היממה שעברו הפועל תל אביב ואוהדיה מאז הניצחון בדרבי הייתה קיצונית במיוחד לאור מה שקרה בדרבי הגביע 12 יום קודם לכן. עומרי אלטמן היה אחד מהשחקנים במוקד. שחקן ההתקפה החלים מפציעה, ערך אימון אחד בלבד לפני הדרבי ונכנס בדקה ה-85. ב-10 דקות על המגרש הוא הספיק לכבוש שער שוויון, ולשחק תפקיד משמעותי בגול הניצחון הדרמטי שקטע כמעט 12 שנים של בצורת אדומה.
אלטמן בן ה-31 כמעט תמיד סיפק את הסחורה בהפועל תל אביב, אבל גם היה מזוהה עם שתי ירידות הליגה שלה. הראשונה הגיעה בעונה של פירוק והורדת 9 נקודות ולכן השנייה הייתה קיצונית יותר עבור הקהל. היו אוהדים שהרגישו שהכוכב הכי גדול שהגיע באותו קיץ לא עשה מספיק מאמצים להיות שם בפיניש של העונה, ובעיקר במשחק הכי חשוב - נגד מ.ס. אשדוד בבלומפילד.
לקראת העונה בלאומית, ההנהלה פצחה עם אלטמן בשיחות קיצוץ לא קלות. לאחר מכן, במחנה האימונים, מסאי דגו לא אהב את האנרגיות שלו כשהוא על הספסל והבהיר שהוא לא מעוניין בו. הסיטואציה הלכה והידרדרה, עד שאלטמן הושאל לוולוס היוונית ובאמצע העונה לבני ריינה.
בינואר שעבר, כשהיה ברור שאלטמן על סף עזיבה ביוון, השם שלו שוב עלה. הפועל תל אביב עדיין הייתה בתהליך תיקון אחרי פתיחת עונה קטסטרופלית תחת דגו ואליניב ברדה דווקא היה חיובי בנוגע להחזרת אלטמן. אלא שבמועדון החליטו שזה לא נכון. ההסברים סבבו את הזיהוי עם הירידות, את האוהדים שחלקם מחזיקים בדעה שלילית עליו, גם את אותן שיחות קיצוץ שגרמו לאווירה לא טובה.
בקיץ אלטמן סיים את ההשאלה לריינה ופתח את האימונים עם הפועל תל אביב - רק כי יש לו חוזה והפועל תל אביב הנוכחית מכבדת הסכמים. המסר שהועבר לו היה שהוא לא בתכניות, אך כל עוד ירצה להישאר ולהתמודד - לא יפגעו לו בשכר והוא יקבל צ'אנס להוכיח את עצמו.
הכניסה כמחליף נגד בית"ר ירושלים ושער הניצחון בתוספת הזמן, סגרו את מעגל השליליות ביציעים כלפי אלטמן. הוא עדיין לא הפך לאהוב ביציע, אבל אירועי העבר נשארו מאחור ונפתח דף חדש עד הודעה חדשה.
בפועל, גם בגישה של אלטמן מהספסל, גם בראיונות אחרי משחקים וגם בכימיה עם הקהל הוא קנה את מקומו כאיש הפועל תל אביב. הוא כבר לא "הכוכב" ולא מצפים ממנו להיות כזה, הוא הבין את מקומו גם כשלא התלבש או כשהמתין על הספסל ונהנה מהפיכה שלו למעין מדריך לצעירים. לא לחינם אחרי הניצחון בדרבי, דניאל דאפה העלה תמונה שלו עם אלטמן וכתב שהם "המורה והתלמיד".
אם בהפסד הגורלי ההוא לאשדוד האוהדים חשו שאלטמן ברח ושהוא היה יכול לשחק למרות פציעה, בדרבי ביום שני קרה ההפך הגמור. הצוות הרפואי המליץ שהוא לא ישחק, אבל ברדה השאיר את ההחלטה לשחקן. אלטמן בחר לקחת את הסיכון שיחמיר את הפציעה וההימור השתלם. על הפיניש שלשום אפילו הוא לא חלם.
בתוך כמה חודשים, מהניצחון על בית"ר ירושלים ועד הדרבי, ואלטמן השלים מהפך. מ"פרסונה נון גרטה" לאחד מאהובי היציע. בדרך הוא עבר בכמות ההופעות שלו במדים האדומים אגדות אדומות כמו פיני בלילי, וינסנט אניימה ועומר דמארי, והוא קרוב מאוד לכמות השערים של גילי ורמוט, זיטו אוגבונה ואיתי שכטר.
הסיפור של אלטמן הוא השינוי. השינוי שהוא עשה בראש והשינוי בגישה של הפועל תל אביב. הפועל תל אביב תלך ותהיה חזקה יותר מחלון לחלון, הדקות של אלטמן רק יילכו ויפחתו - אבל יכול להיות שעם הגישה שלו והרצונות של המועדון, הוא מתחיל לפלס לעצמו את הדרך בהפועל תל אביב גם לימים שאחרי שיתלה את הנעליים.