הסיפור של עירוני טבריה מלמד אותנו הרבה דברים על הכדורגל הישראלי אבל השיעור העיקרי הוא שהבקרה התקציבית שוב לא עשתה את העבודה שלה ביסודיות. האשמות והאישומים נגד המועדון מלמדים על עבירות הנוגעות לזיוף מסמכים ולחתימה על חוזים כפולים עם שחקנים במשך שנים. נראה שהקבוצה פשוט ניהלה מערכת חוזית, תקציבית וחשבונאית מקבילה ומנותקת מפיקוחה של הבקרה.
לפי מה שטוענים מקורות בהתאחדות לכדורגל, חלק מההעברות התרחשו ממש מתחת לאפה של הבקרה, שאף פעם לא ביקשה את החוזים המלאים - למרות שנאמר להם על השיטה הטבריינית כבר לפני שלוש או ארבע שנים: שחקנים קיבלו חוזה שהוגש לבקרה ושאר השכר שולם להם גם כן בחוזה רק דרך נספחים, שלא הוגשו לבקרה ואף פעם לא היתה חובה להגיש את הנספחים הללו. אבל רק העונה, כאמור, הוחלט לחקור את העניין.
לפי נועם פרקש, שותף ניהול סיכונים פאהן קנה ניהול בקרה GT Israel, שמספקת שירותי ייעוץ בקרה: "פרשות כלכליות בכדורגל נתפסות לעיתים כסיפורים מקומיים של מועדון כזה או אחר, אך לא פעם הן משקפות תהליכים עמוקים הרבה יותר. המקרה של עירוני טבריה, כפי שעלה לכותרות לאחרונה, ממחיש כיצד לחצים תחרותיים, צמיחה מואצת ושאיפה להישגים יכולים להציף כשלים שאינם ייחודיים לעולם הספורט בלבד. חוזים כפולים וחשבונאות מקבילה אינם נוצרים ביום אחד. הם מתפתחים כאשר בקרות פנימיות מתערערות, מנגנוני פיקוח מאבדים אפקטיביות ונהלים גמישים מפנים את מקומם להסכמות בלתי מתועדות ולשפה ארגונית שאינה מגדירה גבולות ברורים".
פרקש מוסיף: "בין אם מדובר בקבוצת ספורט או בחברה מסחרית, היסודות שמאפשרים פעילות תקינה אינם שונים באופן מהותי. שקיפות, תרבות ארגונית איתנה ומערכת בקרה פנימית שהיא לא רק פורמלית אלא גם פרקטית, הם מרכיבים בסיסיים. מקרים כאלה אינם מתרחשים בחלל ריק. הם מתפתחים בסביבה של לחץ מתמשך לעמוד ביעדים ברורים ומוחשיים, בין אם מדובר בעלייה ליגה בכדורגל או בצמיחה תפעולית מואצת. הלחץ הזה עלול לדחוף קבלת החלטות שמתמקדת בתוצאה ולא בדרך. כאן נבחנת התרבות הארגונית האמיתית: האם נהלים נאכפים גם כשזה לא נוח, האם מי שמעלה חשש זוכה לגיבוי והאם קיים קו אדום ברור לעקיפת כללים גם כאשר הדבר נראה נכון בטווח הקצר".
כמובן שהבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל אינה אשמה בהתנהלות של עירוני טבריה וזה ברור שמנהלי עירוני טבריה אחראים להתנהלות של הקבוצה בשנים האחרונות ומה שהם עשו, כביכול, לא שונה ברמה העקרונית ממה שאנרון, חברת האנרגיה האמריקאית, עשתה בסוף שנות התשעים ותחילת שנות ה-2000. מדובר באחת מפרשות ההונאה הגדולות בהיסטוריה. החברה יצרה מאות ישויות חוץ-מאזניות (SPEs) כדי להסתיר הפסדים וחובות, ובכך הציגה לציבור ולמשקיעים תמונה פיננסית שונה לחלוטין מהמצב בפועל.
המערכת הכפולה לא הייתה טכנית בלבד אלא בעיקר תרבותית: ההנהלה ידעה, הדירקטוריון לא שאל מספיק שאלות, לא היו מבוגרים אחראים ומבקרים שלא הפעילו שיקול דעת עצמאי. החברה קרסה והותירה נזק מתמשך באמון הציבור במערכת הביקורת הפיננסית של חברות נסחרות בבורסה. שערוריית אנרון הובילה ישירות לרפורמות חקיקתיות וממשל תאגידי מרכזיות בארה"ב.
גם ביפן היה סיפור דוגמה כאשר ב-2015 התגלה שטושיבה ניפחה רווחים בהיקף של מיליארדי דולרים כדי לעמוד ביעדים שהציבה ההנהלה. העובדים והמנהלים הזוטרים לא היו יכולים להגיד "לא" להנהלה הבכירה שנלחצה מדרישות המשקיעים וגם כאן כשהאירוע קרס, ההנהלה התפטרה והחלו רפורמות מקיפות בתרבות היפנית התאגידית. גם בישראל חברת "גיבוי" עמדה בפני טענות על רישומים לא מדויקים, הצגת נתונים חלקיים וניפוח מצגים כלפי משקיעים. גם כאן לא מדובר בהכרח ב"חשבונאות כפולה" במובן הקלאסי, אלא במערכת דיווח שאינה משקפת נאמנה את המציאות הכלכלית.
בכל מקרה, בלי קשר לתוצאות החקירה או להליך המשפטי נגד טבריה, הפרשה הזו מדגישה עקרונות שכל קבוצת כדורגל (ובכלל כל ארגון) צריכים לבחון לפי פרקש:
1. שליטה מלאה ומרוכזת בחוזים ובתיעוד
2. הפרדת סמכויות בתהליכים קריטיים
3. מעורבות אמיתית ופעילה של הדירקטוריון שתפקידו לשאול שאלות ולא רק לאשר
וכמו פרשות בעולם העסקי, גם הבקרה התקציבית צריכה ללמוד לקח מהפרשה הזו. היא לא יכולה להסתפק רק בדיווח של הקבוצות וטבלאות אקסל. צריך לקבל את החוזים כולם, כולל נספחים ומדי פעם לעשות ביקורות חשבונאיות. תפקיד הנהלת ההתאחדות לכדורגל הוא לשאול את הבקרה שאלות קשות בקשר לעבודה. יש לומר שאכן יש בעיה אינהרנטית בהתאחדות שהנהלתה מורכבת מהקבוצות ופועלת בהתאם לאינטרסים שלהן ולא בהכרח של הכדורגל.
"הסיפור סביב עירוני טבריה הוא יותר מסיפור ספורטיבי" אומר פרקש. "הוא תזכורת לכך שיתרון תחרותי אמיתי אינו נבנה מעקיפת כללים או פתרונות חשבונאיים יצירתיים, אלא מניהול נכון, בקרה פנימית חזקה ותרבות ארגונית שבה שאלת שאלות היא חלק בלתי נפרד מהשגרה. גם בעולם העסקי, כמו בכדורגל, הישגים על הנייר חשובים, אך אלה שמחזיקים לאורך זמן הם אלה שנבנו על יסודות איתנים של שקיפות, בקרה וניהול נכון".