רונאלד אראוחו שבר שתיקה בריאיון ל"מונדו דפורטיבו" וסיפר בגילוי לב על התקופה הקשה שעבר. בלם ברצלונה, שכיום עונד את סרט הקפטן לאחר עזיבתו של מארק-אנדרה טר סטגן, הודה כי במשך תקופה ארוכה שיחק כשהוא מתמודד עם מצוקה נפשית: "סבלתי שנה וחצי מחרדה שהפכה לדיכאון - ושיחקתי ככה. זה לא עוזר, כי במגרש אתה לא מרגיש אתה. ידעתי מה הערך שלי ומה אני יכול לתת, וכשלא הרגשתי טוב הבנתי שמשהו לא תקין".
לדבריו, נקודת המפנה הגיעה לאחר ההרחקה בליגת האלופות מול צ'לסי: "ניסיתי להיות חזק, לדחוף קדימה, אבל הרגשתי שאני לא בסדר - לא רק מקצועית, גם משפחתית ואישית. לא הרגשתי אני. ואז הגיע הרגע שבו עשיתי 'קליק' ואמרתי: משהו קורה, אני צריך להרים יד ולבקש עזרה. הייתי צריך לבקש עזרה כדי להשתקם". אראוחו סיפר כי ההפסקה מהכדורגל הייתה חיונית עבורו: "עבדתי עם אנשי מקצוע, עם המשפחה וגם מבחינה רוחנית - שזה מה שהייתי צריך. זה עשה לי טוב מאוד, והיום אני מרגיש אדם אחר לגמרי".
"בסוף אנחנו בני אדם, לא רק כדורגלנים", הדגיש האורוגוואי בן ה-26, "לא הכול זה כסף ותהילה. גם לנו יש רגשות. אני מודה לאוהדים על התמיכה, שראיתי בתקופה שבה עצרתי. צריך להבין שמעבר לכדורגלנים - אנחנו אנשים".
מלבד התמיכה שקיבל מהנהלת ברצלונה, האוהדים והצוות המקצועי, לתפקיד מרכזי בהחלמה הנפשית של אראוחו הייתה גם משפחתו: "עברתי ימים קשים מאוד, לא רציתי לקום מהמיטה. אשתי הייתה המפתח - היא הייתה חזקה מאוד ותמכה בי". במקביל, הגיעו מסרים מחזקים מחבריו לקבוצה ומכדורגלנים יריבים: "אמרו לי לא להתבייש, שמה שעשיתי היה אמיץ - זה נתן לי המון כוח".
אראוחו סיפר גם על המסע האישי שעשה לישראל וסייע לו בתהליך ההתאוששות: "אני נוצרי, והייתי במקום עם משמעות גדולה לנצרות. הייתי צריך זמן של שקט, בדידות, להתחבר מחדש לאמונה שלי, לישו, ולהבין הרבה שאלות שהיו לי. זה נתן לי הרבה שלווה וכוחות". הבלם הסביר בהקשר הזה את חגיגת השער שלו מול אלבסטה, כשכיסה את פניו: "כדי שלא יראו אותי, אלא שהתהילה תהיה לאלוהים".
לאחר שחזר למגרשים וכבש כבר במשחק החזרה, אראוחו מסתכל קדימה באופטימיות: "ברצלונה היא הבית שלי. אני רוצה להצליח כאן ולזכות בתארים. הליגה תהיה קשה עד הסוף. ולגבי הצ'מפיונס - ברור שבארסה תמיד צריכה להאמין שהיא יכולה לזכות".