הפועל תל-אביב הצליחה להשאיר את כל 3 הנקודות בבלומפילד, בזכות התקפה אחת בלבד שביצעה במחצית השנייה, וזה יכול לקרות כנראה רק בכדורגל. ודאי שלא בכדורסל ולא בכדור יד.
כי לאורכה של כל אותה מחצית, מי ששיחקה טוב ממנה הייתה הפועל באר-שבע, ועל כך אין ויכוח. אבל נציגת הדרום, למרות התקפותיה הבלתי פוסקות, התקשתה מאד להבקיע, שכן כל שחקני השדה התל-אביבים התמקמו בטריטוריה שלהם, עליה גוננו במרץ משך 45 דקות. היה להם על מה לגונן משום שאת המחצית הראשונה הם סיימו ביתרון של 0:1. אמנם הדבר לא מנע מבאר-שבע להשוות במחצית השנייה ל- 1:1 על ידי קינגס קאנגווה, אך כשנדמה היה שהמשחק יסתיים בתיקו, היא ספגה שער מרגלי עמית למקין, שהושג כאמור בהתקפה בודדת שיצרה בעלת הבית.
לזכותה של הפועל תל-אביב יאמר שמשריקת הפתיחה היא פעלה במרץ רב ובנחישות שאולי הפתיעו את מי שהייתה בראש הטבלה עד המחזור הזה. אדומי תל-אביב היו ראשונים לכדור, תקפו, ומנעו מבאר-שבע לפתח את משחקה הרגיל. בעיני בלטה העובדה שהם שיחקו בנימרצות ובלהט כאילו כדי להשכיח את ההפסד בגביע המדינה וכבר בדקה הרביעית הם עלו ליתרון של 0:1. השער הזה הוא סיפור בפני עצמו.
הגנת באר-שבע שלטה באותו רגע בכדור, וכפי שהיא נוהגת פעמים רבות הוא נמסר מטווח קרוב למדי על ידי אור בלוריאן לעבר שוערה ניב אליאסי. את המסירות לאחור כבר הגדרתי לא פעם ולא פעמיים כ"משחק באש", וכידוע, כל מי שמשחק באש ניכווה קשות.
ואכן, אליאסי לא השתלט כהלכה על הכדור ושחקן הפועל תל-אביב לויזוס לויזו הסתער על ההזדמנות ומקרוב הבקיע והיקנה לחבריו שער יקר מפז. כאשר שחקני הגנה מסתכנים בכדורים כאלה, המסקנה היא שמאמנם מאפשר זאת. אני יודע ורואה שקבוצות רבות בעולם נוהגות כך, אולם גם הן שילמו בספיגת שערים מיותרים. אפילו אם 95 אחוזים מהמסירות האלה הסתיימו בטוב, הרי 5 האחוזים הנותרים הסתיימו בספיגה. אתמול (יום שני) הייתה הפועל באר-שבע ברשימת 5 האחוזים. האם הפעם היא תלמד את הלקח? ספק גדול מאד. השער הזה לא העיר אותה, ומשך 45 הדקות האלה היא שיחקה בהילוך נמוך.
המחצית השנייה הייתה שונה לגמרי, וקבוצת הפועל תל-אביב התפללה לסיים את המשחק בתיקו 1:1. כל זאת עד לאותה התקפה שהגיעה משום מקום, וששלחה את האורחת בידיים ריקות הביתה.