דו-איום: בין הסלחנות כלפי סכנין לרצף של הפועל תל אביב | מסכמים מחזור

המשחק הביתי הראשון של הפועל חיפה בעונת 1998/99 הסתיים בתיקו מאופס בדרבי מול מכבי חיפה, אלא שלאחר מכן היא יצאה לרצף של 13 ניצחונות בקרית אליעזר, השוותה שיא ליגה עתיק של מכבי תל אביב מתחילת שנות ה-50' ודהרה לאליפות היסטורית. הפועל תל אביב אולי לא תזכה העונה באליפות, אבל היא מעמידה בסכנה את השיא עם רצף מזהיר בבלומפילד. ועוד כעולה חדשה.

ההפסד הטכני בדרבי משפיע בטבלה, אבל לא נקבע על הדשא. שם המאזן עומד על 11 ניצחונות מ-11 משחקים. שיא מועדון עוד לפני הפלייאוף, ומספרים שלא היו אפילו באליפויות הגדולות. והקסם היה עוצמתי אף יותר במשחק הצהריים ביום שישי, אולי כמחווה לכך שהרצף נטול ההפסדים של אליניב ברדה בבלומפילד התחיל עוד כשהקבוצה קרטעה בליגה הלאומית. מעל 23 אלף צופים, עידוד בלתי פוסק ויצירת הרתעה אל מול כל אורחת. כך אפשר לנצח גם בלי להרשים יתר על המידה. את התצוגות יוצאות הדופן משאירים השחקנים לקהל.

ואחרי השריקות התמוהות מצד חלק מאוהדי הפועל פתח תקוה במחצית ההפסד להפועל חיפה בשבת, הפועל תל אביב נותרה קבוצת הבית היחידה (מבין אלה שמביאות מעל 500 אוהדים וניתן לשמוע קולות מהיציעים) שלא ספגה בוז מהקהל שלה במהלך העונה הנוכחית. הפרס? היא מקדימה את מכבי בטבלה לראשונה זה 14 שנים.

כאשר כ-50 אוהדי מכבי תל אביב הגיעו בסוף נובמבר סמוך לביתו של ז'ארקו לאזטיץ' וירו פצצות תאורה, הסיפור חצה את גבולות מדורי הספורט והפך לאירוע חדשותי רחב היקף. נרשם זעזוע רב, והיו גם עצורים לרגע. מקרה חמור פי כמה היה באימון בני סכנין ביום שישי האחרון, כשרעולי פנים הגיעו לאימון חמושים בנשק קר וגרמו לשרון מימר וצוותו להתבצר בחדר צדדי. והתגובות? צרצרים. מצד התקשורת, המשטרה וכמובן ההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגות. בסך הכול כמה אנשי מקצוע שבאו לאימון שגרתי וחששו כי לא יצאו ממנו חיים. בקטנה. זה עדיין לא אירוע שמצדיק גינוי כמו בעל בית שמופיע עם חולצת "השופטים חלאות".

"לפתע פרצו למתחם האימונים עשרות רבות של אנשים, ככל הנראה אוהדי הקבוצה, רעולי פנים בתנועות גוף תוקפניות ועיניים מאיימות, תוך כדי שהם נושאים נשק קר חשוף לעין כגון אלות קפיציות, סכינים וכד'", כתב עו"ד אוהד כהן, המייצג את אנשי הצוות של מימר. "מרשינו קפאו המומים לנוכח פרץ התוקפים צמאי הדם, ובראשם עלו מראות ה-7 באוקטובר. ברגעים אלו תחושתם הייתה כי הם, פשוטו כמשמעו, עומדים להירצח בדם קר, ללא כל אמצעי הגנה". גם אם מדובר בהפרזה ספרותית, לא יכול להיות שההתעלמות כה גורפת. או שבעצם כן, כי מדובר בסכנין.

תקראו לזה גזענות של ציפיות נמוכות, תגידו שזו העדפה מתקנת. עם העובדות אי אפשר להתווכח. לאורך השנים בני סכנין זוכה לסלחנות יתר - הרבה יותר מכל קבוצה אחרת. לו היו אלה אוהדי בית"ר ירושלים ביום שישי, או אפילו אוהדי מכבי נתניה, "התקרית החריגה" הייתה פותחת מהדורות. אבל זו סכנין. היחס המקל הוא כבר עניין שבשגרה. זה היה כך כאשר אוהדי קבוצות יריבות - כמעט כל יריבה - נרגמו באבנים וחולצו בחסות המשטרה. זה כך בנוגע לעבירות חוזרות על חוקי ההתאחדות וכך מדי קיץ בהתנהלות מול בקרת התקציבים. לסכנין מותר מה שלכל האחרות אסור. אשליית "סמל הדו-קיום" חייבת להישמר.

כבר בהופעת הבכורה המפתיעה שלו בטרנר, גם כששיחק בעמדה קדמית יותר, נבות רטנר סיפק סיבוב אחד סטייל נטע לביא ועורר התרגשות בקרב אוהדי מכבי חיפה. ובכל זאת, רוב הקהל נותר זהיר. הרי היו מספיק שחקני נוער שעוררו ציפיות במשחק הראשון ולא הצליחו לעמוד אפילו בקמצוץ מהן בהמשך. אבל רטנר שונה.

הוא בוגר, רציני וחזק מנטלית. לא נרתע מהמשחק החלש נגד מכבי נתניה ולא נסחף מהשבחים הרבים מאז שהוצב בעמדת הקשר האחורי. אחרי שמונה משחקים במדי הקבוצה הבוגרת, כבר אפשר להכריז שמדובר בעילוי. אפילו ברק בכר קרא לו "בעל הבית במגרש", לאחר שבאמת היה כזה בניצחון הקליל 0:4 על בני סכנין.

עכשיו מכבי חיפה צריכה ליהנות ממנו ככל הניתן, כי יכול להיות שגם הוא יתקדם לאירופה תוך זמן קצר כפי שקרה עם ענאן חלאילי. בכל זאת, קשר מגוון שיודע לטפל בכדור, לדחוף קדימה, ללחוץ ולחלץ - זה מצרך מבוקש. בטח כשהוא עוד לא בן 19 ויכול לשפר עוד כל כך הרבה אספקטים במשחק שלו. גם אלמלא העיכוב בחזרתו לכשירות של עלי מוחמד, רטנר צריך להיות ממוסמר להרכב עד לסיום העונה. ב-6 או ב-8, זה לא באמת משנה. הוא הרוויח את זה ביושר, ומכבי חיפה צריכה להרוויח אותו. עוד לפני שתרוויח עליו.

"המגרש לא התאים למשחק ברמה גבוהה", סיכם רוני דיילה בנימוס אירופי את התיקו המאופס של מכבי תל אביב באצטדיון טדי מול בית"ר ירושלים. בבוקר המשחק עוד דיווחו על "שיפור נקודתי בכר הדשא", אבל אולי באמת הייתה רק נקודה אחת כזו. כי את מה שהמאמן הנורבגי ראה מהספסל, ראינו כולנו על המסך בכל צילום תקריב במהלך 90 הדקות. הדשא במצב מזעזע (וזה עוד לפני שהזכרנו את המכביה), הכדור מקפץ בין הבורות כמעט בכל מסירה והשחקנים סובלים.

בעיקר אלו של בית"ר ירושלים, אגב. ירדן שועה אמנם הצליח לספק כמה מסירות אומן ולהעמיד את עדי יונה במצבי הבקעה נהדרים, אבל מצב המשטח גורם נזק לבית"ר הטכנית. במשחקי חוץ - כולם מחוץ לטדי כי הדרבי כאורחת יהיה רק במחזור האחרון של הליגה הסדירה - איבדה סגנית המוליכה בסך הכול שמונה נקודות. יש לה שני הפסדים ותיקו מול שמונה ניצחונות. בבית, לעומת זאת, יש לה הפסד וחמש תוצאות תיקו לעומת שישה ניצחונות.

מחצית מהמשחקים בטדי הסתיימו באכזבה. מדובר ב-13 נקודות אבודות ושבע נקודות פחות מכפי שצברה הפועל באר שבע בטרנר (עם משחק אחד פחות בבית). נותר רק לתהות מה היה קורה אילו.