הסיפור של אריה וולף לקח אותו מישיבה בבני ברק לקריירה ככדורגלן בסקציה נס ציונה ומשם בבלו סטאר ניו יורק, ועד להפיכתו לאחד משופטי הכדורגל הבולטים בישראל.
השורשים שלך?
"אבא יוסף מפולין, איבד בשואה את אשתו ושלושת ילדיו. מתשעה אחים ואחיות נותרו שלושה. במלחמה הוא היה ביערות עם הפרטיזנים וניצל. אמא שרה נלקחה כנערה למשפחה נוצרית שאימצה אותה, ההורים וחמישה אחים נמחקה בשואה. ההורים שלי הכירו בהמבורג, גרמניה, לשם עברו חלק מהניצולים, והתחתנו. נולד אחי שלמה ואני השני - נולדתי בגרמניה בתאריך 23/10/1947".
ובישראל?
"עלינו ב-1948, תחילה לפרדס חנה ומשם ללוד, לרחוב הרצל. ביסודי למדתי בבית ספר דתי ומשם עברתי לישיבת אוצר התלמוד בבני ברק. איתי למד שופט הכדורסל המפורסם דוד דגן. מהישיבה אני ודגן היינו הולכים לצפות במשחקי נבחרת ישראל, בעיקר וזכור לי המשחק ברמת גן בו הפסדנו לנבחרת ברזיל 5:0. אחרי הישיבה בבני ברק חזרתי ללוד, בצבא שירתתי בחיל הנדסה".
אתה מתגלה ככדורגלן טוב?
"התחלתי במכבי לוד מהליגה השלישית, קרוב לבית. ממנה תחת המאמן האגדי אוטו שלפנברג, אבא של שמעון שנהר, חתמתי בקבוצת סקציה נס ציונה עם השחקנים המפורסמים שלה - מנחם איריס, אפרים ווימן, גברי בן שמעון, ושיחקתי בעמדת הכנף בצד שמאל משם כבשתי מספר שערים עם החולצה מספר 11".
אתה מביא לנס ציונה את אחיך?
"שלמה שיחק בעמדת הבלם בבית"ר רמלה והצלחתי להביאו לנס ציונה. הוא וזאב תלם היו צמד הבלמים בעידן שאחרי יעקב שחר, שהיה הבלם של נס ציונה בצעירותו. בדרבי לוהט נגד הפועל ראשון לציון דרך על אחי שחקן עם פקקי הנעליים, אחי הגיב במהירות במכה והורחק".
ואז חתונה עם אישה אמריקאית?
"הכרתי כאן בחורה בשם לילי מאמריקה, נולד לנו בן וכשהיא הייתה בהריון היא דרשה לשוב לניו יורק ליד ההורים שלה, שם נולדה לנו בת. עזבתי את התעשייה ועברתי להתגורר בניו יורק, שם עבדתי כקבלן שיפוצים והיה לי מוסך ותחנת דלק".
אתה משחק בקבוצת בלו סטאר ניו יורק?
"קבוצה נהדרת שאותה אימן רובי יאנג, כוכב העבר של הפועל חיפה ונבחרת ישראל שעד היום שוהה בארצות הברית. בקבוצה היו שחקנים שהיו כוכבים בישראל כמו נמרוד דרייפוס, רוני שניידר מכפר סבא, שי פרויליך ועוד נוספים".
שילמו לכם שכר?
"שילמו, אבל מעט. היה כיף לשחק שוב כדורגל, אבל הגעגוע היה לישראל".
וחזרת?
"היו גירושים מלילי, עזבתי את ברוקלין חזרה לעבודה בתעשייה האווירית. שני הילדים האהובים נשארו באמריקה, אני בקשר יומי קבוע איתם, טס אליהם פעמיים בשנה והם מבקרים בישראל".
שודדים את כספך באיום אקדח וסכין?
"וואו איזו דרמה. נסעתי לברוקלין עם כסף שהוצאתי מהבנק לרכוש מכוניות משומשות. עצרתי בחניית ביניים ללגום כוס קפה להתרעננות. את דלת הרכב פתחו שניים מפחידים עם אקדח דרוך וסכין ודרשו מהר את הכסף שיש לי, הם עקבו אחרי וידעו שיש לי כסף מזומן. הייתי בהלם, הם היו מפחידים ועצבניים, במקרים רבים הם גם יורים. הוצאתי 8,000 דולר מהכיסים ונתתי להם, הם לא איפשרו לי להרים ראש, ומיד נעלמו מהמקום. המשטרה הגיעו אבל לא הצלחתי לתאר את השודדים, וכך הסתיימה החקירה. האירוע המצמרר זרז את חזרתי לישראל".
אתה חותם במכבי רחובות?
"הכדורגל והמשחק זרם בדם, עברתי לשחק בהתקפה של מכבי רחובות".
שיחקו איתך האחים קינד?
"אכן, מאוחר יותר מוטי קינד נרצח במהלך משחק כדורגל על ידי אדם שפרץ למגרש, מוטי ז"ל היה אמור להיות היום בן 74".
אתה נושא לאישה את אורלי?
"אורלי הנערצת. נולדו כאן יוסי הנערץ, דנה שהיא כוכבת מאסטר שף וגל שמרצה באוניברסיטת באר שבע ובמכללת ספיר. יש לנו מכל הילדים יחד 13 נכדים מקסימים וכל ערב שבת כולם אצלינו לארוחת ערב וקידוש".
אתה פורש מכדורגל בגיל 32?
"החלטתי שזה הזמן לפרוש מכדורגל פעיל, כיוונתי בהמשך להיות שופט כדורגל".
ופנית לקורס שופטים?
"אכן עברתי קורס שופטי כדורגל בנתניה ותוך שנתיים כבר ניהלתי משחקים בליגה הבכירה באהבה ובשאפתנות גדולה".
אוהד פורץ למגרש ונוגח בך?
"ניהלתי משחק ביבנה בין מכבי יבנה להפועל פ"ת , שרקתי בדקה ה-85 לפנדל לזכות פ"ת שכבשה וניצחה את המשחק. אוהד של מכבי יבנה קפץ למגרש, רץ ונגח בי באלימות. פינו אותי מיד לבית החולים" .
אתה שופט את את משחק ה-0:10 בין מכבי חיפה למכבי ת"א?
"המשחק נערך בקריית אליעזר בשעה 12:00 ורק העיתונאי שאול אייזנברג דיווח עליו ברדיו קול השלום. בפתיחת המשחק היו במגרש רק 3,000 צופים, אבל הדיווח של אייזנברג הביא למגרש מחופי הים והבתים עוד 4,000 אוהדים".
כאב לך לראות את גיורא שפיגל כמנהל המקצועי של מכבי ת"א סופג עשירייה?
"בהחלט, גיורא היה מהשחקנים הנערצים עלי יחד עם שפיגלר. תוצאה שאני לא זכרתי קודם בליגה העליונה".
דרור בר נור ניגש אלייך בסיום המשחק?
"בר נור היה המאמן לצד שפיגל, שחקן עבר ענק ואהוד. הוא פנה אלי בחיוך כואב ואמר לי שהגול התשיעי של חיפה הובקע מנבדל ברור".
אתה פורש משיפוט בוגרים?
"התחלתי לשפוט בשנת 1979 ופרשתי בשנות ה-90. קיבלתי תפקיד מכובד ביותר - לשמש מבקר שופטים באיגוד השופטים ומשקיף בינלאומי של אופ"א ושל פיפ"א במשרה מלאה".
משחק אחד בלתי נשכח?
"משחק ביוון בין אריס סלוניקי לכוכב האדום בלגרד, משחק רגיש ביותר של אופ"א. הביאו במיוחד מסקוטלנד את מפקד המשטרה להיות אחראי על הביטחון. הסרבים הגיעו באוטובוסים חמושים בסכינים, אלות ועוד. נפצעו שוטרים ואוהדים, שפונו לבתי חולים עם אמבולנסים . צילמתי הכול ושלחתי לאופ"א. יש לי ניהול כמשקיף במשחקים של נבחרת אנגליה, ומשחקים של דורטמונד, בנפיקה וגם של שלום תקווה ששיחק בבלגיה".
אתה שואף לקבוע שיא גינס חדש?
"כן, אני ממשיך לשפוט משחקי ילדים, נערים ונערות ברחבי המדינה באהבה, זה כיף שהורי הילדים מזהים אותי, ואני רוצה לעבור שופט אמריקאי שניהל משחקים במגרש עד גיל 82. אני קרוב לגיל 79 ומרגיש טוב בריאותית, מקווה בעזרת השם לשפוט עוד שלוש שנים ולהיכנס לספר השיאים של גינס".