אלמוג כהן אוהב להראות לאנשי המקצוע שעובדים איתו 12 דקות ממשחק בין אינגולשטאט שלו נגד באיירן מינכן של פפ גווארדיולה מעונת 2015/16. 12 הדקות הללו הורכבו כולן מכל הפעולות ההגנתיות של אינגולשטאט, שבמשך דקות ארוכות במשחק הצליחה לצמצם את הפערים העצומים בין הקבוצות באליאנץ ארנה. למרות שהמשחק הסתיים בהפסד של אינגולשטאט, מבחינת אלמוג כהן, מדובר באחד משיאי הקריירה שלו כשחקן.
כיום, כמה שנים לתוך הקריירה שלו כמנהל מקצועי, הוא יכול לקבל הרבה קרדיט על כך שהביא לישראל הרבה ממה שלמד בגרמניה, וכרגע נמצא בחוד החנית של ניהול כדורגל בישראל בזכות הידע המיובא הזה מהבונדסליגה. "היום הכדורגל הוא קודם כל לחץ" אומר כהן בראיון מיוחד לוואלה. "אני מראה למאמנים שלי איך אפשר לצמצם את פערי האיכות עם 12 הדקות הללו".
הערב (שני, 20:30), תפגוש בית"ר ירושלים שלו את הפועל באר שבע למשחק העונה, בו יחכה לכהן בטרנר רן קוז'וך, שעבד עימו במכבי נתניה וכיום מוביל את האדומים מבירת הנגב לפסגת הטבלה עם סגנון כדורגל שהוא נדלק עליו הרבה בזכות מה שראה באותן 12 דקות של אינגולשטאט.
"מהשיחה הראשונה שלי עם רן היה חיבור חזק", אומר כהן. "הוא ידע מה הוא רוצה אבל לא ידע איך לעשות את זה. אין לי ספק שאיתי או בלעדיי הוא היה מאמן מצוין, אבל קשה לי להאמין שהוא היה מצליח לייצר כזו קבוצה דומיננטית אם הוא לא היה מכיר את השיטה הזו. כי היום לחץ הוא דומיננטיות. אתה יוצר שליטה על המשחק דרך לחץ. ואם אתה לא יודע לאמן לחץ, ואתה לא יודע איך לגרום לקבוצה שלך ללחוץ, אז ליריב שלך יש זמן על הכדור. וזמן על הכדור ליריב זה אומר שהוא יכול להיות דומיננטי מולך. יאמר לזכותו של קוז'וך שהפועל באר שבע היא הקבוצה שנותנת הכי פחות זמן על הכדור בליגת העל. וכשהכדור אצלו, קוז'וך יודע מה הוא רוצה מהשחקנים שלו. הוא תמיד ידע".
כהן מספר על מחנה אימונים קיצי שקוז'וך ניהל בנתניה. "דיברנו אסטרטגית והוא אמר שהוא רוצה להכניס את המגנים פנימה למרכז המגרש כשאנחנו עם כדור.גם אני רציתי את זה, אבל אני חשבתי הגנה והוא חשב התקפה. ואז הגענו לאיזושהי תובנה. עם המגנים בפנים, אתה יכול להיות קבוצה לוחצת יותר טובה וקבוצה התקפית יותר טובה".
"הרי אי אפשר לשחק לחץ יעיל עם הרבה שחקנים פרוסים על המגרש", הוא מהסביר. "ולכן המחשבה המובילה צריכה להיות איך להביא מקסימום אנשים למינימום שטח. והיום הוא ככה. לא משנה מה יגידו, מה הביקורת, הוא עם המחשבה הזו על הלחץ. הקבוצות הדומיננטיות ביותר בישראל הן הקבוצות שלוחצות הכי טוב. באר שבע ובית"ר - לפני כמה שנים לא דמיינו שהן יוכלו להזיז את מכבי חיפה ומכבי תל אביב מהפסגה, אבל היום ברור שהן יכולות לעשות את זה בזכות משחק הלחץ שלהן, שהוא מתקדם בהרבה משל היריבות".
כהן מדבר רבות על רלף רנגניק, אבי תורת משחק הלחץ הגרמני ("גגנפרסינג"). "רנגניק לימד את כולם את סגנון המשחק הזה. את יורגן קלופ, תומאס טוכל, רלף האזנהוטל, יוליאן נאגלסמן, האנזי פליק - וזה גם מה שאני מנסה להביא לבית"ר". התפיסה של רנגניק הגיעה מניתוח סטטיסטיקה. "הסיכוי הגדול ביותר של קבוצה להבקיע מגיע 10 שניות לאחר שהיא הצליחה לחטוף כדור. הסיכוי הכי גבוה לזכות בכדור מגיע תוך 8 שניות לאחר שאיבדת כדור. תחשבו מה זה אומר".
בגלל שרנגניק חשב מה זה אומר, הוא קבע את "חוק שש השניות" שלפיו אחרי אובדן כדור יש את הסיכוי הכי גבוה לחטוף את הכדור ואז לכבוש - כל עוד עושים את זה מהר מספיק לפני שהיריבה יוצאת למתפרצת ובזמן ששחקניה מפוזרים על כל המגרש כי התחילו בעצם בהתקפה מתפרצת. בעצם גגנפרסינג זה, בתרגום חופשי, "לחץ על ההתקפה המתפרצת".
"אני לקחתי את זה למקום שלי" אומר כהן. "רנגניק ואחרים דיברו על שש שניות אבל במקום שלי אין את השש שניות הללו. מבחינתי מי שהכי קרוב לכדור שיעשה לחץ. יסגור את שדה הראייה של השחקן עם הכדור - כי ברגע שאתה לוחץ על שחקן, הוא מוריד את העיניים ורוצה לשמור על הכדור, הוא לא רואה למי למסור. אז אני מעדיף ללחוץ גם אם זה אומר שיש חסרון מספרי בהגנה".
כשהוא נשאל איך בונים קבוצה שטובה בלחץ ועל אילו מספרים הוא מסתכל כשהוא בוחר שחקנים, כהן מציין קודם כל את מדד PPDA - Passes Per Defensive Action - שמודד את עוצמת הלחץ של קבוצה על ידי חישוב מספר המסירות שהיריבה עושה לפני שהיא נתקלת בפעולת הגנה. קבוצה עם PPDA נמוך זו קבוצה שיודעת לתקוף מהר לפני שהיריבה יכולה להעביר מספר גבוה של מסירות. מבחינת כהן ואופיר עמדי, האנליסט שעובד צמוד אליו, , הקבוצה צריכה לרוץ 120 ק"מ ביחד במשחק, כש-9%-10% מהריצות באינטנסיביות מלאה.
"יש הרבה פרמטרים" אומר כהן. "הראשון שאני מביט בו זה ה-PPDA, וגם כמה חילוצי כדור יש לשחקן בחצי היריב. שני המדדים האלה מתחברים מבחינתי למשהו שמאוד מלמד על השחקן. לזה אני מוסיף אינטנסיביות בריצה ו-Intensity Boost, שזה מאוד חשוב ובודק כמה פעולות לחץ שחקן יכול לעשות ברצף. אין הרבה שחקנים, במיוחד לא ישראלים, שמסוגלים לבצע כמה פעולות לחץ ברצף. יהיו הרבה שחקנים ישראלים שיתנו לחץ ראשוני טוב אבל הלחץ השני כבר יהיה ב-50% והשלישי כבר לא יגיע. זה משהו שאני מנסה להחדיר לראש של השחקנים שלי. זה לא רק הכדור הראשון, זה הכדור השני ולפעמיים השלישי והרביעי. המאמן צריך לגרום להאמין שהם צריכים לטרוף את שחקן היריב".
איך מודדים את איכות השחקן על הכדור?
"בתור מנהל מקצועי הדבר הראשון שאני בודק בכל עמדה זה כדרור. איך השחקן מכדרר. כמה הוא בטוח עם הכדור ברגליים שלו. זה חשוב כיום בכל עמדה. רמת האיכות שלו נקבעת על כמה טוב הוא יכול להשתחרר מלחץ. איך הוא מחזיק ושומר על הכדור. אני גם מאמין שהכל ניתן לשיפור וזה קשור מאוד לביטחון של השחקן. זה כמובן הרבה עבודה אבל זה גם הרבה אמון וביטחון של המאמן ושל הקבוצה בשחקן. שחקן בינוני יהיה מצוין אם ירגיש שמאמינים בו ויתנו לו ביטחון. אם הוא מרגיש שיש לו את הגב של המאמן. אפשר לראות את זה בווידאו. שחקן אצל מאמן אחד פורח ואצל מאמן אחר לא מצליח להעביר פס. לדעתי, השחקנים האיכותיים ביותר הם אלו שאפשר לסמוך עליהם לעשות הרבה יותר עם הכדור כשיש להם את הביטחון של המאמן".
יש דברים שאתה לא מתפשר עליהם כמנהל ספורטיבי?
"כן. לחץ. למשל, אצל שחקני הגנה חשוב לי לראות את היציאה שלהם מהמקום. איך הם רצים. לנו זה מאוד חשוב כקבוצה לוחצת כי בגלל סגנון המשחק שלנו יפתחו שטחים מאחוריהם ואנחנו צריכים שהם יחזרו מהר. יש לנו את כל נתוני ה-GPS וזה מאסט לכל שחקן שלי שהוא ירוץ באינטנסיביות הנכונה. ובסופו של דבר אני גם צריך לראות אצל כל שחקן שאני מחתים שאפשר להפוך אותו משחקן שרץ 11 ק"מ במשחק לשחקן שרץ 12 ק"מ במשחק. זה בעיני הבסיס להכל והשאלה שאני שואל את עצמי היא כמה אפשר לדחוף את השחקן קדימה וכמה אפשר לשפר אותו בנתונים האלה. בסוף, בסוף רק העין תקבע. אתה יכול לקבל את כל הנתונים ולראות נתונים מדהימים אבל אם אתה קולט שהוא לא יכול להיות יותר טוב, אז אתה תוותר".
איזו קבוצה תעדיף שתהיה לך - הקבוצה הכי התקפית בעולם או זו שהכי קשה לשחק נגדה בעולם?
"אני לוקח את האופציה להיות הקבוצה שהכי קשה לשחק נגד בעולם. אני כל הזמן אומר את זה לאנשים: מבחינתי האינדיבידואל חשוב, אבל אם יש לי את האינדיבידואלים הכי טובים בעולם בקבוצה והם מאפשרים לאינדיבידואלים של הקבוצה היריבה גם כן להיראות טוב - אז אני נכשלתי. אני רוצה לאמלל את היריבה. שהיריבה תרגיש חסרת אונים מולי. חשוב לי לנטרל את היריב לגמרי ואז לראות איך אני מביא את האיכות שלי לידי ביטוי".
זו תפיסה שאתה נתקל בה בהתנגדות מצד אנשי המקצוע שעובדים איתך?
"אני צריך לשכנע את המאמנים שלי בעניין הזה. לא תמיד המאמנים שלי חושבים אותו דבר. אבל באג'נדה האישית שלי, אני ארכיב את ההרכב הכי עוצמתי וחזק ועליו אני אנסה להוסיף איכות. אבל תראה את בית"ר - עדי יונה, ירין לוי, דור מיכה - הם שחקנים טכניים. הם לא גרזנים אבל הם רצים ביחד כל משחק 33 ק"מ והם מחזיקים את הקישור. ואני אומר לך, לא יודע אם הייתי נותן לשחקן כמו שאני הייתי לשחק עבור הקבוצה שלי".
"אמנם מאמנים גרמנים נתנו לי לשחק", הוא מודה. "כי רצתי 13 ק"מ במשחק בממוצע - אפילו היה לי משחק של 14.1 ק"מ - אבל כשאתה מסתכל מה עושים המאמנים הגרמנים היום, כמו פליק בברצלונה, אתה רואה כמה הכדורגל השתנה. היום שחקן בעמדה 6 הוא אולי השחקן הכי אחורי בקישור אבל הוא צריך לדעת איך לקבל החלטות ולהתחיל התקפות. השחקנים שלצידו בשלישיית קישור צריכים להיכנס לרחבה הרבה יותר ולהראות יצירתיות. אין דבר כזה יותר גרזנים בקישור ברמה הכי גבוהה ביותר. אם יש לך גרזן בעמדה 6 אז אתה צריך לצידו שני שחקנים בעמדה מספר 10 - טכניים ומהירים שיקדמו את המשחק מהאמצע".
הכדורגל מאוד השתנה במובן הזה.
"ברור. אני בטוח שהיום כמעט כולם בודקים הכל בזמנים ומרחקים מהכדור. כמה זמן לוקח לך להגיע לכדור, כמה מהר אתה יכול לסגור פערים בהגנה. עד לא מזמן היו משאירים שחקנים מאחורה בשביל שיהיו בהגנה אבל היום, עם הלחץ, אתה סוגר את המוסרים כמה שיותר מהר ואם מצליחים להעיף את הכדור קדימה, אז אתה צריך לעשות ספרינט חזרה. אתה מעדיף שזה יקרה כי פשוט אף שחקן יצירתי לא אוהב לקבל את הכדור מהאוויר - וזה יתרון לשחקני ההגנה. שוב, אולי לעיתים העמידה על המגרש נראית פרוצה עם שני בלמים באגפים ושני מגנים בהתקפה - אבל לכן אתה נמדד בכמה מהר אתה חוזר אחורה".
אנחנו רואים ברמות הגבוהות ביותר את עניין המצבים הנייחים. ארסנל, אולי הקבוצה הכי טובה באירופה כיום, סוחטת את הלימון הזה עד הסוף בגלל שסטטיסטית זה מביא להם את ההזדמנויות הכי איכותיות.
"כן. יש לארסנל מאמן מצבים נייחים - אני חושב שרק למכבי חיפה יש כזה בישראל. ובכלל ההתמקדות בזה בכדורגל הישראלי טעונה שיפור. לא בקיאים בזה כאן. אני מעיד על עצמי שאני לא בקיא בזה. לא נוגע בזה כמנהל ספורטיבי וזה אולי הדבר היחיד שאני לא נוגע בו. אבל כשאתה רוצה להיות הכי טוב, אתה צריך לראות מה עושים הכי טובים בתחום שלך. אם אתה לא מוכן לראות, לשמוע, לשתף, להבין, אז אתה לא תוכל להיות הכי טוב. ולכן אני אוהב שהמאמנים שלי הם אנשים שמוכנים לשמוע, ולהתווכח גם על מה הדרך הנכונה, ואז אני מאמין שהם יכולים להיות הכי טובים בתחום".
אז זה עוד משהו שאתה לא מוכן להתפשר עליו, אתה רוצה מאמנים לומדים?
"כמובן, אני לא מוכן להתפשר על עניין הלחץ על היריב ואני לא מוכן להתפשר על זה. כמנהל ספורטיבי אתה צריך להתפשר על המון דברים. על גודל השחקנים למשל - אבל עם המאמן זו שותפות. המאמן שלי בוחר את ההרכב, את השיטה, את המערך, אבל הדרך והסגנון זה משהו שאני מתווה. והשותפות הזו מתבססת על פשרות. בחיים לא יקרה לי שאני אגיד למאמן 'ככה תשחק במערך הזה'. אני תמיד רוצה שותפות ושיח. אתה רוצה משהו? אחלה, בוא תגיד לי מה אתה רוצה. בוא נתווכח על זה, נדבר על זה ותשכנע אותי".
כמה עבודה יש מאחורי הקלעים כדי לייצר קבוצה שלוחצת כמו שצריך?
"בגרמניה היה לי מאמן כושר שהוא כמו אח - יורג מיקולייט (Jörg Mikoleit) והוא הסביר לי כמה ק"מ צריך לרוץ באימונים כדי לרוץ כמה שאתה רוצה במשחק. זה בעצם הסוד הגדול של התעשייה. הרי בתעשיית החלב, לא רק חולבים את הפרה ויש חלב בסופרמרקט. יש מחלבה, יש מפעל, יש מכשירים, צריך לנקות את המכשירים, לתחזק את המכשירים, לעבוד ואז יש לך חלב בבקבוק שאפשר לקנות בסופרמרקט".
"וככה זה גם בכדורגל. אם אני רוצה לרוץ X ק"מ במשחק, אז השחקנים שלי צריכים לרוץ במהלך השבוע X כפול 2. זו המתמטיקה. בארץ יש את אורי הראל (מאמן הכושר של מכבי חיפה) שחוקר את זה ועושה את זה - ויש לו תוכנית מסודרת וברורה. וזה משהו שכמנהל ספורטיבי, עם אנליסט ומאמן כושר - שהם בעצם שני העוזרים הכי חשובים שלי - צריך לדעת. אני יכול להגיד שאצלנו בבית"ר אנחנו מאוד מרוכזים ביחידות האימון האלה ובעבודה על הכוח והעוצמות. המטרה שלי היא ששחקן ציון 3 יהפוך לציון 7 ושחקן ציון 7 יהפוך לשחקן ציון 10, ובסופו של דבר זו העבודה של מנהל ספורטיבי. להביא את האנשים הנכונים והשחקנים הנכונים שיכולים לגרום לזה לקרות".
אלמוג כהן יהיה אורח בכנס השני לאנליטיקה וטכנולוגיה של ההתאחדות לכדורגל בשיתוף אוניברסיטת רייכמן. הכנס יתקיים ב-18.2.2026 במהלכו ידענו בשאלה המרכזית: 'מהו המאמץ הנכון'? (בפעולת כדורגל). מלבד כהן, בין הדוברים המובילים בכנס יהיה מי שנחשב למוביל תחום הפיזיולוגיה של המאמץ, פרופסור ינס בנגסבו (הוגה ה- yoyo test), מאמן נבחרת ישראל רן בן שמעון, רגב פנאן, פרופ' יאיר גלילי, בירם כיאל, שחקניות ושחקנים, מנהלי פיתוח ומוצר מחברות טכנולוגיה ועוד.