יוריס ואן אובריים הפך העונה לקשר הבכיר של הירנביין, כשבהולנד הגדירו אותו "שחקן שמכתיב את הקצב עם הכדור בלעדיו". הקשר התארח בתוכנית של ESPN הולנד, דיבר על הדרך שעבר, מה למד ממאמנים - ובראשם ארנה סלוט - ועל ההתפתחות המקצועית שהביאה אותו, בגיל 31, אולי לשיאו.
ואן אובריים הגיע בקיץ 2022 למכבי תל אביב. על כך סיפר: "אחרי שבע שנים בליגה ההולנדית רציתי משהו אחר, לצאת לחו"ל. באלקמאר ואוטרכט כמעט ולא שיחקתי על תארים. למכבי הגעתי כדי להיאבק על אליפות".
ואן אובריים הפך לשחקן הרכב קבוע וזכה עם מכבי תל אביב בשתי אליפויות ובשני גביעי טוטו, לצד הופעות בליגה האירופית. על השוואת הרמות בין ישראל להולנד אמר: "זה שונה, אבל לדעתי מכבי הייתה נאבקת כאן על מקום שלישי או רביעי, אחרי פ.ס.וו ובדרך כלל גם פיינורד ואייאקס".
למרות שהרגיש נוח בישראל, המצב הביטחוני הוביל אותו ואת משפחתו להחלטה לחזור להולנד: "כשפרצה המלחמה, הבחירה הייתה להישאר במקום אחר בחו"ל או לחזור הביתה. אשתי הייתה בהיריון, ורצינו להיות קרובים למשפחה ולחברים".
כבר מהשלבים הראשונים של העונה הפך ואן אובריים לשחקן מפתח בהירנביין, תחילה כבלם ובהמשך בעמדתו הטבעית כקשר אחורי. לדבריו, הניסיון והבשלות שצבר לאורך השנים מאפשרים לו לקרוא את המשחק טוב יותר: "ככל שאתה מתבגר ומבין את המשחק לעומק, וכשיש לך מאמנים טובים, אתה רגוע יותר במיקום ובקבלת ההחלטות - וזה נותן לך יותר זמן לעשות את הפעולה הנכונה עם הכדור".
חלק משמעותי בהתפתחות הזו הוא מייחס לשני מאמנים - ארנה סלוט ורנה האקה: "סלוט, שהיה עוזר מאמן באלקמאר, נתן לי תובנות חדשות לגמרי על המשחק. היינו מנתחים יחד קטעי וידאו של קבוצות ושחקנים מובילים ומתרגמים את זה למשחק שלי. הוא הרבה להשתמש בברנרדו סילבה כדוגמה. לפעמים באמצע השבוע הייתי מקבל ממנו קטעים ממשחקי ליגת האלופות - זה היה אדיר".
הנתונים מגבים את ההשפעה שלו. אף שחקן העונה בליגה ההולנדית לא מסר יותר כדורים לאזור השליש האחרון ממנו - 207 מסירות. "זה מפתיע אותי מאוד", הודה ואן אובריים. "זה מראה שאנחנו משחקים כדורגל דומיננטי, ושהקשר האחורי אצלנו מעורב מאוד בהנעת הכדור קדימה".
ואן אובריים הדגיש כי מאחורי כל מסירה טובה עומדת מחשבה מוקדמת: "צריך לדעת מה השחקן שמקבל את הכדור הולך לעשות אחר כך. לפעמים המסירה הארוכה היא הפתרון הנכון, לפעמים משהו אחר - הכול תלוי בסיטואציה". כך גם בנוגע להגנה. למרות שאינו קשר אחורי פיזי במיוחד, הוא מוביל את הליגה בחטיפת מסירות: "אני מסתכל על שפת הגוף של היריב, על המבט שלו, ומנסה לקרוא ברגע האחרון את ההחלטה".
בהקשר זה הוא ציין את דיילי בלינד: "כשהוא שיחק כמגן שמאלי באייאקס, היה כמעט בלתי אפשרי לקרוא את המסירות שלו. הוא ידע לעכב את הפעולה עד הרגע האחרון בלי להסגיר מבט".
למרות עונה מצוינת ומספרים שמציבים אותו בין הקשרים הטובים בליגה, ואן אובריים אינו מופתע מכך ששמו לא עלה כמועמד למועדוני הצמרת בהולנד: "יש הרבה שחקנים טובים, וגם צריך מזל. בשבילי זה לא קרה, אז הלכתי למכבי. השאיפה תמיד להתקדם, אבל כרגע אני שמח מאוד בהירנביין - והאמביציה תמיד שם".
הוא חולם על העפלה לאירופה ואולי גם זכייה בגביע ההולנדי, אך מעל הכול רוצה להמשיך ליהנות מהמשחק: "פיזית אני מרגיש כמו לפני עשר שנים. לשחק עם חבר'ה שנולדו ב-2004 או 2006 זו קצת זריקת מציאות, אבל אני מרגיש מצוין ורוצה להמשיך כמה שיותר".