כל הזמנים. אז כן, תגידו שקר שם ולכן הם זוכים בהרבה מדליות חורף. אז מה? אצלנו מאוד חם ולא ראיתי שאנחנו שוברים שיאים במשחקי הקיץ. מדינה של 5 מיליון תושבים זוכה ביותר מדליות מארה"ב, קנדה ופאקינג רוסיה. זה כנראה לא רק מפני שקר שם, אלא בגלל שמתאמנים שם ברמה גבוהה ומשקיעים בספורט ולא במאחזים.
ובכלל, מה לנו ולאולסטאר? תנו לנו מדליית ארד בגלישת חופים או קיאקים ואנחנו על גג העולם. מדליה בהתעמלות אמנותית הוציאה אותנו מהכלים לפני כמה שנים - אז אולסטאר ב-NBA? התבלבלנו לרגע. אנחנו עדיין אותה מדינה קטנה-קטנטנה שיכולה רק לחלום להשתתף במונדיאל, אפילו אם מגדילים את כמות המשתתפות ל-48 נבחרות (בחיי, זו כמות המשתתפות במונדיאל הקרוב).
זאת הסיבה שכל כך כיף לחגוג את הניצחון של אהבת השם גורדון ב… מה שזה לא יהיה שהוא משתתף בו. וזה באמת לא משנה מה. כי הוא ניצח. והוא ישראלי. והוא ניצח טורקי שבעד פלסטין בחינם. ויש לו שם אולטרה-דתי אבל איכשהו יורד יפה בגרון לכולם כי הוא נשמע גם קצת היפי מפרדס חנה. איך כתבה לאה גולדברג מהאולטראס בשיר העידוד המפורסם: "ומותר, ומותר לאהוב". זה בעצם שיר על הילד התותח הזה, ועל הקרב הזה, בתחרות הזאת, ש-99.9% מהישראלים לא שמעו עליה עד שלשום.
עם כל הכבוד, לחגוג בהגזמה ניצחון של ילד שעד לפני שנה לא היה לו ערך בוויקיפדיה (ובדף "השיחה" יש הרבה הודעות חמודות של הספורטאי עצמו עם בקשות לתיקונים) זה הרבה יותר ישראלי מלהתרגש עם כדורסלן באולסטאר. גם "הספורט" הזה שאהבת השם מתחרה בו הרבה יותר ישראלי. לא בדיוק אגרוף, לא בדיוק היאבקות, אבל עם טראש-טוק ברמה של ריב על כיסאות כתר פלסטיק ליד הבריכה במלון שלושה כוכבים בטבריה. אגב, אתמול ניסו לפתוח עמוד ויקיפדיה לתחרות בה השתתף אבשה החביב, והעורכים מחקו את הערך עם נימוק שמדובר ב"הבל".
ובכל זאת, אם יש סיבה לחגוג - נחגוג. ואם צריך להמציא סיבות לחגוג - נמציא. התקשורת בישראל דיווחה בהתלהבות על כך שהטורקי התגרה באהבת השם גורדון לפני ההתמודדות. זה נכון, ומצד שני, זה חלק מחוקי המשחק. בזמן מסיבות העיתונאים והשקילה יורים אמירות פוגעניות אחד נגד השני לצורך יחסי ציבור לקרב. אהבת השם אמר לטורקי באותו מעמד שכדאי לו להגיע עם רופאים שישקמו את הפנים שלו אחרי מה שהוא מתכוון לעשות לו. בריאיון לאתר ONE אתמול התייחס ליריב פוטנציאלי בתור "נאצי" מכיוון שהוא התבטא בעד מדינה פלסטינית או איזה קשקוש לאומני אחר. אתם יכולים לדמיין את דני אבדיה מכנה את קיירי אירווינג - שונא ישראל קצת יותר משפיע - בכינוי "נאצי"? אולי לספייק לי?
ההפך הוא הנכון. דני אבדיה שיחק באולסטאר לצדו של כוכב נבחרת טורקיה, אלפרן שנגון, שהעיד עליו שהוא אחד מהחברים הטובים שלו בליגה. בטורקיה ציפו לשמוע ממנו אמירות נוקבות נגד ישראל, אבל במקום הוא אמר במסיבת העיתונאים לפני המשחק: "אנחנו נייצג את המדינות שלנו בצורה הטובה ביותר. אני מקווה שכדורסל יביא לאנשים אהבה ואחדות, והלוואי שכל העולם יהיה בשלום".
וכן, זה נשמע קצת תלוש מהמציאות שלנו, אבל ספורט אכן אמור לגשר בין פערים ותרבויות. עשירים ועניים, מזרח ומערב, יהודים ומוסלמים - כולם משחקים ביחד את אותם משחקים. כשאנחנו, כישראלים, שומעים על התערבות פוליטית בספורט אנחנו נחרדים כי זה כמעט תמיד נגדנו. מדינות שלא רוצות להגיע להתחרות בתל אביב או ספורטאים שמחרימים יריבים ישראלים בתחרויות בינלאומיות. זה דוחה לא רק בגלל שזה בגללנו, אלא שזה נוגד את כל ערכי הספורט.
ולמען הסר ספק, אין לי מילת ביקורת נגד אהבת השם גורדון, להפך. גם אני צהלתי כששמעתי שהוא ניצח את הטורקי המעצבן. כן נדהמתי מכמות הציניות והטרלול סביב הניצחון הדי שולי גם בתוך הספורט המאוד שולי הזה. ובעצם, אין ממה להידהם. אהבת השם גורדון נותן לנו את ההזדמנות להכניס פוליטיקה לספורט, ואפילו לנצח - וכל זה בלי להיות צבועים. אין לנו מושג מה החוקים של התחרות הזאת אבל יש פה טורקי שבוכה וישראלי שצוהל - וכל זה בלי סנקציות בינלאומיות.
זה מתחבר לקטע הוויראלי בערוץ הספורט שבו ישבו שלושה אנשים שמחזיקים בתעודת עיתונאי והתווכחו מי משלושתם הכי שקרן ופחות מהימן. זקני השבט עוד זוכרים ימים שבהם עיתונאי ספורט היו יותר רציניים ומהימנים מכתבי החדשות - אבל היום? יש לא מעט פרשנים רציניים, אבל באולפנים שולטים אנשי הרכילות והצעקות. לא פלא שכולם מתלהבים מאיזה קרב בתחרות שאף אחד לא שמע עליה, שגם בתוך התחרות הזאת נחשבת לרמה נמוכה (יותר קרוב לאינטרטוטו מאשר לצ'מפיונס ליג).
אהבת השם גורדון!
— Miki Zohar מיקי זוהר (@zoharm7) February 21, 2026
עוד ניצחון מזהיר ללוחם הישראלי שלנו ??
שורה תחתונה? כולנו היינו רוצים להיות דני אבדיה - אלגנטיים, בינלאומיים, מוקפים באהבה אוניברסלית. אבל המציאות הישראלית שלנו הרבה יותר קרובה לאהבת השם גורדון: מחוספסת, נלחמת על חייה בזירות נידחות וניזונה מתחושת "כל העולם נגדנו". במובן מסוים, זה הזיקוק המושלם לחזון של שר הספורט מיקי זוהר ושלושת הכ"פים שלו - כוח, כבוד וכסף. אז כסף גדול אולי אין באליפות הליטאית למכות-בוויכוח-על-חניה, אבל כוח, ובמיוחד כבוד לאומי? יש שם בשפע, וזה בדיוק מה שהישראלי מחפש כרגע כדי להרגיש קצת ווינר.
במדינה שבה פוליטיקה כמעט תמיד מנצחת את הספורט, לפעמים כל מה שאנחנו צריכים זה ספורט קטן וטראשי שיאפשר לנו לנצח קצת בפוליטיקה. עמוק בפנים אנחנו עדיין חולמים להיות אומת ספורט נאורה שמשתתפת במונדיאל וזוכה במדליות גם בענפים שנועלים בהם נעליים - אבל במזרח התיכון כמו במזרח התיכון, עדיף אגרוף אחד מיוזע ביד מאשר יונת שלום על העץ. דני אבדיה ימשיך לייצג את החלום האוניברסלי שלנו להיות נורבגיה, אבל עד שנגיע לשם - תנו לנו עוד טורקי בוכה אחד ונסתפק בזה.