אלעד אמיר היה אחד הצעירים שניצלו את ההזדמנות שנוצרה עבורם העונה במכבי חיפה. הבלם בן ה-20 תפס מקום בהרכב כשעבדולאי סק היה באליפות אפריקה, הפגין יכולת מרשימה וזכה להערכה רבה, עד שהגיעה הפציעה בניצחון 1:4 על מכבי תל אביב. אמיר, שאובחן עם קרע חלקי ברצועה הצולבת האחורית בברך ובנוסף שבר דחיסה, ממשיך בשיקום ובינתיים התראיין ל"גורמים במועדון", הפודקאסט של מכבי חיפה.
על הפציעה אמר: "אני אמור תכף להוריד את הקביים וכנראה עוד חודש-חודש וחצי אוכל לחזור לאימונים. מאמין שאהיה כשיר למשחקים האחרונים. לא כיף ולא פשוט לעבור פציעה כזו, אבל זה נותן זמן לעבוד על דברים שלא היה זמן לפני כן, כמו חדר כושר למשל. כבר עברתי פציעה קשה לפני שנתיים, היו לי שלושה שברים במסרק בכף הרגל והייתי ארבעה חודשים בחוץ. זה לא פשוט, אבל יש את המעטפת וכל האנשים שעוזרים לך במועדון".
על המעבר מאוהד לשחקן: "אני עדיין אוהד, קודם כל. עד השנה שעברה עוד ישבתי ביציע, אז הגשמתי חלום כשהגעתי לפה. עדיין יש לנו 12 מנויים ביציע, בדיוק מול המקום בו נפלתי ונפצעתי. אחי אוהד הכי שרוף שראיתי, הולך לכל משחק של הקבוצה. כל המשפחה מאושרת בשבילי".
על שער הבכורה בעונה שעברה: "באותה שנייה ששמתי את הגול, לא ראיתי כלום ולא שמעתי כלום. לא יכול לתאר את ההרגשה. רק אחרי שבוע עיכלתי את זה".
על ההזדמנות שקיבל העונה: "כיף שסמכו עליי, קודם כל. אני שמח שהראיתי קצת מה אני יודע. הטעות באשדוד? זו הייתה נעל חדשה. הורדתי את הטיקט שעה לפני המשחק. זה לא נגמר בגול, שמרו עליי מלמעלה. ישר כשקמתי לא היה גול, מחקתי את זה והמשכתי הלאה. כל השחקנים באו לעודד אותי, זה נתן לי ביטחון והמשכתי כמו שאני יודע".
על המודל לחיקוי: "סרחיו ראמוס, לפי דעתי הוא הכי טוב בהיסטוריה. במכבי חיפה אהבתי את דקל קינן. אהבתי את הגולים שלו, היה כובש הרבה".
על החלומות להמשך: "החלום הוא קודם כל לקחת אליפות, נראה לי שאין הרגשה כיפית כזו. אני רוצה להשאיר רושם, שיגידו שהייתי פה. דקל? כן, סמל כזה".
על הצלחת קבוצת הנוער: "מאוד שמח שהם עברו את ברצלונה. ראיתי את המשחק עם המשפחה בבית והיו צעקות וחגיגות. בעזרת השם אהיה איתם אם יגיעו לחצי הגמר. עשו היסטוריה".