אז הוא ערבי או ישראלי? כנראה שזה כן הולך ביחד, כי וואליד באדיר עשה הערב שמח להרבה מאד ישראלים באשר הם, כשהבקיע את השער המכריע בניצחון נבחרת ישראל על קפריסין (0:2) במוקדמות יורו 2004.
אמנם, זהו מדור ספורט ואף אחד מאתנו לא רוצה להסיר לגמרי את הגבולות בין הספורט לפוליטיקה, אבל כאשר למחרת פיגוע, כבדרך שגרה כמעט, מקללת פה חצי מדינה את בני המיעוט הערבי באשר הם, ראוי לעצור רגע ולזכור שכולנו נמצאים באותה סירה, ואולי דווקא הכדורגל יעזור לנו ללמוד להשיט אותה טוב יותר.
שיהיה לכולם חג עצמאות שמח.
סיקור המשחק (דורון ברגרפרוינד, הארץ)
באמצע שנות השמונים ובתחילת שנות התשעים היה לכדורגל הישראלי חלק קדמי מפחיד. מלמיליאן וסיני בקישור, אוחנה, רוזנטל, חרזי ואחרים בהתקפה. רק שאז החלה אירופה לגלות את נפלאות הקשר האחורי. ופה, לא משנה כמה חיפשנו, לא נמצא דבר ראוי. אתמול, מול נבחרת קפריסאית מביכה, הציגה ישראל קישור אחורי מצוין עם טל בנין ויוסי אבוקסיס. הבעיה, ידענו הרבה לפני קפריסין, היא בחלק ההתקפי. הכדור נע, המסירות מדויקות, השליטה מוחלטת ואפס הזדמנויות. כלום. פאניוטוס מגמד אפילו את אלימלך.
אבל מאחר שקשרים אחוריים הם כרגע הדבר הכי חם כאן, לגרנט כבר לא נותרו יותר מדי ברירות. 20 דקות לסיום הוא השליך למגרש את כל הכלים ההתקפיים שיש לכדורגל הישראלי להציע. מערך, שאפילו בסיוט הכי גדול שלו גרנט לא האמין שיצטרך אי פעם להשתמש בו. בדקה ה-86 גם ואליד באדיר נשלח להציל את המדינה. אותו שחקן שהיה יכול לסגור עניין מול קפריסין במפגש הקודם, אבל כשל בפעולה האחרונה. הפעם הספיקו לו שתי דקות כדי להעלות את ישראל ליתרון. חיים רביבו הגביה כדור קרן, פנאיוטוס קפא ובאדיר נגח פנימה, 0:1.
אבל יותר מהשער של באדיר, דווקא השער השני של ישראל לימד על מצוקת ההתקפה. מן שער מוזר, של חלוץ, איך לא. רביבו שלח להולצמן כדור שהתחנן לליטוף קל. הולצמן, שכבר הרבה זמן שכח איך מבקיעים, התחיל להתפתל. ניסה עם הראש, אחר כך עם היד, אולי עם המותן, בסוף עם הרגל. הקפריסאים, המומים מהשליטה של הולצמן בגוף, החלו לשתף פעולה. השוער ויתר, המגן עזב. טוב, מיד שורקים לסיום, אז הולצמן החליט ללכת על הרגל. כן, זה נראה חלק מבטיח. בסוף יצא מזה 0:2.
בניון רצה להעמיד את גרנט על טעותו
האמת היא שההרכב של גרנט לא כלל הפתעות מיוחדות. גם לא הלחץ בפתיחה. רק שההתנהלות של קצין העיתונות של הנבחרת לפני המשחק, כבר החלה ליצור ריגושים מיותרים. הטלפון של שאול איזנברג לא הפסיק אתמול לצלצל. קצין העיתונות של הנבחרת הבהיר ביום שלישי במסיבת העיתונאים: "מי שרוצה לדעת מה ההרכב, שיתקשר אלי מחר ב-12:00". אז אתמול ב-11:30 החלו העיתונאים הסקרנים לברר אם ההתרשמות מהאימונים הוכיחה את עצמה. ב-12 ורבע הודיע איזנברג כי חל עיכוב בהודעה. אסיפת השחקנים נדחתה למועד מאוחר יותר, "דבר איתי בעוד שעה". כעבור שעה ביקש איזנברג עוד שעה וגם אז הוא ביקש להמתין בטרם יגלה את הסוד הכמוס.
בשעה שאיזנברג ענה לטלפונים, עסק מאמן הנבחרת אברהם גרנט בשיחות אישיות עם מרבית השחקנים שהוחלט כי יפתחו בהרכב. גרנט לא הפתיע אתמול כמעט איש כשהודיע על ההרכב. אולי חוץ מאשר יוסי בניון, שמשום מה היה משוכנע כי מקומו בין ה-11 הראשונים.
בניון ביקש בימים האחרונים לא להרבות במלים על פרשת אי השחרור מסנטאנדר. "די, כבר כל כך הרבה נאמר שבאמת אי אפשר לומר יותר", רטן. קשר סנטאנדר שידר בטחון עצמי די תמוה. נראה שלא היה לו ספק כי יפתח בהרכב הראשון. כל מי שניסה להסביר לו שהסיכויים לכך נמוכים מאוד, נתקל בתגובה מעט מזלזלת ממי שרק לפני שלוש שנים הצהיר שיש לו סבלנות.
בניון התאכזב לגלות כי אינו בהרכב, אבל כשגרנט שילב אותו בתחילת המחצית השנייה הוא נראה נחוש. לא לסגור חשבונות, אלא להעמיד את גרנט על טעותו. בניון התחיל עם עקב לרביבו, שלח את אפק לאחד על אחד עם שוער קפריסין והספיק להחמיץ מקרוב. וכל זמן רץ כדי לקבל את הכדור. לעתים היה נדמה שאיל ברקוביץ' בכל זאת הגיע לפאלרמו. בעיקר בכל מה שקשור לרעב.
ותודה גם לז'אנו
באותה מסיבת עיתונאים ערב המשחק, נשאל גרנט על ידי העיתונאים האיטלקים מי השחקנים שהיו בסגל מול צרפת, אך נעדרים מהסגל הנוכחי עקב פציעות. אם מישהו מחפש את ההבדל בין גרנט, נילסן ושלמה שרף, הוא היה יכול למצוא אותו בתשובה של המאמן הלאומי. נילסן ודאי היה עונה שחבל לדבר על החסרים, שרף היה מספר ומבכה את ההיעדרות של ברקוביץ' הפצוע.
בשביל גרנט השאלה הזו היא הרמה להנחתה. זו ההזדמנות הגדולה שלו לצאת בסדר עם כל המי ומי של הכדורגל הישראלי. הוא מילמל בעברית לאיזנברג כי הוא לא כל כך זוכר מי היה בסגל הקודם, ואז המשיך באנגלית. ואיזה זיכרון יש לו בלועזית: "כמובן שברקוביץ' חסר וגם המגן אלון חרזי חסר לנו. ברוך דגו, גם הוא פצוע. ויגאל אנטבי לא כשיר. שמעון גרשון לא יכול לשחק וכך גם אסי דומב". גרנט כמעט סיים, אך נזכר כי "גם אבי נמני פצוע בתקופה האחרונה. וכן, גם אבי תקוה".
הסגל הבלתי נגמר של גרנט גרם למספר זיומנים מפתיעים. בן לוז, שכלל לא היה בסגל למשחק אתמול, היה אחד הנהנים העיקריים משלל הפציעות. כך גם אבישי ז'אנו, המגן הימני של מכבי חיפה, והשחקן המבוגר ביותר בסגל הנבחרת. די נדיר לראות בנבחרת ישראל מגן ימני בן 33, אבל סיפורו של ז'אנו אף פעם לא היה צפוי.
רק לפני ארבע שנים חשבו בחיפה לומר לו שלום, תודה ולא להתראות. אבל ז'אנו תמיד האמין בעצמו וכל מגן ימני שניסה את מזלו בקבוצה של יעקב שחר מצא עצמו בחוץ. תשאלו את סרגיי בלנצ'וק וגולן דרעי. ז'אנו עקף בדרך לעמדת המגן הימני של הנבחרת את עופר טלקר, אלון חרזי, אילן בכר ואבי סטרול. אורי אוזן כבר חלם על הופעה ראשונה בנבחרת דווקא בהרכב הפותח, אולי רק כמה דקות, אבל הוא יחכה להזדמנות הבאה.
ז'אנו היה בימים האחרונים אחד השחקנים היחידים במשלחת שלא הפסיק לרגע לחייך משמחה. החבר הכי טוב שלו בסגל הנוכחי הוא יוסי בניון. ז'אנו הזכיר לבניון איך "לפני שנתיים הרגשתי עם עצמי מצוין. פתאום בגיל 30 הרגשתי שאני יכול לרוץ יותר מהר מאיך שרצתי בגיל 25. הרגשתי בשיאי. אמרתי לרני (גולדינג, מאמן הכושר של מכבי חיפה) שאני אגיע או-טו-טו לנבחרת. כשאתה אומר את זה למאמן הכושר שלך ואתה בן יותר מ-30, זה גורם לו סיפוק גדול. גולדינג לא האמין שאני רציני ואמר רק 'הלוואי בשבילך'. והנה במשחק כל כך חשוב אני בהרכב הראשון".
אתמול, בדקה ה-88 עוד היה לו קצת אוויר בריאות. אז הוא יצא לפריצה כמעט אחרונה במשחק. אחד הקפריסאים הכשיל אותו סמוך לרחבה. רביבו בעט את הכדור החופשי, פאניוטוס הדף לקרן. באדיר עשה מזה ניצחון. לז'אנו רק נותר לרוץ אחריו כדי לחגוג. גם את הולצמן הוא לא קיפח.