כשבהתאחדות לכדורגל ערכו השוואה סטטיסטית בין שחקני נוער בליגת העל לבין שחקני נוער ישראלים במסגרות בינלאומיות, התוצאות גרמו לאנליסטים לצרוח. כך לפי אדם דיויד, ראש מערך טכנולוגיה ואנליטיקה בנבחרת ישראל.
בהתאחדות לקחו את כל נתוני ה-GPS של עשרה מועדונים מובילים בליגת העל לנוער ויצרו טבלאות, מחולקות לעמדות (בלם, מגן, קשר, שחקן כנף, חלוץ) שהראו - לפי קטגוריות - מה רמת האינטנסיביות הפיזיולוגית שמשקיע השחקן הישראלי הממוצע בליגת העל לנוער. ואז הם השוו את המספרים שלו למספרים של שחקן נבחרת ישראל בליגת הנוער ולשחקן ישראלי מליגת הנוער במסגרות בינלאומיות.
במחלקה של דיויד גילו שבנתונים כגון מהירות מקסימלית, מרחק כללי, האצות, האטות, ובעיקר סוגי ריצות מהירות, אין באמת הבדל פיזיולוגי בין שחקן נוער בנבחרת ישראל לבין שחקן "רגיל" בליגת העל לנוער.
למשל, הקשר הישראלי הממוצע, במשחק ליגת נוער, יעשה 42 "האצות" במשחק - בלי קשר אם הוא שחקן נבחרת ישראל או קשר במחלקת הנוער של הפועל רמת השרון. ואולם, כל הנתונים קופצים ב-30%, 40%, 50%, 60% ולעיתים ב-100% ו-105% כאשר השחקן הישראלי הממוצע מתמודד מול יריבה אירופאית.
למשל, בלם ממוצע בליגת הנוער יעשה 68 "האצות והאטות" במשחק ליגת הנוער. שחקן נבחרת ישראל יעשה 72 כאלו במשחק - הפרש לא גבוה בכלל. ואולם, במשחק ליגת האלופות לנוער או משחק נבחרת, אותו שחקן ישראלי יצטרך להאיץ ולהאט 147 (!) פעמים. כלומר, 105% יותר (!) מאשר בליגת העל בישראל.
מה המסקנה? שבמסגרות תחרותיות באירופה השחקן הישראלי מתאמץ הרבה יותר ובשביל לעלות את רמת הכדורגל הישראלי בכלל, וכדורגל הנוער בישראל בפרט, חייבים לשפר את כל התחום הפיזיולוגי בגילאים האלה.
אבל זו לא היתה המסקנה היחידה מניתוח הנתונים שהציגו בכנס השני לאנליטיקה וטכנולוגיה שבהתאחדות לכדורגל הרימו ביחד עם אוניברסיטת רייכמן. כאשר הנתונים ממחקר שעשו במחלקה של דיויד התפרסמו בפני באי הכנס, שרובם לא היו בכנס הראשון, הם רק היוו את הבסיס לשיח החשוב שמקדם את הכדורגל הישראלי לעבר הכדורגל האירופאי ועתיד הכדורגל.
מאות אנליסטים ואנשי מקצוע הגיעו לכנס אתמול (רביעי) כדי להקשיב להרצאות, לראות דיונים בפאנלים ולעשות נטוורקינג מסביב התשוקה המשותפת לכולם - כדורגל בכלל, וניתוח משחקי כדורגל בפרט. השיח המתפתח לא היה רק על כמה ספרינטים שחקן ישראלי עושה ביחס לעמיתו האירופאי, אלא בעיקר איך מעריכים את הספרינט (או כל נתון אחר) ואת התרומה של הספרינט (וכל נתון אחר) בקונטקסט של הכדורגל הישראלי בפרט והכדורגל בכלל.
דן רומן, מאמן מכבי תל אביב בנוער ודור חסיד, מנהל מערך אנליסטים ופיתוח שחקנים בקבוצת הנוער של מכבי תל אביב, דיברו ארוכות על איך מייצרים את "הספרינטים הנכונים" ברמה הטקטית.
הדיבור היה פחות על מדידת איכות ואינטנסיביות של הכלי הכי משמעותי בכדורגל המודרני (הריצה האינטנסיבית) אלא איך מוציאים "מקסימום אפקט במינימום מאמץ" כפי שרומן הטיב לתאר. זו היתה הרצאה שעוררה לא מעט דיונים טקטיים-חכמים על מה זה ספרינט נכון, מה זו פעולת כדורגל נכונה ואיך מייצרים את השחקנים שלא רק יודעים לרוץ מהר אלא גם מקבלים החלטות נכונות במהירות.
אלו בדיוק הדיונים שאותם צריך לנהל כדי לקרב את הכדורגל הישראלי לכדורגל האירופאי - לא דיונים כגון "הם גדולים, חזקים ואתלטים מאיתנו, אין מה לעשות". הדיון הטקטי ברמה הגבוהה נועד למצוא פתרונות טקטיים ל"בעיות הישראליות" המוכרות בכדורגל ובסיוע אנליטיקה מתקדמת וחשיבה יצירתית על פתרון הבעיות שמאפיינות את הכדורגל הישראלי, אפשר לעשות זאת.
ועוד משהו שקרה בכנס הזה והוא פשוט קריטי לעתיד של הכדורגל הישראלי: הוזרם המון ידע מהכדורגל האירופי למוחות אנשי המקצוע הישראלים. החיבור הזה של הכדורגל הישראלי למקורות המידע באירופה הוא קריטי והגעתו של יינס בנגסבו -פרופסור באוניברסיטת קופנהגן לפיזיולוגיה, שהיה עוזר מאמן ביובנטוס של מרצ'לו ליפי (ועבד גם באטאלנטה ונבחרת דנמרק) ובעל שם עולמי בעיקר בגלל שהמציא שיטת אימונים מתקדמים - הביא מידע שלא יסולא בפז לאנשי המקצוע הרבים שהגיעו לכנס ברייכמן.
בנגסבו, שפרסם 400 מאמרים מדעיים וכתב 25 ספרים, סיפר בהרצאה איך מאמנים שחקנים לדרישות המשחק המודרני. במספרים וגרפים הראה עד כמה חשוב לבנות "פרופיל עייפות" לכל שחקן ולכל תפקיד כי זה "קובע מתי שחקן יכול לצאת לריצות, מה הוא יכול לעשות, מה הוא לא יכול לעשות כי אנחנו רואים שסטטיסטית, אצל כולם, יש נפילה אחרי חמש דקות אינטנסיביות. אז חשוב, מבחינה טקטית, להבהיר לשחקן כיצד הוא יכול לנוח, כשהוא במקום הנכון על המגרש. התאוששות בכדורגל המודרני היא פשוט קריטית ברמה הטקטית".
התובנות והנתונים של בנגסבו (לא רצים יותר מפעם אבל מספר הספרינטים והריצות האינטנסיביות קופצים באחוזים ניכרים מדי עונה) יעזרו לאמן את הכדורגלנים הישראלים כדי להתאים לכדורגל המודרני שהם רוצים להיות חלק ממנו. וכנסים כאלו עוזרים להפוך את המאמנים הישראלים לכאלו שיכולים להפוך כדורגלנים ישראלים לכדורגלנים מודרניים.