כשלייזי גורדון פרש מכדורסל ב-1997, אחרי קריירה של 17 שנה בכדורסל הישראלי, הוא חזר להתעסק בשני דברים שהוא אוהב - להתאמן בכדורסל ולנגן ג'אז על פסנתר. ולפיו שני הדברים גם משתלבים כי "כדורסל הוא ג'אז". גם לפי מומחי כדורסל אחרים - כולל מי שנחשב "הסנדק" של המאמנים האישיים של שחקני NBA, דיוויד ת'ורפ, שכתב את אחד מספרי אימון הכדורסל הטובים ביותר בהיסטוריה "כדורסל הוא ג'אז".
ב-30 השנים האחרונות גורדון אימן אישית שחקנים - גם בכירים ששיחקו במכבי תל אביב - בעיקר על הדברים שהוא התמחה בהם כשחקן - כדרור, שליטה בכדור וראיית משחק. והוא רואה הרבה קורולציה בין הצלחה בג'אז להצלחה על הפרקט. כשדני אבדיה היה בן 10, הוא הגיע ביחד עם אביו זופר ללייזי גורדון בשביל אימונים אישיים.
"זופי רצה שאני אעבוד עם דני על הקליעה שלו", אומר לייזי בראיון לוואלה. "אמרתי לו 'זופי, לא עובדים על קליעה עם ילד בן 10 כמו שלא שמים גשר על שיני חלב'. כלומר, אין מה לעבוד על הקליעה של שחקן שעדיין לא הגיע לגודל שלו כשחקן".
על מה כן אפשר לעבוד אז?
"תראה, לא היה להם הרבה כסף לאימונים אישיים לאורך זמן איתי אז אחרי 2-3 אימונים אישיים אמרתי לדני שישב בצד ויראה אותי באימונים האישיים שאני עושה עם שחקנים אחרים. בין לבין, הוא עשה איתי תרגילים שראה והתאמן איתי. ואני חייב להודות שמהר מאוד ראיתי משהו מדהים. דני, מגיל 10, היה תלמיד מעולה של המשחק. הוא צפה, ספג, למד. עבדנו ככה במשך בערך שנתיים".
אז גורדון אולי לא עבד עם אבדיה על הקליעה, אבל לטענתו הטמיע בו משהו חשוב הרבה יותר לכדורסל מיכולת קליעה.
"עבדתי איתו על כדרור וראיית משחק או איך שקוראים לזה באנגלית - vision. וזה מה שזה. בעצם: היכולת לחזות מה שאתה הולך לעשות, היכולת לחזות מה הולך לקרות במגרש בזמן שאתה בכדור. זופי תמיד אומר לי שאם לא הייתי עובד איתו הוא היה שחקן בליגת העל שמשחק עם הגב לסל".
מה זה אומר לעבוד על זה?
"לדני, מן הסתם, לא היה קצב בפעולות שלו כילד בן 10. אני לא מדבר על קצב מבחינת עמידה בקצבים של מהירות אלא יותר על קצב כמו בריקוד או קצב של מנגינה. כשאני מלמד שחקנים אני עושה את זה הרבה פעמים דרך סאונד. אני מבקש שהם יעשו קולות ויכנסו לקצב, שיכניסו את הקצב לגוף שלהם".
והקצב הזה קשור לראיית משחק?
"כשאתה על הפרקט אתה צריך לראות הרבה מאוד דברים במקביל אתה צריך להיות מפוקס על ארבעה-חמישה דברים בו זמנית. וזה, למשל, משהו שאנחנו רואים ממנו היום כשהוא עם הכדור ביד, כשהוא בעצם פוינט גארד. הוא רואה מהלכים קדימה, יודע מי השחקנים איתו, מבין המון דברים בפוזשן אחד. שחקן בלי ויז'ן - אין לו את זה. הוא לא יכול לראות את מה ששחקן כמו דני רואה. וזה קשור גם מאוד לקצב המשחק שדני מכתיב. קשה מאוד לעצור את אבדיה כשהוא נכנס לקצב. הוא יוצר את המגע עם השומר שלו וגם בוחר את הסיומת של המהלך, מאלתר עם הכדור בהתאם למה שקורה באותו הרגע. מבחינת הגוף שלו, מבחינת היריב, מבחינת המצב במשחק. ולמשל, כל הקטע של העלייה שלו לקליעה דרך הכדרור - זה משהו שעבדתי איתו הרבה על זה. כשחקן הקצב שלי היה גם מאוד בלתי ניתן לחיזוי... הייתי יכול לעבור שחקנים בכדרור ולא הייתי בעצם צריך סטפ-בק כי היה קשה מאוד לחזות לאן אני הולך. ואני רואה את זה הרבה אצלו".
כלומר, בזכות הקצב שהוא נכנס אליו, הוא מנהל משחק טוב יותר?
"כשאתה במה שמכונה 'זון' זה אומר שאתה בקצב. אתה יכול לתקוף את הסל פעם אחר פעם והביטחון שלך בעצמך חזק ומאפשר לך לעשות את זה. מה ששחקן הגנתי מנסה לעשות, בעיקרון, זה להוציא אותך מהקצב שלך. הוא מנסה להקשות עלייך, למנוע ממך להיכנס לקצב שמאפשר לך לעשות את מה שאתה רוצה. ובזה דני מצטיין כי הוא לא קלע ענק - מוטת הידיים שלו היא בערך כמו הגובה שלו ככה שאין לו איזשהו יתרון מובנה כמו שהיה לאבא שלו, שהיה קלע הרבה יותר טוב ממנו. היתרון הגדול ביותר שלו זה שבעצם הוא יודע, מנטלית, להכניס את עצמו לקצב - דרך כדרור. למשל, ראיתי שהוא עבד על זה בקיץ, על 'מוב' בו הוא מעביר את הכדור בין הרגליים ליד שמאל, הכדור מתלבש לו על יד שמאל התומכת ואז הוא עולה לקליעה. זה עניין של קצב וזה חשוב יותר מהקליעה עצמה. ולכן הביטחון שהוא מקבל מהמאמן שלו כל כך חשוב ליכולת שלו".
"...כשאתה בקצב, אתה לא מהסס. יש לך ביטחון בפעולות שלו. וזו היתה הבעיה הכי גדולה שלו - במיוחד בוושינגטון. הוא היה שם שחקן של קאץ' אנד שוט. ציפו ממנו להיות שחקן של הגנה ושלשות. הוא היה מקבל החלטות מבלי להיכנס לקצב עם הכדור בידיים שלו. גם בוושינגטון אפשר היה לראות את זה שכשהוא התחיל לשחק משוחרר ולא היה בפינות, הוא סוג של רקדן.
"בפורטלנד כבר רואים טוב מאוד שהוא יודע איך להיכנס לקצב. הוא ממש רוקד בתנועה שלו. וזה, אגב קשור מאוד למה שאני עושה היום כנגן ג'אז. אני לא קורא תווים אבל אמנים שרואים אותי מנגן אומרים לי שיש לי Feel למוזיקה - שזה גם ביטוי שמדברים עליו בכדורסל - feel, איך אני מרגיש את המשחק. זה קשור להבנה, לחזון. כשאתה על הפסנתר אתה מנסה להביא את האישיות שלך ואת מה שאתה לבמה וזה בדיוק אותו דבר בכדורסל. אתה מבטא את עצמך דרך המשחק. זה פחות עניין של כישורים וכדרורים מרהיבים, העניין הכי חשוב - במוזיקה ובכדורסל - זה בעצם למצוא את הקצב, להיות בגרוב, להכניס את זה לגוף שלך וזה מה שמבדיל בין שחקן טוב לשחקן אולסטאר".
אז כל מה שאבדיה היה צריך את הכדור בידיים שלו בשביל להיכנס לקצב שלו ובעצם להיות השחקן שהוא היום?
"ברגע שדני התחיל לכייף על המגרש, הוא הרגיש משוחרר, מצא את האוטונומיה שלו. התחיל ליצור לאחרים. היה מחובר יותר לאחרים על המגרש כפליימייקר - זה גם ג'אז, ופאן-ג'אז, שזה מה שאני אוהב כשחקן וגם כנגן וזמר ג'אז. ואני חושב שרואים את זה עליו. ההישג הכי גדול שלו בעיני זה שהוא נבחר על ידי המאמנים להיות באולסטאר. המשחק עצמו הוא מיותר אבל העובדה שהוא נבחר על ידי המאמנים על פני שחקנים אחרים זה הישג מדהים. וזה שהוא נשאר צנוע, מקורקע, לא נותן לדברים להגיע לו לראש - זה מדהים. זה מראה איזו עבודה עשו איתו אמא שלו (שרון ארצי) ואבא שלו".
אתה חושב שלאימונים שלו איתך בגיל 10 עד 12 היתה השפעה?
"אני למשל חושב שהאימונים שלי איתו עם כדורי הטניס, לא משהו שאני יכול לפרט יותר מדי, היו מאוד מתקדמים בזמנו ואני די בטוח שהאימונים הללו גם הפכו אותו לשחקן שהוא. גם מבחינת הכדרור והשליטה בכדור אבל בעיקר מבחינת ראיית המגרש והפליימייקינג. היום, אם יגיע אליי שחקן בן 20 וירצה לשפר את ראיית המשחק שלו, השיפור יכול לקרות אבל הוא לא יהיה גדול כמו שהוא היה יכול להיות גדול כמו מישהו שלמד את המשחק בדרך מסוימת מגיל 10".
גורדון נותן קרדיט לכדורסל בהצלחה שלו עצמו בג'אז. "כדורסל זה משחק של אלתור ולמשל אם יש לך פיק-אנד-רול לאמצע, אבל הקבוצה השנייה הולכת לשחק אזורית, אז עכשיו אתה חייב לקרוא את המגרש אחרת. והתוכנית, המהלך שתכננתם, לא זה שהולך לנצח לך את המשחק - אז צריך לאלתר. ולכן אתה צריך את הכלים - בעיקר החזון - כדי לקרוא ולעשות מהלך. זה הרבה קצב, רגש, אלתור, הבנה של הסיטואציה - וזה מאוד מזכיר ג'אז והפיל שלך של הקהל, של חברי הלהקה, של עצמך".
בזמן שאבדיה יהיה באולסטאר בסופ"ש, מאמנו לשעבר, שעשה קרוס-אובר מכדורסל לעולם המוזיקה - יופיע בפסטיבל הג'אז של אילת. זה די נדיר שבגיל 60, אחרי שבילה כל חייו כשחקן וכמאמן כדורסל, להצליח להופיע בפסטיבל ג'אז בפעם הראשונה. "יש קורולציה בין הצלחה בכדורסל להצלחה במוזיקה. היום, במיוחד בכדורסל המודרני, היכולות הטכניות - היכולת שהיא כמו לנגן עם הכדור והיכולות שקשורות להרגשת המשחק, כמו היכולת להרגיש את המוזיקה - הן חשובות במיוחד. ויש אותן לדני. ובגדול".