בוקר טוב יא צ'יקו, הצלחת להרדם בלילה? להניח את הראש ולהרגיע את האדרנלין? כי אני עדיין לא. כמה סופרלטיבים נכתבו על הרצף הבאמת מרשים של מכבי תל אביב בדרבי התל אביבי, בצדק גמור, אבל האמת שמכבי תל אביב התחרתה עד היום בחלל ריק. מול קבוצות חלשות, עניות ובעיקר מסכנות, לא הייתה לה תחרות ב-12 השנים האחרונות ובפעם הראשונה שהפועל העמידה קבוצה שקצת מדגדגת את התחתית של מכבי, זה נגמר.
בואו נחזור להתחלה, הדרבי ההוא לפני עשרה ימים שבר לי ולכל אוהדי הפועל תל אביב את הלב, כבר טעמנו את טעם הניצחון, הרצנו בראש את תסריטי החגיגה וזה התנפץ לנו כמו גל על סלע. ולמען האמת, אתמול (שני) הגעתי לדרבי אחרת מכל דרבי שהתקיים מאז 2014, הגעתי נטול תקווה ואופטימיות עם הרגשה שאני רק רוצה לצאת בשלום מהאירוע הזה ללא שברון נוסף שירסק אותי.
והיו להרגשה הזאת את כל הסיבות שבעולם, הסיבה הראשונה היא כמובן אותו דו קרב פנדלים כואב בשמינית גמר הגביע לפני פחות משבועיים. הסיבה השניה היא רשימת הפצועים הלא נגמרת, והסיבה השלישית היא שזה היה משחק חוץ, סוג של משחק שכמוהו ניצחנו רק אחד העונה, לפני ארבעה וחצי חודשים, אז למה שלעזאזל את זה ננצח?
זה התחיל רע, כבר בסמילה, החרדה הציפה את הגוף, מכף רגל ועד ראש, המחשבה על זה שטל ארצ'ל, זיו מורגן, אנאס מחאמיד ועמית למקין פותחים בהרכב אל מול בלומפילד צהוב והרכב מלא שלהם גרמה לי לרעד ומחשבות טורדניות שלא פסקו.
לצערי, זה גם ממש היה נראה ככה בהתחלה. שוב הפועל לא הגיעה למחצית הראשונה, התבטלה ופחדה ממכבי, התסריט משחזר את עצמו כמו בכל פעם מחדש, הם כובשים, אנחנו משתתקים והם יכולים לדהור לניצחון בשקט. הם גם יכלו לנעוץ את זה עוד במחצית הראשונה כשמחאמיד התעקש בפעם השלישית למסור לשחקן מכבי שהעביר את הכדור ליחזקאל שבנס לא עשה מזה גול וחרץ את גורל הדרבי הזה.
כשירדנו למחצית הייתה לי ציפייה עצומה לחילופים, לפחות שניים אם לא שלושה, וזה לא קרה, שוב אכזבה, כעס ותסכול מברדה, אחרי מחצית כזו אתה מוציא רק את מחאמיד ומכניס את דאפה, עזוב את זה שזה חילוף שהיה צריך לעשות בדקה 30 אחרי שקיבלת גול באשמתו, אבל מה עם קצת תעוזה?
בכל זאת הפועל עלתה להתחרות ומכבי לא ממש, הפועל רצתה, ניסתה, עשתה רעשים של אולי אבל זה לא באמת היה זה אבל מהצד השני פגשנו מכבי שונה ואחרת, מכבי שלא מעיזה, שאין בה את הטירוף לאכול את הדשא ביחד עם הפועל, רפויה ורופסת, מכבי פחדנית שרק רוצה לשמור על הכדור והתוצאה, מי דמיין שהם ישכבו על הדשא ויבזבזו זמן נגד הפועל?
זוכרים את מכת הפציעות שדיברתי עליה, אז היא מתחילה להסתיים ואתמול הרגשנו את זה, כשכל חילוף שבוצע הכניס למגרש עוד ועוד איכות שלא הייתה קיימת בהפועל תל אביב וככה הפציע לחיינו אדון שאנדה סילבה, שהתמקם אלוהים יודע איך, בדיוק במשבצת שממנה הרים רומארטו את הכדור שהוביל לשער ההישארות נגד קריית שמונה והצמיד לראש של אלטמן כדור של פעם בדור.
אותו שאנדה סילבה שקפץ ונפל 40 מטר מהשער בשביל לסחוט עוד כמה שניות של פאול, אבל מי דמיין שמהפאול הזה הכדור יחליק על הראש של לואיזו עד לקרייב שימשיך הלאה לאלטמן שיגיד תודה לדור פרץ ששבר את קו הנבדל, וימשיך את המהלך עם פס גאוני על גבול האלוהי, חזרה לקרייב שינסה עם השפיץ של הנעל לכבוש את זה אבל זה נעצר ממש על הקו ואז משום מקום יגיע אלוהי הפועל תל אביב המתחדשת, צ'יקו, יבעט בצורה הרשלנית והיפה ביותר בעולם לתוך הרשת בדקה ה-96 ויסיים את הסיפור, מי האמין?
יש המון גיבורים לערב הזה של הפועל תל אביב, מעל כולם, צ'יקו שעמד במקום הנכון, בזמן הנכון, ועומרי אלטמן שסגר את כל המעגלים הפתוחים שהיו לו עם אוהדי הפועל תל אביב ורשמית יוכרז כסמל מועדון, ואנדריאן קרייב, שכולנו כעסנו עליו אחרי שמינית הגמר, שלא לקח על עצמו את הפנדלים אבל אתמול, לקח מה זה לקח, 20 דקות אחרונות של שליטה מוחלטת שלו במרכז המגרש, הוא פשוט החליט שהפועל תל אביב לא מפסידה את המשחק הזה וימות העולם, וארצ'ל הילד המקסים הזה שעלה והוכיח לכולנו שאנחנו פחדנים חסרי מנוח, ופלקאו ששוב הוכיח שהוא השחקן הכי טוב ויציב בקבוצה, ואסף צור, וליידנר וכל מי ששכחתי לציין פה הפכו אתמול בלילה רשמית לגיבורי על.
ויש עוד אחד שמגיעה לו תודה וזה אליניב ברדה, שממש לא חף מביקורות אפילו במשחק הזה אבל מבחינתי, הכריז אתמול שרק הוא יחליט מתי הוא מסיים את הקדנציה שלו בהפועל תל אביב.
וכמובן, לא נשכח את גיא פרימור, עומר בוקסנבוים, איוון סלבוב, סלים טועמה, ארז נעמן, אורטל בוטביקה וכל המעטפת שעוטפת את הדבר הזה שנקרא הפועל תל אביב, מתדלקת אותו בכל יום מחדש על מנת שהמכונה המשומנת שבונים כאן אדמונד ומואיז ספרא תגיע למרחקים וגבהים שאוהדי הפועל תל אביב עד לא מזמן רק פינטזו עליהם.
איזה כיף שיש אותך הפועל שלי!